רוצים לחזק את הנגב? אל תקימו בו יישובים חדשים

הפרבור נחשב לאחת המגמות התכנוניות הבעייתיות ביותר בעולם המערבי בחמישים השנים האחרונות. שכונות וערי שינה חדשות נוגסות בשטחים הפתוחים של הציבור כולו, מגבירות את השימוש בכלי רכב פרטיים, מחלישות את מרכזי הערים הוותיקות ומחמירות את הפגיעה באיכות הסביבה.

יש רק מגמה אחת גרועה יותר מהקמת שכונות שינה - הקמת ישובים חדשים. ישובים אלה מחריפים את אי השוויון המרחבי ומגדילים את הפערים החברתיים. הקמת ישובים קהילתיים חדשים יקרה ובזבזנית, שכן היא דורשת פריסה חדשה ונרחבת של תשתיות מים, חשמל, ביוב וסלילתם של כבישים חדשים, אשר על פי רוב משרתים כמות קטנה יחסית של תושבים. הדברים נכונים שבעתיים לישראל, שסובלת ממחסור בשטחים פתוחים, מתקציב מצומצם, ומפערים חברתיים ההולכים ומתרחבים.

בצפון הנגב יש מרכז מטרופוליטני אחד - באר-שבע. סביבו ישנן כמה ערים קטנות עד בינוניות, הנאבקות על הישרדות ועצמאות כלכלית ועל משיכת אוכלוסייה חזקה אליהן. באחרונה, דור חדש של מנהיגים מקומיים עורר תקווה למהפך בערי הדרום, יזם תהליכים של התחדשות עירונית, והביא להתעניינות מחודשת של גרעיני צעירים, זוגות צעירים ובנים חוזרים ליישובי הנגב. לראשונה מזה זמן רב, יש תקווה זהירה לקפיצה אמיתית קדימה של ערי הדרום.

שוליות כפולה

אבל למרות כל זאת, על אף התנגדותם של גורמים מקצועיים שונים, מצאה לנכון המועצה הארצית לתכנון ובנייה לאשר את בנייתם של חמישה יישובים קהילתיים חדשים באזור ערד, וכן יישוב בדואי אחד שאמור לרכז לתוכו חלק מתושבי הכפרים הבלתי מוכרים. בנוסף, משרד השיכון, יחד עם החטיבה להתיישבות, עמלים בימים אלה על תכניות להקמתם של לפחות עשרה יישובים חדשים בנגב ובגליל.

הקמת היישובים מלווה ברטוריקה ציונית כביכול ובדיבורים על שמירה על אדמות הלאום. בפועל, היא עתידה להשיג מטרות הפוכות: להחליש את ערי הנגב והגליל הוותיקות, ולצמצם עוד יותר את השטחים הפתוחים שעומדים לרשות הציבור.

הקמת היישובים החדשים מאיימת לשחזר את הטעות שבהקמתם של יישובים כמו מיתר ולהבים (ומאוחר יותר - אשלים וגבעות בר). מיתר ולהבים, מהיישובים המבוססים בישראל, היוו מיום הקמתם מוקד משיכה לאוכלוסייה אמידה מערים סמוכות, ובעיקר מהעיר באר-שבע. אוכלוסייה זו הייתה יכולה לסייע מאוד בחיזוק ערי הדרום והובלתן קדימה, אולם פותתה לנטוש את היישובים הקיימים ולהסתגר בפרברים החדשים.

בהקמת יישובים אלה נגזרת על ערי הדרום תופעה המכונה "תופעת השוליות הכפולה": לא רק שנדרש מהן להתמודד מול כוח המשיכה של ערי המרכז והיתרונות המובנים שלהן על פני הפריפריה בישראל, אלא שגם בדרום עצמו נוצרת תחרות פנימית, המחלישה את הערים הוותיקות לטובת היישובים החדשים והבלתי נחוצים.

תכנון אקולוגי ולא סביבתי

נוסף לתוכניות אלה מקדמת הממשלה תיקון לתוכנית המתאר הארצית הכוללנית (תמ"א 35), שיאפשר בין היתר להרחיב באופן דרמטי דווקא את השטחים המיועדים למגורים במרכז.

אם לא די בכך, ועדת-על תכנונית חדשה (הוותמ"ל - אשר אושרה בכנסת תוך כדי מבצע צוק איתן, מצב שמנע דיון מעמיק לגביה ולגבי צורת עבודתה), הוקמה במטרה להגדיל את היצע המגורים, והיא עשויה לאשר במהרה את התוכניות לאזורים אלה, בלי לערוך הליך תכנוני מעמיק המביא בחשבון שיקולים חשובים נוספים. כך, מקטינה הממשלה את התמריץ לעבור לערי הדרום הוותיקות ומקשה עליהן - הן בתחרות מול ערי המרכז והן בתחרות הפנימית מול היישובים הקהילתיים וההרחבות הקהילתיות בדרום.

מגמות אלה יוסיפו חטא על פשע ויביאו לפגיעה נוספת בערי הדרום.

לכך יש להוסיף את הצורך בשיקום נזקי מבצע "צוק איתן", שהשבית את החיים בדרום לתקופה ארוכה. באופן אירוני, אותה ממשלה שמצהירה שוב ושוב על עמידתה לצד תושבי עיירות הדרום בעת נפילת הטילים, היא זו שמקדמת כעת מהלך שיפגע באיכות חייהם בשנים ובעשורים הבאים.

אין בדרום שום צורך ביישובים חדשים. לו ההשקעה העצומה הכרוכה בהקמתם הייתה מופנית לערים הוותיקות, היה באפשרותה להזניקן קדימה ולהשפיע לטובה על חיי תושביהן. תחת זאת, היא תאפשר למתי מעט לעבור ליישובים שיתהדרו בתכנון "אקולוגי", אבל יעמדו בסתירה לכל ראייה סביבתית. יישובים שיגרמו לתושביהן לזהם במידה רבה יותר את הסביבה על ידי שימוש מוגזם ברכב פרטי, לבזבז עוד חשמל ולנגוס בשטחים הפתוחים. גם אם כל הפסולת בפרברים הללו תמוחזר, גם אם כל התושבים שם יצרכו אוכל אורגני, עצם הקמתם יגרום נזק בלתי הפיך לסביבה ולקהילות השכנות בנגב.

למרבה האבסורד, סופם של היישובים החדשים לא לעמוד בהבטחות איכות החיים שתולים בהם המתכננים. עלות תחזוקת בית צמוד-קרקע בפרבר גבוהה, משפחה ממוצעת נדרשת להחזיק בשניים או שלושה כלי רכב, ומהתושבים נמנעת החוויה העשירה של מגורים בסביבה עירונית חיה, הטרוגנית ומרובת גירויים חברתיים ותרבותיים. לא לחינם מהוות ערי העולם המתחדשות מוקד משיכה לאוכלוסייה, כולל לילדיהם של מי שעקרו בעבר ליישובים הקהילתיים. בסופו של דבר, האדם הוא יצור חברתי המבקש לעצמו יותר ממה שביתו, רחב ומצויד ככל שיהיה, מסוגל להציע.

בשעה שמדינת ישראל עומדת בפני כורח הקיצוץ בתקציבים, טוב תעשה אם תבחן מחדש את הקמת היישובים החדשים, ותבחר להשקיע את המיליארדים המיועדים להם בסיוע ליישובי הדרום שנפגעו במהלך המבצע הצבאי האחרון, כמו גם בתהליכי התחדשות עירונית בבאר-שבע וערד, בדימונה ובירוחם, מצפה רמון ואופקים - תהליכים מהם ייהנו מאות אלפי ישראלים בשנים ובעשורים הבאים.

* רון חולדאי הוא ראש עיריית תל-אביב-יפו ויו"ר פורום ה-15; עו"ד איתן אטיה הוא מנכ"ל פורום ה-15 (ארגון הערים העצמאיות בישראל)