לא נפלנו ברוחנו

לירי רודניק היא תלמידת כיתה י"ב בקרית אונו

הקיץ הזה שיקף בצורה מושלמת, את הערך שמצוי בהשתייכות לתנועת הצופים. "הצופה אינו נופל ברוחו", אומרת הססמה - וזו גדולה בעיני.

"הנוער של היום..." כמה פעמים שמעתם את צירוף המילים הזה? "הנוער של היום מרוכז בעצמו", "חסר התחשבות", "כל היום עם העיניים במסך".

אבל הנוער הזה הוא גם הנוער שבסיומה של שנת לימודים עמוסה ברפורמות, מבחנים ובגרויות, יצא לחופש הגדול לפני חודשיים, אלא שחופש לא כל כך היה בו. אלה היו חודשיים שחשבנו שבהם ההתלבטות המרכזית שלנו תהיה "ים או בריכה", אבל הם כוסו בענני מלחמה.

כל המסגרות שאליהן אנחנו רגילים (בית הספר, חוגים), יצאו גם הן לחופשה, והפסיקו ולשמור על השגרה שלנו כנערים. כל המסגרות כך, חוץ מהצופים.

שיא שנת הפעילות של תנועת הצופים הוא בקיץ; חברי התנועה מקיימים הכנה לקראת המחנה הגדול, מתבצעת כתיבה של מערכי סיכום שנה, צוותי בנייה שאחראיים על הקמת מבנים, והשבט הופך להיות פעיל 7\24.

בראשית הקיץ הודיעו שהמחנה יידחה, והחזיקו אותנו כשכבה בוגרת בהמתנה שמסתמכת על התראה של 24 שעות לפני יציאה למחנה.

הייתם מצפים שבמצב כזה קבוצה של 150-200 בני נוער יגלגלו עיניים, יקנו את הכרטיסים של הרגע האחרון ליעדים אטרקטיביים בעולם ולא יישארו לחכות. כבני נוער, אחרי שנת לימוד בתיכון, היה קל מאוד לוותר, גם ככה אף אחד לא הכריח אותנו לצאת מהבית.

אך הפלא ופלא, בדיוק ההיפך קרה. התנועה שמרה עלינו יחד, הצורך להיות שם אחד בשביל השני. כך, גם ברגעים בלתי צפויים, קשים וכואבים, כשמצאנו את עצמנו יושבים שבעה על בוגר שבט שנפל בקרב במבצע צוק איתן, אחד משלנו. גם שם, במקום שכולם מתפרקים, החזקנו אחד את השני.

הערכים שאליהם חינכו אותנו המדריכים לאורך כל השנים, יצאו החוצה, הובילו אותנו והנחו אותנו ממש מבפנים.

אז בפעם הבאה כשאתם נתקלים בתופעה שאינה בהכרח הברירה הטבעית שלכם, לפני שאתם שופטים, תעצרו לרגע, ותראו את חצי הכוס המלאה שבחברה שאתם בעצמם מטפחים ומגדלים.

ועוד מילה אחת, עם כל הדיבורים של שרי הממשלה על הקיצוץ המתוכנן במערכת החינוך: אם צריך לצמצם ולקצץ בגלל הוצאות מלחמה, אני מבקשת, אל תיגעו בתקציבים של התנועה.

תנועות הנוער הן מסגרות חינוכיות ראשונות במעלה, והקיץ האחרון היה הדוגמא המוכיחה.