סיכום שבוע: על הזליגה

משבר אמון

המלחמה הופסקה השבוע באווירה קשה, עצובה, עם ספקות לגבי העתיד. הבעיה הגדולה - חמורה מהאי-אמון העמוק שהציבור רוחש לפוליטיקאים מובילי המערכה ומההכרה שהמומחים למודיעין, לביטחון, לערבים, לאסלאם, לא באמת מבינים ומכירים את השכנים - היא החשש המעמיק שמפקדי הצבא ומנהיגיו אינם כפי שציפינו, לא מה שהאמנו. האם שוב "עלה השתן לראש"? האם התרכזו יותר בכסף ופחות בצבא ההגנה?

"זליגה". "טפטופים".

מונחים קלילים וחמודים אבל מתעתעים. השימוש הרשמי בהם הולך וגובר. ביום ד' נפצעו שני ישראלים מ"זליגת ירי" של פגזי טנקים מהמלחמה בסוריה, ועם הכרזת הפסקת האש הנוכחית שבו והבטיחו ראש הממשלה והרמטכ"ל שלא יאפשרו "המשך טפטוף הירי" על עוטף עזה.

רק שפגז הורג, פצמ"ר לוקח חיים, טיל רוצח ושפה יוצרת מציאות. מונחים קלים, לא מאיימים, לא מלחמתיים, הם שיצרו מציאות של יותר מעשר שנות טפטופים, ומי יודע מה יהיה בהמשך עם הזליגות.

"מחאת הסרדינים".

מי אמר שאין כסף לבנייה מסיבית של כיתות לימוד וצמצום מספר הדגיגים בכל כיתת בית ספר? דווקא יש. והרבה. מפעל הפיס הוא גוף ממשלתי, מונופול הימורים המחויב בקבלת זיכיון שנתי והיתר מיוחד לכל הגרלה ומסלול פרסים.

חלק מהמיליארדים הנכנסים אליו עוברים לפרסים והוצאות וחלק אחר מיועדים, על פי החלטות ממשלה בפיקוח משרד החשב הכללי באוצר, לצורכי ציבור. מחציתם לבניית כיתות וגני ילדים. בתחילת 2012 מצא האוצר ש-2.7 מיליארד שקל מהכספים המיועדים לציבור תקועים בדוחות התאגיד. בתחילת 2013 כבר שכבו שם 3.9 מיליארד שקל. השנה מדברים על צבירה המתקרבת ל-4.5 מיליארד.

"כספים חונים" קוראים לזה. כאילו באו לשעה קלה והלכו לדרכם לתפארת חינוך ילדי ישראל. "מה קורה?" נשאלו באחרונה ראשי תאגיד ההימורים, שכמובן רוצים שיאשרו להם עוד ועוד מסלולי הגרלות מגוונים, והם השיבו: העיכובים נובעים ממשך הזמן הדרוש לקבלת אישורי בנייה.

בקיצור, יש המון כסף לבניית כל כיתות הלימוד והגנים שרוצים, וגם יישאר הרבה עודף. אם האוצר, הממשלה ותאגידיה אינם מסוגלים לבצע, יואילו ויוציאו את הכסף, האישורים והבנייה למכרז למגזר העסקי, שמיום ליום הולך ומתקשה לשרוד.

דנקנר, 1888-2014.

השבוע נחתמה סופית הסאגה הגדולה של משפחת דנקנר במועדון אצולת הממון. זה התחיל עם מאיר מתתיהו דנקנר, שנולד ב-1869 בתחומי אוסטרו-הונגריה, לאב חוכר יערות שנרצח מול עיניו. הצעיר יצא לציון והיה המעפיל הראשון שגורש לקפריסין.

ב-1888 הצליח להגיע, הצטרף למתיישבי פתח תקווה והיה לכורם עני. לימים נישא לרחל לבית צלליכין, משפחת ביל"ויים ותיקה, מוערכת ועתירת קרקעות. היא והוא הקימו משק חקלאי משגשג.

במלחמת העולם הראשונה הצטרף לאהרון אהרונסון מניל"י ("נצח ישראל לא ישקר"), נאסר, הוגלה לדמשק, עמד בפני עמוד התלייה וניצל בזכות קשרי היישוב עם כאמל פאחה. ילדיו, הדור השני, הקימו כאן את תעשיות ליטוש היהלומים, מלח, קרקעות וגם יזמו והקימו את העיר נתניה.

הדור השלישי, עם שמואל דנקנר, משה דנקנר, אחיהם ואחיותיהם, חיזק והרחיב את נכסיו ואת אחיזתו במשק. ואז בא הדור הרביעי, שמרד, זינק למחוזות-על ואיבד את האחיזה.

125 שנים אחרי: נוחי דנקנר הוצא מחוץ לאצולה, דני דנקנר בדרך לבית הסוהר והשבוע מונה כונס נכסים זמני לאלרן השקעות של דורי דנקנר וגדי דנקנר.

המנכ"ל, השופטת והבנק. באמצע השבוע הבא יחלפו חודשיים מאז מינה מנכ"ל הפועלים ציון קינן את השופטת בדימוס דינה אפרתי לבדוק אירועים אישיים לא בנקאיים שהתרחשו במסגרת הבנק (למשל היחסים יוצאי הדופן בין מי שהיה מנהל החטיבה העסקית שמעון גל לעובדת הכפופה לו, ההכחשה, החשיפה, הווידוי, ההדחה והשפעת היחסים על סדרי העבודה בבנק). מה קורה?

stella-k@globes.co.il