הספירה לאחור החלה

האם יש דבר כזה - להצליח מדי? ליצור מותג, ובתוך חודשים ספורים להגיע למצב שכל אדם בעולם מכיר אותו, מודע לו, להעמיד בצל את ארגון אל-קאעידה הנורא, המותג הקודם שהטיל יראה על העולם, אבל לפתע נראה היום כל-כך 2001?

התשובה היא כן. ארגון דאע"ש, המדינה האסלאמית בעיראק ובלבנט, כיום רק המדינה האסלאמית, הצליח מדיי. הוא הצליח להפחיד את ארצות-הברית, את האיחוד האירופי, את ברית נאט"ו וכן את כל האויבות הפוטנציאליות במזרח-התיכון, שזה בערך כל המזרח-התיכון, כדי שייכנסו לפעולה, כדי שכולם יתגייסו נגדו. ומרגע זה, מסוף השבוע האחרון ניתן להתחיל לספור לאחור את קיצו של הארגון במתכונתו הנוכחית; אך לא את קץ הרעיון הג'יהאדיסטי.

תוך שנתיים הפך ארגון המדינה האסלאמית מעוד ארגון טרור אסלאמי הפועל בשטח ההפקר העצום בגבולות עיראק-סוריה ל-הארגון. הוא השתלט תוך חודשים על שטח השווה בגודלו לבריטניה, או עשר פעמים ישראל; הוא מוכר נפט מהבארות שעליהן השתלט בשוק השחור, ומרוויח מפעילות זו בלבד, מאה-מיליון דולר בחודש! ובנוסף, לרשותו גם כמיליארד דולר מביזת הבנקים במוסול.

הארגון מנהל את חייהם של מיליוני הסונים בשטחים שכבש; ומוציא להורג ומבצע פשעים איומים בשאר האוכלוסייה. הוא השתלט על מאגרי נשק הכוללים טנקים, מטוסי-קרב ומה לא, הוא מנסה לייצר נשק כימי וביולוגי, הוא מגייס אלפי צעירים נלהבים מכל מדינות העולם. וכך, הוא נכנס להערכות המודיעין וציוני הצי"ח (ציון-ידיעות-חשובות) של שירותי הביון בעולם, וככל שהצליח יותר הוא הפך לסכנה בעיני המערב.

ניקח למשל את אחמד אבו-סמרה. אזרח אמריקני, גדל בפרבר יוקרתי של בוסטון, אביו רופא בבית-החולים הכללי של מסצ'וסטס, הוא עצמו בוגר אוניברסיטת נורת'איסטרן, ועבד בחברת טלקומוניקציה. הוא יצא לעיראק לרצוח חיילים אמריקנים. כיום הוא חי בסוריה, נמצא ברשימת המבוקשים ביותר של הבולשת הפדרלית, עומד בראש הרשת החברתית של המדינה האסלאמית, משתמש בכלי המאה ה-21 כדי לגייס צעירים לממש בדם ואש את רעיונות המאה השביעית. ובהצלחה. והוא אינו היחיד.

אז לאחר מסיבת-העיתונאים הפתטית שבה אמר נשיא ארצות-הברית, ברק אובמה, שאין לו אסטרטגיה להילחם במדינה האסלאמית, הדבר השני שזוכרים ממסיבת-העיתונאים (אחרי חליפת הבז' הבהירה), שיש אסטרטגיה. ואפילו טובה ויעילה. אבל איטית. בוועידת ראשי ברית נאט"ו שהתכנסה בוויילס בסוף השבוע האחרון, התקבלו כבר החלטות מבצעיות ומדיניות. החלטות אחרות, הבנות אחרות, מתקבלות מאחורי הקלעים.

עשר מדינות נענו עד כה לקריאת ארצות-הברית לצאת למאבק; בעיקר מדינות הרואות צעירים בעלי דרכוניהן יוצאים למזרח-התיכון, וחושבות על היום שבו יחזרו לבריטניה, לגרמניה, לאוסטרליה, לקנדה, עם יכולות טרור, יכולות גיוס מאמינים באינטרנט, ואידיאולוגיה דתית רצחנית.

יכולת המודיעין, כמו גם החיסולים הממוקדים של ארצות-הברית ידועה ומוכחת. נזכיר כי אובמה הוא הנשיא שהורה על חיסולים ממוקדים של מנהיגי טרור יותר מכל קודמיו יחד. רק לפני כשבוע חוסל כך מנהיג ארגון אל-שביבה בסומליה, ארגון ג'יהאדיסטי המהלך אימים במזרח אפריקה.

אסור שזה יהיה עוד מבצע מערבי, עוד פלישה אמריקנית-בריטית למדינה מוסלמית. המדינות הסוניות המתונות יצטרכו לפעול בשטח, אמנם עם יועצים צבאיים מערביים, ויחידות מיוחדות. ויש להן מוטיבציה מספקת: ירדן, ערב-הסעודית, מצרים, נלחמות על הישרדות משטריהן. הכורדים על הישרדות עמם. הם יספקו את השרירים בשטח. וושינגטון מדגישה שני דברים חשובים במיוחד לישראל - נשיא סוריה אסאד לא יהיה בעל-ברית בקואליציה הרב-לאומית הזאת, הוא חלק מהבעיה, לא חלק מהפתרון.

הבשורה הטובה: יש נגדם עוצמה מספקת

וכדרכה האיטית אבל היסודית, נראה כי ארצות-הברית הגיעה למסקנה שהיא תיאלץ להשמיד את תשתיות המדינה האסלאמית גם בסוריה. אבל זה ייעשה בפעולות חד-צדדיות, בלא שיתוף-פעולה עם משטר אסאד. נכון, הוא ירוויח מכך, אבל המרוויחים העיקריים יהיו שאר ארגוני האופוזיציה שכעת נלחמים במלחמה כפולה - נגד המשטר ונגד המדינה האסלאמית, ומנוצחים בשתי החזיתות.

איראן היא השאלה הגדולה. האם יהיה איתה שיתוף-פעולה? רשמית לא, מבהירה וושינגטון. לאיראן מספיק סיבות משלה להילחם בארגון המדינה האסלאמית, הרואה בשיעים כופרים שיש להכריתם. איראן תעשה זאת בלית-ברירה, עם או בלי המערב. כך שאינטרסים משותפים אכן קיימים בזירה זו, אבל שיתוף-פעולה צבאי גלוי לא יהיה, ומכאן גם לא ויתורים בנושא הגרעין. נראה.

כאן נשארת כמו תמיד החידה הרוסית. במדינה האסלאמית לוחמים כמה מאות צ'צ'נים. הם נחשבים לפראים ולמסוכנים מכול. הם מאיימים לחזור לקווקז כדי לשחוט רוסים. אם כך, מדוע קולה של מוסקבה לא נשמע והיא לא מנסה לשתף-פעולה. האם השנאה למערב משתלטת על כל היגיון אחר? התשובה היא כן.

הבשורה הטובה היא, שעם רוסיה או בלעדיה, לשיתוף-הפעולה בין המערב למדינות האזור יש עוצמה מספקת כדי לחסל את הארגון בתוך זמן לא ארוך. אבל רעיונותיו לא ייעלמו, הם יצוצו שוב במדבריות הלוהטים שם הטיף הנביא, במפגשי הגבולות של המזרח-התיכון המשתנה, ובפרברי המהגרים מוכי האבטלה והשנאה של ערי אירופה.

הכותב הוא עורך חדשות החוץ בערוץ 1