הצבא זקוק לזעזוע כספי

1.

ראש הממשלה בנימין נתניהו ישב 50 ימים ולילות ב"בור", מוקף קצינים ומסכי מלחמה. בכל פעם שזז החוצה פגש בדאעש, ג'מעת אל נוסרא, אל-קאעידה, קטאר, איראן ועוד אילו איומים שטרם הגיעו לאוזננו. אפשר להבין את האמפתיה האוטומטית שלו לדרישות "בחורינו המצוינים" וגם את הלחץ הביטחוני שהוא חש ורואה בגבולות הקרובים והרחוקים.

והנה עכשיו, פחות משבוע להפסקת האש תוך כדי קרבות תרנגולים בקואליציה ומחוץ לה, נתניהו הוא האחד והיחיד שצריך להחליט. שתפקידו להחליט. גם במלחמת העמדות בין נגידת בנק ישראל קרנית פלוג לשר האוצר יאיר לפיד בעניין תקציב 2015; על הגירעון; המסים, מע"מ 0%; ביטול פטורי מס; וגם - וזה הרבה יותר קשה - בין הנפח המופלג והגדל של דרישות הביטחון מול החסר המעמיק של הדרישות האזרחיות לחינוך, לבריאות, לביעור העוני.

מי כמו נתניהו יודע שאם לא יוביל לתקציב עמוס וגדוש מחוללי צמיחה - וזה עולה כסף - אזי ההאטה המתגלגלת תהפוך מהר מאוד למיתון, ואת החלומות על קדנציה רביעית, פעם ראשונה בהיסטוריה של ישראל, הוא יצטרך לקבור.

2.

תקציב הביטחון יצטרך לגדול. אין ספק. גם ב-2014 וגם ב-2015. בכמה לגדול? בכמה שפחות. לא רק כי כמה שפחות זה כמה שיותר לדברים אחרים, אלא בעיקר משום שהצבא, וזה בלט במלחמות ישראל האחרונות, זקוק לניעור, גם לזעזוע כספי שיביא לקפיצת מדרגה בביטחון. אין לטעות, הוויכוח על תקציב הביטחון איננו על שכר הלוחמים ולא על כספי ההתעצמות.

בכלל, החלק של ההתעצמות מתוך כלל תקציב הביטחון הוא פחות מחמישית, פחות מ-20% מהתקציב עוברים להצטיידות והתעצמות. הוויכוח הגדול והמתמשך, שהצבא ומשרד הביטחון מסתבר אינם מסוגלים לעמוד בו, הוא ויכוח על רפורמות מבניות וקשות.

על בניית דמותו של צה"ל חדש, יעיל, לא מנופח, לא כבד, שלא נשען על קצינים צמודי הסתדרות בתנאי "קביעות", לא על הרבה יותר מדי בירוקרטיה ושירות קבע המוני של משרות מקצועיות שאין הרבה קשר בינן ובין צבא יעיל ולוחם.

3.

אין ולא תהיה קפיצת מדרגה בביטחון בלי רפורמות, בלי סדר חדש בפנסיות למיניהן וסוגיהן ובשכר ונלוות לו שמחולק על פי עוצמת הכוח והקשרים ולא על פי העומס והצרכים האמיתיים. במקביל חייב לבוא סדר חדש ברכש, במכרזים המתגלגלים, במערכות הבירוקרטיות, בשיקום, בבינוי ועוד ועוד.

הרעיון לפרק את מרכיבי התקציב לגורמים ולטפל בכל אחד מהם הוא נכון, יעיל ותנאי ראשון לסדר חדש (האם למשל יש הצדקה לכך שתקציב השיקום של הצבא משלם גם לנכי משמר הכנסת, למשל? לשב"כ? למוסד? האם יש היגיון בכך שהפנסיה התקציבית השופעת של השופטים והפרקליטים, כמו זו של המורים, הגננות, הרופאים, האחיות והפקידים בשירות המדינה משולמת על ידי אגף הגמלאות במשרד האוצר, ואילו הפנסיות התקציביות של הצבא משולמות על ידי תקציב הביטחון?

אגב, זו דרישת הצבא בתירוץ שלאנשי הקבע אסור להתארגן בוועד עובדים, לכן הרמטכ"ל הוא יו"ר הוועד שלהם וזכותו להגדיל את שכרם ואת הגמלאות שלהם כאוות נפשו...).

4.

הצבא של הציבור, המלחמה של הציבור, הביטחון של הציבור - והציבור הוא שישלם את המחיר. זו דרכו של עולם.

רק שראוי לו למממן הגדול, לציבור, לדעת ולהיות בטוח שהכסף הכבד שלו הולך לעשות סדר חדש בביטחון ושבעוד שנתיים או שלוש נמצא צבא אחר ותקציב ביטחוני הרבה יותר מתחשב באזרחי.