לא מסוגלת לטוס "לואו קוסט"

שמי ליאת, הגובה שלי 1.83 ס"מ, ואני לא מסוגלת לטוס בלואו קוסט. אני יודעת שהמשפט הזה נשמע סנובי, מנותק, ומתנשא, אבל האמת היא שהייתי מאוד רוצה לטוס בכמה עשרות יורו לאירופה, וגם מנהל הבנק שלי היה מאוד מודה לי על החיסכון בעלויות, אבל פיזית - איני יכולה.

חוויה אחת טראומטית של טיסה זולה אך צפופת מושבים לאוסטריה, כשהברכיים שלי היו תקועות עמוק בגרון במשך ארבע שעות, כשבכל פעם שהנוסע שלפני השעין את גב המושב שלי הן לחצו באופן מסוכן על הוושט, הבנתי שאני מוכנה להשקיע עוד כמה שקלים כדי ללכת ישר למחרת.

אבל לא חייבים להיות גבוהים כדי לסבול בטיסות זולות, או במחלקות תיירים חסכוניות. לכל אחד מאיתנו יש לפחות סיפור טיסה קשה אחד, שבו מעורבים מרווחים מצומצמים, כסאות שבקושי אפשר לנעוץ בהם את הישבן, זאת לפני שנזכיר את התגשמותו של הנורא מכל: נוסע גדול מימדים שמתיישב לידך.

בארה"ב, חוסר הנוחות הזה הפך השבוע לאלימות של ממש, כשבפעם השלישית השבוע אולץ מטוס לנחות נחיתת חרום לאחר שפרצו בו תגרות בגלל מקום לרגליים. הפעם זה קרה בטיסה מניו יורק לפאלם ביץ' בחברת דלתא. שתי נוסעות נגררו לתגרה, אחרי שאחת מהן השעינה לאחור את הכיסא. כשהצוות לא הצליח להשתלט על השתיים הם נחתו בג'נקסוויל.

במקרה אחר, בטיסה ממיאמי לפריז, היכה גבר גבוה במיוחד אישה שהשעינה את מושבה. וברור לגמרי, שזה רק עניין של זמן שזה יקרה אצלנו, בטיסות מישראל או אליה, בעיקר בטיסות ארוכות.

כי עם כל הכבוד לנסיונות של חברות התעופה לשווק לנו את טיסות הלואו קוסט כ"אוטובוסים מעופפים", אווירון זה לא אוטובוס. גם באוטובוס לא תענוג גדול לעמוד שעה בצפיפות, בטח שלא שעתיים ואפילו לשבת בתוך קופסת פח מלאה להתפקע כשזה שעומד מעליך מזיע למרות המזגן.

אז בואו נודה באמת: לשבת חמש שעות ללונדון בכורסא קטנה, בלי יכולת להזיז את הגפיים, או עשר שעות לניו יורק,לא רק שזה כואב, מעצבן, ועלול לגרום ל"פקקת העורקים" זה גם משבית את חדוות החופשה. אני מוכנה לשלם על הכבודה, לוותר על ארוחה חמה, אבל להשאיר לי מרחב מחיה סביר.

להיות צרכנים טובים זה לא רק לשלם פחות. זה גם לדאוג שלא ידפקו אותנו בשביל זה עד העצם. ולהפוך את המטוסים לקרונות בהמות בשם המחיר, זה לדפוק את הלקוח. לחברות התעופה יש אינטרס להעלות את תפוסת הנוסעים על ידי מושבים צרים יותר, והקטנת המרווחים בין המושבים 68.5 ס"מ, רק כדי לדחוס עוד שורה, הצרכנים, כלומר, אנחנו, לא חייבים להסכים לזה.

צריכה להמצא דרך ביניים שבה נשלם מחיר סביר על הזכות לטוס, ולא נצטרך לשלם עליה מחיר גופני ונפשי. כי אם לא נעשה את זה עכשיו, יהפכו הטיסות הזולות האלה למסכנות חיים. וכמו תמיד, גם במקרה הזה, ההגאים נמצאים בידיים שלנו.