"אמנות קונים מאהבה, לא מהבנה"

"כשאני נכנס לגלריה והכול שקט כזה, אני לא מרגיש לגמרי בנוח. אני בא ככה, סתם בנאדם, עם ג'ינס וטי-שירט. אם פתאום אני אשאל על המחירים, מי יסתכל עליי ברצינות? ואיך אני אדע אם המחיר הגיוני בכלל? מה אני מבין". את הווידוי הקצר הזה שמעתי יותר מדי פעמים, בגרסה זו או דומות לה. והמחיר, או "המחיר ההגיוני", הוא אחת משאלות המפתח בדרך להכנסת אמנות הביתה. אז למה אנחנו נרתעים?

הרוב יאמרו: "אני לא מבין בזה". על כך משיבים מרבית העוסקים באמנות - אמנים, אוצרים, אספנים - כי "אמנות קונים מאהבה, לא מהבנה". אם יצירת אמנות גורמת לכם הנאה, מעוררת מחשבה, סקרנות או סתם נראית לכם מתאימה לסלון - זה מספיק.

"הרבה אספנים גדולים מעידים על כך שהאוסף תמיד נבנה מאהבה. לא כולם מתחילים עם כמות יידע עצומה. הרבה פעמים הידע מגיע אחרי ההתעניינות הראשונית. וגם האהבות משתנות, ההבנה גדלה ומתפתחת רגישות", אומרת האמנית מרים כבסה (שהתראיינה למדור זה השבוע).

"אצל קהל ישראלי יש רגש נחיתות מובנה שנורא מרגיז אותי. תמיד אומרים לי 'אני לא מבין/ה בזה'. זה משהו שאני לא שומעת מקהל אמריקאי. בארה"ב הצופה לא ממעיט בערך עצמו".

לשם השוואה, השבוע התפרסמה במוסף זה כתבה על מחירי יהלומים. כמה חתנים צעירים יכולים לומר שהם "מבינים בזה" בבואם לקנות טבעת יהלום לאהובתם? ההבדל העיקרי בין אמנות ליהלומים, הוא שאמנות באה בצורות רבות, שונות ומשונות. ובניגוד ליהלומים, שהצליחו לבסס את מעמדם כמוצר צריכה סימבולי בעל ערך מוחלט (פחות או יותר), ערכן של יצירות אמנות לנצח יישאר בגדר תעלומה, חלקית לפחות.

"זה הדבר הכי קל בעולם וגם אחת השאלות הכי קשות בעולם", אומרת אוצרת מנוסה, בשיחה על המפתח שלפיו נקבעים מחירי יצירות אמנות. לאמנות אין מחירון. יש נוהג ו"מחירי שוק", הנעים לפי ביקוש והיצע; לפי ותק האמן ונפתולי הקריירה שלו או שלה; לפי "נדירות" היצירה; הנסיבות והתקופה שבהן נוצרה; לפי מדיום, ועוד כמה קריטריונים בלתי מוחלטים.

"בשנת 1991 בניו-יורק, נתקלתי ביצירה של ג'ף קונס עם צ'יצ'ולינה, שתפסה אתת עיניי. אולי אם זו לא הייתה דמות מוכרת הייתי פוטר אותה כסתם פורנוגרפיה, אבל בגלל ההקשר, היא סקרנה אותי", אומר עודד שתיל, אספן שהפך לגלריסט.

"התחלתי לראות יותר ויותר אמנות. רק כעבור 10 שנים העזתי לקנות. לפני כן עניין המחירים אפילו לא העסיק אותי. חשבתי שקניית אמנות זה בשביל מוזיאונים ובתי עשירים. יש אמנים שקניתי מהם עבודות לפני עשר שנים והיום אני לא יכול להרשות לעצמי, ואני שמח בשבילם".

כאשר אמן מוכר עבודה, יש לזכור, ההכנסה שלו אמורה לכסות תקופת עבודה ממושכת, אחזקת סטודיו וחומרים, זמן עבודה ולעתים גם עמלה לגורמים כמו גלריה או סוכן. כל אלה באים לידי ביטוי כספי עוד לפני הערך המוסף של האמנות - ההנאה ממנה, ההתרגשות, הבעלות על פריט נדיר ומיוחד - סמל סטטוס לעתים.

גם אם קשה לפרט את מכלול הגורמים המשפיעים על ערכה ומחירה של יצירה, יש מספר "כללי אצבע" שמנחים את מחיר השוק. אחד הברורים שבהם הוא ותק האמן. "אני מתייחסת לאמן 'צעיר' לא על פי גילו אלא על פי משך עבודתו בשוק, אחרי צאתו מהאקדמיה בדרך-כלל", מסבירה עירית זומר, בעלת גלריה זומר לאמנות עכשווית.

אמן מתחיל, לדבריה, צריך להציג בתערוכות וליצור לעצמו שם והיכרות. "בחמש השנים הראשונות אמן צריך לשאוף להציג לפחות אחת לשנה, רצוי שיהיו לו שתי תערוכות יחיד ומספר תערוכות קבוצתיות". על אלה נוסף הקריטריון של "איפה" - איפה הצגת, האם בתערוכות יזומות של אוצרים נחשבים, האם יצא קטלוג, האם כתבו עליך ביקורת או מאמר מעניין.

חלק מעבודת הגלריות בניהול קריירה של אמן, כרוך בניסיון להגדיל את החשיפה שלו במקומות הנחשבים למשמעותיים, לקדם הצגת תערוכות ובמקביל לשמור עליו מפני חשיפת יתר ושחיקה. לאמן צעיר יש חלון הזדמנויות קצר להגיע לבולטות.

זומר: "אם צלחת את חמש השנים הראשונות היטב, בחמש שנים הבאות אתה אמור לקצור את הפירות - בעיקר בתערוכות שבהם תציג אבל גם במכירות".

- אם לא, זה להיות או לחדול?

"לא בהכרח, יש רבים שעובדים בקטן, ומצליחים ליצור אמנות כל השנים. השאלה הגדולה היא איך מתרגמים את ההבטחה שגלומה באמן צעיר להצלחה בהמשך הקריירה. יש דילרים וגלריסטים שמתרגמים הבטחה גדולה למחירים גבוהים מדי מהר מדי. ההייפ והפופולריות עלולים להיות מסוכנים לאמן".

- למה?

"כי הוא יכול להיות אופנתי בתקופה מסוימת וללכת לאיבוד מיד אחר כך. אני מאמינה שקריירה באמנות היא הליכה איטית במרתון מתמשך. יש אמנים שלוקח להם יותר זמן להבשיל וגם לקהל לוקח זמן להתוודע לאמן ולהכיר בערך עבודותיו".

החומרים שמהם עשויה היצירה

אמן שהצליח לבסס את שמו ומעמדו, הוא כזה שעבודותיו נכנסו לאוספי מוזיאונים ולאוספים פרטיים חשובים. שיש חוקרים ואוצרים שעוקבים אחר עבודתו וממשיכים לכתוב עליו ולהציג את יצירותיו. אלה יכולים להגיע לסקאלות מחיר גבוהות יותר - שיתחילו ב-10,000 דולר ויגיעו למאות אלפים במקרה שמדובר בכוכב אמיתי.

"מי שלא הצליח לפרוץ ב-10-15 שנה, לעולם לא יגיע למחירים הגבוהים הללו, כי אין לו את הרזומה הנחוץ", מסבירה זומר.

"יש גם מגמות ותקופות שמשפיעות על דור שלם של אמנים. בשנים מסוימות ציור נחשב פתאום מגונה או קיטש, ו'כולם' עושים מיצב ומיצג. היום יש רטרו חזק למינימליזם של שנות ה-60 ולאמנות קונספטואלית, כי מבינים את החותם העמוק שלהם על האמנות העכשווית".

נושא נוסף שמשפיע ביותר על מחירי העבודות הוא המדיום, או במילים אחרות - החומרים שמהם עשויה היצירה. המעמד הבלתי מעורער של שמן על בד ופיסול, לעומת יצירה על נייר או חומרים מתכלים.

שתיל: "אני לא מאמין בהיררכיה של חומרים בעולם האמנות. פעם חשבו שעבודות על נייר הן פחות עמידות, אבל יש היום עבודת של דה וינצ'י על נייר שכבר שרדו 500 שנה. מה אנחנו צריכים יותר מזה?".

אם כבר מדברים על דה וינצ'י, קשה שלא לחשוב על מחיר "הסעודה האחרונה", עבודתו של האמן עדי נס, שנמכרה במכירות פומביות בינלאומיות והגיעה למחיר שיא של 372 אלף דולר. זומר, שהגלריה שלה מייצגת את נס, מעידה שהמחיר האסטרונומי (שדבר ממנו לא הגיע לכיסו של האמן, יש לדעת), לא השפיע על מחירי היצירות של נס בשוק.

"זה מקרה טריקי לאמן. זה כמובן תורם למוניטין שלו, להיכרות של הקהל ולסקרנות של אספנים. אבל זה גם מרתיע אנשים שיטעו לחשוב שזו העבודה היחידה שלו ואין בלתה, או שאלה מחירי העבודות שלו", היא מסבירה.

נס עובד בסדרות, ומשקיע זמן רב במחקר והרבה מאוד כסף בהפקה. בכל סדרה שלו, היוצאת אחת לארבע שנים בערך, יש 10-15 דימויים בלבד, ואלה מודפסים בכמה גדלים ובעותקים בודדים. המחיר נקבע לפי הגודל, העותק וכמובן גם "איכות" התמונה עצמה - בכל סדרה יש אחת או יותר שהופכות לאיקוניות ומבוקשות במיוחד.

- מה המחיר הריאלי של עבודתיו של נס?

"בין 10 ל-40 אלף דולר. יש גם יותר יקרות, העבודות המבוקשות ביותר מכל סדרה, שנותרו מהן עותקים אחרונים. ככל שיש פחות עבודות ערכן עולה".

אצל כל אמן, אחרי 20-30 שנות קריירה ויצירה, אפשר להבחין בעבודות טובות יותר ופחות; עבודות מתקופות שונות; עבודות משמעותיות יותר, נקודות מפנה בסגנון או במדיום; עבודות מדוברות ומפורסמות, אלה שבמוזיאונים ובתצוגות הקבע.

לאמנים ישראליים המציגים ומיוצגים בגלריות בחו"ל יש כמובן טווח מחירים בהתאם. "המחירים בחו"ל, גם לאמן בראשית דרכו, הרבה יותר גבוהים מאשר בארץ", אומרת זומר. "יש מקרים שאמנים ישראליים שהגיעו למעמד בינלאומי כבר אי אפשר למכור בארץ".

עמדת זינוק לקריירה

אחת המסגרות הנגישות ביותר לרכישת אמנות הוא יריד - ובארץ מתקיים זה שבע שנים יריד "צבע טרי", שיסדו יפעת גוריון ושרון טילינגר. ביריד מציגות גלריות את אמניהן ובמסגרת סמוכה מוצגת "חממת האמנים" - אמנים צעירים ועצמאיים, עד 10 שנות קריירה, שנבחרו על ידי ועדה מקצועית בלתי תלויה. בין יתרונותיו של היריד, שהוא משמש כסמן מחירים לשוק.

"אני שמחה לשמוע על כך", אומרת גוריון. "לאורך השנים אנחנו מאוד מקפידים ליצור סטנדרטיזציה בתוך החממה - אנחנו קובעים רף עליון - כ-12 אלף שקל. ייתכנו כמובן פערי מחיר בין אמן שרק סיים ללמוד באקדמיה לבין מי שכבר פעיל שבע שנים, אבל שלא תהיה תנודת מחירים מטורפת".

לדברי גוריון, המחיר הנמוך ביותר ביריד עשוי להיות כמה מאות שקלים: "אבל צריך לזכור שאין הרבה עבודות במקרי הקיצון, של מאות בודדות או מעל 12 אלף. השכיח הוא כמה אלפי שקלים. ואנחנו מקפידים על תמחור בשקלים ולא בדולרים. עוד נושא שאנו מקפידים עליו זה שלא מדובר בשוק של מחירים ואין מקום למיקוח".

- בניגוד לעצה הידועה לתת הצעה נגדית לפי המחיר שנראה לנו הולם?

"ב'צבע טרי' בעצם אנחנו כבר ישבנו עם האמנים ועשינו את החשיבה ואת המיקוח, וזה המחיר הנמוך ביותר ההולם את העבודה. כמו שיש להרגיל את הקהל צריך גם להוריד לפעמים את ציפיות האמנים לקרקע.

"אנחנו מותחים גשר בין כמה הקהל מוכן להוציא וכמה ראוי לשלם לבין הרצון של האמנים להצליח ולפרוץ, גם במודעות וגם במחיר".

יריד צבע טרי יתקיים השנה בפעם השביעית בתחילת נובמבר. מאז היווסדו הוא נחשב להצלחה מסחררת, הן במשיכת קהל שבדרך כלל לא צורך אמנות וכאן מגיע ל"הפנינג", והן בסיכומי המכירות. בכל פעם מוצגים כ-50 אמנים עצמאיים, והיריד עצמו משמש להם עמדת זינוק לקריירה.

גוריון: "זה מפגש של רצונות. האמנים מוכרים מאוד יפה בחממה, בין היתר כי הם מגיעים למחיר הנמוך ביותר שהם מוכנים להצמיד לעבודותיהם - לא מתוך כפייה חלילה אלא מתוך הבנה שזוהי גם מקפצה להיכרות וחשיפה גבוהה לקהל וגם הזדמנות למכור".

- אלה מחירי רצפה?

"לא זה לא מחירי רצפה, אלה מחירים התחלתיים והם גם משקפים את הביקוש. המבחן הוא אם אנשים קונים או לא קונים. במשך שש שנים מכרנו אלפי עבודות בכל המדיומים - מצילומים ורישומים ועד ציור ווידיאו-ארט - מנעד רחב ובסיס למאגר מידע מאוד טוב".

איפה כדאי לקנות אמנות במחירים יותר נגישים

ירידים: אמנים עצמאיים וגלריות מציגים יצירות במחירים גלויים ומותאמים לביקוש בשוק.

מהאמן בסטודיו: אמנים אוהבים לפגוש קהל מתעניין ולקהל זוהי היכרות טובה עם מבחר היצירות.

תערוכות מכירה: מכירות קיץ בגלריות ומכירות סוף שנה הן מעין "סוף עונה", ניקוי מחסנים ורענון, והמחירים מוזלים בהתאם.

תערוכות תרומה: חפשו את האמנים שאתם אוהבים במכירות תרומה לעמותות, שם המחירים לרוב מוגבלים והאמנים התורמים מקבלים אחוזים.

אתרי אינטרנט: אתרי מכירת אמנות הם שער כניסה טוב, עם מחירון גלוי, שעוזר להתגבר על חסם הכניסה לגלריה ולמוזיאון. אך אין כמו היכרות עם החומר פנים אל פנים.

מכירה פומבית: יש הזדמנויות מפתיעות בבתי המכירות המתמחים באמנות ישראלית. אלה מציעים גם יצירות של אמנים. עכשוויים. חלקן מגיעות ממי שקנה ורוצה להעביר הלאה וחלקן ישירות מהאמן. חפשו את הצעירים בחלק ב' של המכירה.

הגורמים המשפיעים על תמחור אמנות

מי: מי האמן, מי מאמין בו ומי מייצג אותו ומעוניין להציג אותו.

מה: המדיום, החומרים וההשקעה בפרויקטים של האמן.

כמה: כמה שנים הוא פעיל וכמה למד, כמה הוא "יצרני" או עמלני.

איפה: היכן הציג תערוכות, בארץ ובחו"ל - בגלריות, בירידים או במוזיאונים, באיזה אוספים הוא נמצא (מוזיאונים, אוספים ציבוריים ופרטיים).

איך: נסיבות אישיות ותקופתיות של עבודת האמן תורמות להגדרת יצירותיו.

 אמנות / צילום: גלריה