מקצועו של האב שרצה פיצה

קשה להישאר אדישים לנוכח הווידוי הכואב של אבא גרוש ומובטל שחסרו לו 80 אגורות לקנות לבתו משולש הפיצה. במונולוג אנונימי שהתפרסם באתר "המקום הכי חם בגיהינום" מספר איש מעמד הביניים, אקדמאי שגדל בסביבה מבוססת ומטפחת, איך ממצב של יציבות כלכלית (מדומה) הפך ביום בהיר אחד לאיש עני, כיצד גירושין בתוספת פיטורים דרדרו אותו בחטף אל מתחת לקו העוני.

אני לא יודעת מה מקצועו - הוא רק אמר "מקצוע שנחשב פעם לא רע" - אבל מקטעי המידע שסיפק להערכתי שכרו היה כ 13,500 ש"ח ברוטו, שכר הגבוה בכ 50% מהשכר הממוצע במשק, וכמעט פי 2.5 מהשכר החציוני.

לא מדובר בקורבן עוני מועד אלא בחוליה "החזקה" בשרשרת, זו המממנת חלק ניכר מתקציב המדינה, חוליה שאמורה להיות במצב כלכלי סביר פלוס, חסינה מפני תהפוכות החיים. אבל מסתבר שלא, שגם היא לא יכולה להרשות לעצמה להתגרש (שלא לדבר על לקנות דירה), אלא למי שמצויד בהורים מבוססים.

אין לי מושג בן כמה האנונימי, האם ואלו שגיאות קריירה עשה או לא עשה, אבל ברור מעל לכל ספק שהטעות הפטאלית שלו היא בחירתו לעבוד במגזר העסקי. מרבית עובדי המגזר העסקי חיים על פצצת זמן שבמוקדם או במאוחר תתפוצץ להם בפרצוף, ואם לא יערכו מבעוד מועד כדאי שכבר עכשיו יפקידו 80 אגורות בפיצרייה האהובה על ילדיהם, הם יזדקקו לזה מהר ממה שהם חושבים.

לצערי העבודה במגזר העסקי כמוה כתשתית הכבישים בישראל. אכזרית, בלתי סלחנית, שלא מותירה מקום לטעות אנוש, להיסח הדעת, לשיקול דעת מוטעה, לתקלה ברכב - על כל טעות הכי קטנה עלולים לשלם בחיים. גם בשוק הפרטי אסור לטעות - על כל טעות קריירה משלמים ביוקר רב, אסור לעבוד בארגונים לא יציבים ו/או בכאלה המנוהלים רע - העובדים ראשונים לשלם את מחיר טעויות הניהול, אסור לעבור את גיל 50 - מעסיקים לא חובבים שיער מאפיר.

מכיוון שכך אין ברירה אלא להכחיד את התפיסות הישנות, הן שאובות מהמגזר הציבורי וממשיכות להתקיים רק בו. במגזר העסקי שינוי את חוקי המשחק כבר מזמן וכדאי להתחיל להפנים:

• השאיפה לצאת לפנסיה במגזר העסקי מתחילה להסתמן כחלום באספמיה ולכן רצוי מאד לחסוך חלק ניכר מהשכר גם אם הוא צנוע, גם אם זה מחייב ירידה משמעותית ברמת החיים, רבים מאיתנו יזדקקו לו למחיה שוטפת הרבה לפני הפנסיה.
• במגזר העסקי בניגוד לציבורי השכר אינו עולה עם העלייה בוותק וגם לא נותר בעינו. מנקודה מסוימת הוא יתחיל לרדת אצל כולם (כמו בדוגמא של האנונימי שכעת השוק מציע לו בקושי 50% משכרו הקודם) וגם לכך נדרשת הערכות כלכלית מוקדמת.
• ההישרדות בשוק העבודה היא פונקציה ישירה של התועלת שהמעסיק חושב שאתם מעניקים לו. שלא כמו בציבורי בעסקי הביצועים הם שקובעים, אתם נבחנים כל בוקר מחדש במיוחד בתקופות מיתון, ובהתאם לכך יפטרו אתכם או שלא.
• המגזר העסקי מאד דינמי ומנפה את מי שלא עומד בקצב. וודאו שהמקצוע שלכם לא מתיישן (כמו שקרה לאנונימי), שאתם מספיק מעודכנים מקצועית כל הזמן, שיחסית לעובדים מתחרים עדין יש לכם מה למכור (יתרון יחסי), שהארגון שלכם יציב. אל תתפתו לתפקיד נח בארגון נח, זה לא עובד לאורך זמן.
• שיקלו בכובד ראש כל צעד בקריירה. במגזר העסקי מעדיפים עובדים ומנהלים מומחים בתחומם, כאלה שניסיונם המקצועי הוא באותו תחום, שוק, מגזר. אל תזגזגו בין מקצועות, חברות, תפקידים, מגזרים, אל תתפתו לתפקידים "נוצצים" או כאלה שמבטיחים תוספת שכר ללא בדיקה יסודית. ערך השוק שלכם עלול להיפגע קשות וכמוהו הסיכוי למצוא עבודה.
• נגמרו הימים ששכר מינימום הספיק להאכיל משפחה, שאפשר היה להתפרנס בכבוד בכל עבודה, כולל עבודת כפיים. היום ללא תואר אקדמי קשה מאד לייצר פרנסה סבירה, כשגם תואר לא מבטיח כלום, סך הכל כרטיס כניסה למועדון.
• היזהרו מהלב, הוא הדרך הקצרה לקו העוני. לפני בחירת מקצוע חקרו לעומק את התחום ואת ההתפתחויות הצפויות בו, את רמת הביקוש לעובדים, רמות השכר, 'גיל' המקצוע וכו'. לא צריך לבחור במקצועות שהשכר בהם הוא הגבוה ביותר אלא במקצוע שמתאים לכם, ובלבד שאפשר להתפרנס ממנו בכבוד לאורך זמן.

בקונסטלציה הנוכחית שום דבר לא עובד לטובתנו, ולא נצפה שיפור באופק. יוקר המחיה הוא ללא כל פרופורציה לשכר במשק, התשתית הסוציאלית רעועה ולא מספקת רשת ביטחון סבירה לעת צרה, הממשלה מנוכרת ובניד עפעף מקצצת בכל התשתיות החברתיות, העיקר להמשיך ולהאביס את השמנמנים במשרד הביטחון.

על כן אם אתם לא נמנים על בני המזל העובדים במגזר הציבורי, יש מצב שרובכם נמצאים חודש וחצי חודשיים מקו העוני. אתם לא יכולים להרשות לעצמכם להירדם בשמירה, אחרת יחסרו לכם 12 שקלים למשולש פיצה. עד כאן דעתי המקצועית.

דעתי כאזרחית: עד שמעמד הביניים לא יעבור למחאה אלימה מתמשכת, יבעיר צמיגים, יחסום צמתים, יעלה על בריקדות, לא ישתנה פה כלום. במזרח התיכון ממשלות מבינות רק כוח.

הכותבת היא יועצת לניהול קריירה. לתגובות: orna@rudi-cm.com