"הגראס מרדים אותי, אז ביום אני לוקח כדור הרגעה"

אין הרבה אנשים בישראל שמבינים במוזיקה כמו דני סידס. מעבר לכך שיש לו טעם אנין ומדויק, מדובר בקטלוג מוזיקלי מהלך. בימי שישי בצהריים, אחרי שהוא ואודי סגל מסיימים את תוכניתם "גומרים הולכים" ברדיו תל אביב, בן-זוגי הרדיופוני ניר קיפניס ואני מחליפים אותם ליד המיקרופון, ובאופן קבוע נעזרים בשירותיו למציאת שירים אבודים. מספיק לזמזם לו תיבה כדי שסידס יזהה מי כתב אותו, מתי, אם יופיע בפלייליסט של התחנה או ביוטיוב, ובקיצור, הוא הבן אדם האחרון שהיית מאמין עליו ש"ייתן בכפיים".

אז לא רק שסידס עושה חתונות, הוא די.ג'יי אירועים מבוקש מאוד, והוא מאוד גאה במקצוע שלו. וכדי להסיר ספק, ולבדל אותו מגבוהי המצח המוזיקליים למיניהם, שמזלזלים בתקליטני חופות, חשוב לו להבהיר שהוא לא אמן, ולא מוזיקאי, אלא רק מישהו שעוסק במוזיקה, ומבחינתו לעשות חתונות זו עבודה מכניסה.

מתברר שלנגן לחתן-כלה ולאורחים הנפלאים, זה לא רק עניין של בחירת שירים, אלא גם ואולי בעיקר עיסוק פסיכולוגי. "בכל אירוע המטרה שלי היא לשמור על גרעין של אנשים, כי אם אני מפשל, אין דף הסברים למה הדי.ג'יי חרא". רגע לפני הפגישה הוא מספר כי חכך בדעתו אם להעלות פוסט לפייסבוק שלו, משהו בסגנון, "אני במרכז שוסטר ברמת אביב, ואני היחיד שלא מנותח פה", אף שניתוחים הוא דווקא עבר, לא קוסמטיים אלא מצילי חיים, כשחלה לפני שש שנים בסרטן העור, קיבל טיפולים ביולוגיים חדשניים והבריא, טפו טפו טפו.

"אני מסתכל על הקהל, קולט את האנרגיות ומנווט את זה. אם טעיתי, אני מחליף שיר מיד. אני גם מתקלט בקבלות הפנים ואז אני בוחן את הקהל. מי מסטול, מי הגיע לשמוח, כמה צעירים, מבוגרים, דתיים, מזרחיים, אם יש אורחים מחו"ל. את הטעם האישי שלי אני משאיר בבית ומביא אותו למועדונים, לברים".

- ולרדיו.

"אפילו בתוכנית עם אודי זה לא ככה. כולה יש ארבעה שירים, מקסימום חמישה. בתוכנית הלילה שלי, בימי שני, אני נותן את הכול וזה כמו מקלחת נעימה, שעתיים מרגיעות. אחריה אני ישן בלי כדורים".

- אתה צריך תרופות כדי להירגע?

"צריך. אני שומע אנשים מסביב. זה מנסה להתאבד, ההוא בדיכאון. הגראס הרפואי שאני לוקח מרדים אותי. אני לא יכול לקחת אותו ביום, לכן אני לוקח כדור הרגעה. כשהגיעה המחלה הרופאים אמרו לי לקחת את הכדורים. איך אמר לי הפרופסור? אתה מפריע לנו לטפל בך.

"יש דברים שאתה מכניס את עצמך לפרופורציה. הייתי בסכנת מוות, וכנראה שלא כל-כך מהר אמות, כי העסק נרגע ואני מתרגל. עכשיו אני מחכה לתוצאות של הסי.טי ולא לחוץ כמו פעם. כי אתה יודע שככל שעובר הזמן, הסי.טי חוזר עם תוצאות טובות. אז תמיד יש את הסיכוי הנמוך שזה יקרה, אבל אחד הרופאים אמר לי שאם יגיעו תוצאות הפוכות, הפרופסור שלי יצטרך לשנות את המחקר שלו".

- אז המוזיקה זאת התרופה שלך.

"זה מה שמציל לי את החיים ואף אחד לא לוקח אותה ממני. תמיד היה את העיסוק במוזיקה והוא נותן לי את האנרגיה, לא משנה באיזו דרך אני נוגע בה. בייעוץ מוזיקלי לערוצים 2 ו-10, הרצאות, שידור ברדיו, בטלוויזיה, סתם להקשיב".

- לא אמרת ליצור מוזיקה.

"אני לא עושה את זה יותר".

- למה?

"להיות מוזיקאי זו עבודה. אני לא יכול להופיע, להתאמן ולקדם את עצמי".

- אבל ליצירה יש עוד הרבה נגזרות. אתה יכול לכתוב לאחרים, להפיק.

"כשאתה רוצה להוציא שיר או לכתוב למישהו, אתה חייב לעשות משהו כדי לקבל את תשומת הלב. נניח שאתה פותח מסעדה, אתה לא יכול לחכות שהיא תעבוד, צריך לשווק אותה. אם אתה רוצה שאמנים ייקחו ממך שירים, גם את זה אתה צריך לקדם. להופיע, להיפגש, ליצור קשרים".

- ולך אין קשרים?

"היום כבר לא בא לי. אני עייף. אני צריך להתפרנס. אני רוצה לקום בבוקר ולהרוויח כסף. אני לא מנגן. את יודעת, דווקא שאני מסטול, לפני השינה, יוצאים לי המון טקסטים ומנגינות ואני מקליט אותם. זה כמו אופניים. אבל לא בא לי לעסוק בזה. אם היה לי אולפן משלי, זמן וחשק, הייתי לוקח את כל מה שיש לי, ויש לי את העיבודים בראש, משקיע שלוש-ארבע שעות בזה במשך שנה והיו לי שניים-שלושה אלבומים חדשים".

- גם לנגן, ככה, לעצמך, לבד, לא בא לך?

"אין לי חשק. אני צריך שיצא לי מזה משהו. אין לי ילדים, משפחה, רכב ויש לי משכנתה. אני יכול לא לעבוד חודש, אבל אני חייב להיות עסוק כל הזמן. עכשיו אני גם לומד ספרדית מול המחשב".

- ובכל זאת, אתה לא נשמע נינוח עם זה.

"אמרתי לחבר טוב, שמתסכל ומדאיג אותי שאני לא מתוסכל מזה שאני לא מנגן. הוא אמר, היה לך רצון לנגן והוא נגמר, וזהו".

- בהרבה מובנים, אתה מזכיר את יואב קוטנר.

"אבל אין לי הרבה ידע כמו שלו יש, ואין לי את החשק ואת הרצון להיות מעודכן. קוטנר מתעניין במוזיקה חדשה, מגלה אמנים, זאת לא העבודה שלי".

- מה העבודה שלך?

"לעשות רדיו שעתיים עם אודי, לשדר את תוכנית המוזיקה שלי בשני בלילה ברדיו תל אביב, לתקלט ולחבר בין שירים. אני גם מלמד ונותן הרצאות. היה מישהו שהבן שלו רצה להיות די.ג'יי. הוא אסף עשרה חבר'ה אצלו ועשינו סדנא מעשית של שלושה מפגשים. חוץ מזה, אני מרצה גם על הסרטן".

- יש לך סוכן?

"לא. בחיים לא היה לי סוכן לשום דבר, אבל אני עובד מול גופים וחברות הפקה. בייעוץ לפרסומות אני עובד מול אנשים מסוימים. אם אני מתקלט - זה דרך מפיק שמשלם לי. יש משרדי יח"צ".

- ויש את ערוץ 2.

"שבו אני פרילאנס. ככה גם בערוץ 10 ובערוצים אחרים".

- איך זה עובד?

"יש כאלה שנותנים לי לראות כתבה ומבקשים שאתאים לה מוזיקה, אבל ב-99% מהמקרים, שולחים לי נושא, למשל, כתבה על מוחמד דף, ואני מפעיל את הדמיון. יכול להיות שאטעה, אבחר קטעים עצובים מדי, אבל אחרי עשר שנים אני מבין את הכיוון. אני יודע מי הכתב ומי עורך, לאיזו תוכנית, מה מצפים ממני".

- ובכל זאת, אני לא מבינה איך התחברת לחתונות.

"בהתחלה זו היתה הנאה לראות אנשים רוקדים. אחר כך בא הכסף. יוצא שאני בררן בגלל הלו"ז שלי. ביום חמישי בערב אני לא מתקלט במועדונים, כי אני משדר ברדיו למחרת, וביום שישי אני מתחיל לתקלט באירועים פרטיים רק אחרי אחת בצהריים. חוץ מזה, זו יכולה להיות כל חתונה, מימונה או חינה".

- אתה רציני?

"אם את בחינה בה אני מתקלט, את שואלת מי זה הדי.ג'יי הזה מקזבלנקה. אני לא עושה חתונות של חרדים, כי אין לי את הידע. פעם עשיתי אחת, ומזל שהיה לי מישהו שעזר ואמר לי, שים את זה, תחליף לזה. כיפות סרוגות אני עושה בכיף".

- את האמת, הפתעת אותי.

"אלה שאומרים שהם לא עושים את זה ולא את זה, רק מדברים ועושים מה שהם יכולים בשביל כסף. אין בארץ הרבה אנשים שיכולים להחזיק את עצמם מאוזנים כלכלית במוזיקה, זה מתחיל ונגמר בשלמה ארצי פחות או יותר".

- אתה רוקד באירועים מחוץ לעבודה?

לא, אבל אני נהנה לראות אחרים רוקדים. כשאני מתקלט, אני לא בא עם אספירציות להיות מלך האירוע. אף אחד לא מכריח אותי לעשות את זה. אם החלטתי לעבוד, אז אני עובד עם כל הלב. יש דברים שאני לא יודע לעשות. עברתי את הגיל של האגו. מה שמדאיג אותי זה שהכסף לא ייגמר לפני שייגמר החודש".