והפרחים - לשופטי ישראל

מחקרים רבים מראים כי אמון הציבור במערכת בתי המשפט בישראל הולך ויורד מדי שנה. שופטי ישראל, שבעבר זכו למעין מעמד-על בחברה, כבר לא מהווים פרות קדושות שאסור לגעת בהם.

ההיפך הוא הנכון - כמעט מדי שבוע מופיע בתקשורת פרסום שלילי אודות שופט פלוני או אלמוני. גם העידן שבו אין כמעט מי שיפקח ויבקר את עבודת השופטים חלף מהעולם עם הקמת נציבות הביקורת על שופטים, בראשה עומד כיום המשנה לנשיא בית המשפט העליון לשעבר, אליעזר ריבלין.

תפוקת השופטים נמדדת ונבחנת אף היא מדי יום ביומו, ושופט שעל שולחנו נערמות ערימות של תיקים, זוכה לביקורת וללחץ כבד מצד נשיאי בתי המשפט וראשי המערכת, כדי שייעל את עבודתו.

אף בתנאי ההעסקה של השופטים חלה שחיקה משמעותית - הפנסיות שיקבלו רוב השופטים המכהנים כיום לא ידמו לפנסיות התקציביות של שופטי בית המשפט העליון בדימוס, שמגיעות ליותר מ-80 אלף שקל מדי חודש.

הביקורת על השופטים ועל החלטותיהם היא חשובה מאין כמוה, והיחס אליהם כאל משרתי ציבור בעלי ידע וסמכות ולא כאל אלים שירדו מהאולימפוס הוא נכון. ואולם, עם פתיחת שנת המשפט 2014/2015 חשוב מאוד להישמר לבל נשפוך את התינוק עם המים, או שהביקורת ההכרחית תחצה את הגבול ותביא לפגיעה באיתנות מערכת המשפט.

בתי המשפט, על כל מגרעותיהם, הם היום, אולי יותר מתמיד, החומה הבצורה האחרונה שמונעת מהחברה הישראלית להתדרדר אל התהום. בעולם של אובדן אידיאולוגיות וירידת ערכים, בעולם שבו גיבורי התרבות הם כוכבי ריאליטי, הכסף הוא חזות הכול, במדינה שבה עדיין שולט המטריאליזם ושזכויות העובדים, המיעוט והפרט נרמסות כדבר שבשגרה - אנו זקוקים יותר מאי-פעם למערכת משפט חזקה ולשופטים עצמאיים.

דוגמאות לא חסרות. רק לאחרונה, על רקע הלוחמה בעזה, חזינו בתופעות קשות של גזענות, אלימות, הסתה ודיכוי הפרט וחופש הביטוי הן מצד גורמים קיצונייים מהציבור, דוגמת אותה קבוצת קיצונית המונהגת בידי הזמר יואב אליאסי, המכונה "הצל", הן מצדם של פוליטיקאים והן מצד המשטרה שביצעה מעצרי-שווא של עיתונאים ושל מפגינים.

לעמוד מול לחצים כבדים

איתנות ועצמאות השופטים הן חשובות כדי לטפל בתופעות הללו וגם, כמובן, כדי שאלה יוכלו לעמוד בפני גילויי שחיתות שלטונית, דוגמת זו שהתגלתה במשפט פרשת הולילנד וזכתה השנה להוקעה חסרת תקדים על-ידי שופט בית המשפט המחוזי בתל-אביב, דוד רוזן.

ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט; ראש עיריית בת-ים המושעה, שלומי לחיאני; ראש עיריית רמת-גן לשעבר, צבי בר; אנשי העסקים נוחי דנקנר וג'קי בן-זקן; ניצב ניסו שחם; מנכ"ל שופרסל לשעבר, אפי רוזנהויז - אישי ציבור ועסקים רבי-עוצמה אלה ואחרים (גברים כולם, אבל זה כבר נושא לדיון נפרד) יתייצבו בשנה הקרובה בבתי המשפט ויעשו הכול, בסיוע מיטב עורכי הדין, כדי לשכנע את השופטים שהם צחים כשלג ולא עברו את העבירות החמורות שבהן הם מואשמים.

על השופטים יהיה לעמוד גם השנה מול הלחצים הכבדים הללו ומהעבר השני גם מול לחצי הפרקליטות, כדי להיות מסוגלים לשפוט ללא משוא-פנים, להרשיע את מי שאשם ולזכות את מי שראוי להיות מזוכה.

שופטי ישראל אינם ילדים שהולכים לבית-הספר עם פרח בדש בפתיחת שנת הלימודים, ולאורך כל השנה ראוי לבחון את עבודתם בזכוכית מגדלת. ואולם, עם פתיחת שנת המשפט ולאור כל האמור לעיל, כמו שנוהגים לכתוב השופטים באחרית פסקי דינם, גם להם - משופט בית משפט השלום בצפת, דניאל קירס, ועד לנשיא בית המשפט העליון, אשר גרוניס - מגיע לקבל פרח סימבולי מהציבור. כי הצלחתם היא הצלחתנו. תקוותם - תקוותנו.