שקט, מקצצים

היצוץ הרוחבי בשיעור 2% מבסיס התקציב של שנת 2014 הוא גם מבחן לאחת השאלות המרכזיות ששאלו לפני שנה וחצי בכירים במשרדי הבריאות, החינוך והרווחה, מהיום שהורכבה הקואליציה והתברר כי השרים הממונים עליהם חברים במפלגתו של שר האוצר יאיר לפיד (יש עתיד): האם זה טוב למשרד שלנו, או דווקא רע לנו?

נראה, כי עדיין מוקדם לענות על השאלה הזו, אבל שתי מגמות מסתמנות כבר עתה: הראשונה היא, שלשרי יש עתיד הרבה יותר קשה לבקר את המדיניות הכלכלית של משרד האוצר, והדבר יוצר תסכול בדרגים המקצועיים בשלושת המשרדים הגדולים. השנייה היא, שבניגוד לשרת הבריאות יעל גרמן ולשר החינוך שי פירון, שכמעט נעמדים דום בכל הקשור למשרד האוצר, לרבות סוגיית הקיצוץ האחרון, שר הרווחה מאיר כהן מתנהל אחרת - או לפחות עושה קולות של מי שמתנהל אחרת. כהן אמר ל"גלובס" כי אין לו שום כוונה לקצץ 62 מיליון שקל, אף שזו המשמעות של קיצוץ 2% מתקציב משרדו שעליו הוא עצמו הצביע בעד, כי זה פשוט בלתי אפשרי לקצץ סכום כזה ממשרדו.

כהן אומר, כי אמנם יהיה קיצוץ השנה, אבל בסכום אחר. לאיזה מספר יסכים? עדיין לא ידוע, "עובדים על זה", אומרים במשרדו. כשמדברים על השנה הבאה, כהן בכלל יוצא מגדרו כדי להראות עד כמה הוא עצמאי בעמדותיו: "מי שינסה לקצץ ברווחה לשנה הקרובה, שינסה אותי". עם זאת, כהן מיהר לאזן בהמשך, והודיע על תמיכה חד-משמעית ביו"ר מפלגתו, וכי יעמוד על רגליו האחוריות כדי להגן על יוזמת "מע"מ אפס" של לפיד למרות הביקורת הגוברת נגדה.

ההבדלים בין משרד הרווחה למשרדי הבריאות והחינוך ניכרים גם באופן שבו הדרגים המקצועיים מתייחסים לקיצוץ בתקציבם. כשמבקשים ממשרדי החינוך והבריאות את רשימת הקיצוצים המתוכננת במשרדם, הם מוסרים כי אין רשימה כזו, וכי היא תגובש רק בהמשך. כששאלנו במשרד החינוך איך התשובה שלהם עולה בקנה אחד עם כך שצהרונים בפריפריה (צהרוני ציל"ה) הודיעו להורים כי בעקבות הקיצוץ ייפגע משמעותית הסבסוד, והם (ההורים) ייאלצו לשלם יותר, החליטו במשרד החינוך פשוט לא לענות. בשביל מה?

במשרד הרווחה, לעומת זאת, יודעים להגיד שהקיצוץ, נמוך עד כמה שניתן מבחינתם, יבוא מהמטה בלבד ולא מהשירותים לאזרחים, כך שבין היתר יקוצצו נסיעות לחו"ל, שירותי האבטחה של השר ותקציבי מחקר.

כדי לסבר את האוזן על הפער בין ההתנהלות הנוכחית במשרד הבריאות, בראשות שרה ממפלגתו של שר האוצר לעומת התנהלות המשרד בתקופתו של יעקב ליצמן (אף שלליצמן היה קשר הדוק ושוטף עם האוצר), נחזור ליולי 2012. גם אז האוצר ביקש קיצוץ רוחבי במשרדי הממשלה, אבל תראו איזו תגובה חילץ הדבר מלשכתו של סגן-השר: "ליצמן מתנגד נחרצות ובתוקף לקיצוץ המוצע בתקציב משרד הבריאות. הקיצוץ הצפוי עלול לפגוע במהלכים חשובים ובתוכניות קיימות שחלקן מופעלות כיום בשטח, ובעיקר עלול לפגוע בציבור החולים. סגן שר הבריאות פנה לראש הממשלה בדרישה שתחום הבריאות יוחרג מהקיצוץ הנוכחי, כפי שהוחרגו תחומי החינוך והרווחה מהקיצוץ הנוכחי".

מזל שיש את התזכורות האלה: תחומי החינוך והרווחה אכן הוחרגו באותם ימים. וכשהדרג הפוליטי עושה שרירים, גם הדרג המקצועי מרשה לעצמו. כך אמר למשל מנכ"ל משרד הבריאות דאז, פרופ' רוני גמזו, רגע אחרי דבריו של ליצמן: "הודעתי למשרד האוצר כי לא רק שתקציב משרד הבריאות לא יקוצץ, הוא אף יגדל ב-2013". ומה אמר בשבוע שעבר המנכ"ל הנוכחי פרופ' ארנון אפק? הוא לא הזכיר ברמז את המילה "אוצר", אבל שיגר משפט מחץ: "המערכת הציבורית היא כיפת הברזל של מערכת הבריאות". כפיים.

מס עיוור ונבזי

שר האוצר יאיר לפיד מתעקש על כך שאין לו שום כוונה להעלות מסים ולפגוע בכיס של הציבור, אבל בפועל הוא מתכוון שאין לו שום כוונה לפגוע בכיסם של בעלי האמצעים. הרי הם לא זקוקים לצהרונים המסובסדים בפריפריה, לא לתקציבי הרווחה ולא לסבסוד תחבורה ציבורית - עוד אחד מהסעיפים הרבים שכלולים ברשימת הקיצוצים. עבור החלשים, לעומת העשירונים העליונים, קיצוץ רוחבי בתקציב המדינה יכול להיות גרוע בהרבה מהעלאת מסים, ודאי בכל הקשור למס-הכנסה.

קיצוץ רוחבי זה מס עיוור ונבזי, וזה המס עליו חתום לפיד והשרים הנאמנים שלו.