עושק הפנסיה: העמיתים קפואים, המחירים במקסימום

לפני קצת פחות משנתיים יצאה לדרך רפורמת דמי הניהול בקופות הגמל ובביטוחי המנהלים, שהושלמה בתחילת השנה הנוכחית, והיטיבה עם לא מעט חוסכים פעילים באפיקי חיסכון לטווח ארוך - אלה ששילמו דמי ניהול גבוהים לגופים המוסדיים.

לפני קצת יותר מחודש המשיך האוצר לטפל בסוגיית העלויות הגבוהות מדי בחיסכון לטווח ארוך בישראל, והפעם לא היה זה מהזווית של החוסכים, אלא מזווית שעד כה לא הייתה על הרדאר: מתן הנחה בדמי ניהול גם למקבלי קצבה בקרן פנסיה. צעד זה נועד לשנות את המצב הקיים, שבו החוסכים בקרנות הפנסיה, שהופכים לגמלאים, כבר לא זוכים להנחות, ומשלמים לקרנות הפנסיה את המקסימום המותר לגבייה.

לצעדים אלה ניתן לצרף הגבלה ראשונה (גם אם לא ממש אפקטיבית עדיין) על ההוצאות הישירות המותרות לגבייה, המוכרות כדמי הניהול הכפולים, ומייקרות אף יותר את ניהול החיסכון הפנסיוני של הציבור. אבל המהלכים הללו ממש לא מבשרים על כך שהגענו ליעד הרצוי, לפחות מבחינת שיווי המשקל הראוי בנשיאת נטל העלויות של ניהול החיסכון. עדיין ישנם אלה שמשלמים הרבה מדי, ושצריך לשנות את מצבם.

על מה מדובר? לאחר שנים של דיון ציבורי ער בהובלת "גלובס", נכנס לשיח הכלכלי-צרכני הדיון על הנחות בדמי הניהול גם לחוסכים מהשורה. לאחרונה הרחיב האוצר את היריעה גם ליוצאים לפנסיה. אבל ישנם קהלים נוספים שמשלמים די הרבה - ומהווים מקור חשוב לרווחיות הגופים המנהלים - וגם על שיפור מצבם של קהלים אלה צריך לתת את הדעת.

אוכלוסייה ראשונה היא המספר האדיר, שהולך וגדל, של חשבונות מוקפאים בקרנות הפנסיה, שבהם החוסכים משלמים כמעט תמיד את המקסימום שמותר לגבות מהם - 0.5% מהצבירה (ללא דמי ניהול מההפקדות - משום שעמית הופך למוקפא משום שאינו מבצע הפקדות).

מה קורה במבטחים?

מספר חשבונות העמיתים המוקפאים בקרנות הפנסיה החדשות המקיפות של ארבע קבוצות הביטוח הגדולות בשוק עמד בסוף יוני האחרון על כ-1.54 מיליון, וזאת לעומת כ-1.45 מיליון חשבונות בסוף 2013.

כך, לא רק מקבלי קצבאות הזקנה בקרנות החדשות המקיפות משלמים את המקסימום שמותר לגבייה - גם המוקפאים, שלא מפרישים לחיסכון ומאבדים זכויות כמבוטחים, משלמים כמעט תמיד את המקסימום, של 0.5% מהצבירה.

בקרנות מסבירים שרבים מהחשבונות המוקפאים הנם בסכומים קטנים, שדמי הניהול המקסימליים המותרים לגבייה בהם מסתכמים בשקלים לא רבים מדי חודש. יש בכך הרבה מן האמת. לא מצאנו נתונים אקטואליים לגבי הצבירה שמנוהלת במסגרת חשבונות של עמיתים חוסכים מוקפאים, אבל מהדוח הכספי לרבעון השני השנה של קרן מבטחים החדשה, הגדולה בשוק, עולה כי "התחייבויות למבוטחים לא פעילים" הסתכמו בסוף יוני בכ-7.7 מיליארד שקל, לעומת כ-6.7 מיליארד שקל בסוף יוני 2013.

אמנם מדובר בנתונים של קרן אחת, אך להערכתנו מדובר בקרן גדולה דיה כדי לייצג את סדרי הגודל הנכונים בשוק. מנתונים אלה עולה כי בחשבון מוקפא ממוצע הייתה בסוף יוני השנה צבירה של כ-16.1 אלף שקל (ויכול להיות שלאדם יהיה יותר מחשבון אחד, והוא רשאי לנייד אותם). זאת לעומת צבירה של כ-14.7 אלף שקל בחשבון מוקפא ממוצע רק שנה קודם לכן.

על פניו אין כאן בעיה: מדובר בחשבונות שמשלמים בממוצע דמי ניהול שנתיים בהיקף שקלי בהחלט לא גבוה (ואף סביר) של 81 ו-73 שקל, בהתאמה (גידול של כ-10% תוך שנה). אלא שההתפלגות של חשבונות העמיתים המוקפאים הנה התפלגות נורמלית, אומר גורם מעורה, כך שיש חשבונות מוקפאים שמשלמים הרבה יותר, כי הצבירה שלהם גדולה הרבה יותר.

בסוף 2013 היו בקרנות הפנסיה החדשות המקיפות כ-1.93 מיליון עמיתים פעילים, מול כ-1.8 מיליון עמיתים פעילים בסוף 2012. מול עמיתים אלה היו בסוף 2013 כ-1.75 מיליון עמיתים מוקפאים, ובסוף 2012 כ-1.49 מיליון עמיתים מוקפאים. כלומר, בעוד שמספר העמיתים הפעילים גדל ב-2013 בכ-7%, זינק מספר העמיתים המוקפאים בכ-17%.

חלק גדול מהעמיתים המוקפאים, שמחזיקים לרוב בסכומי חיסכון קטנים לצד חיסכון פעיל נוסף, לא רק משלמים את דמי הניהול המקסימליים, אלא גם לא ממקסמים את זכויותיהם. לפיכך, מדובר באוכלוסייה שיש לשים לב אליה כבר עתה, משום שהיא כנראה רק תמשיך ותגדל (בוודאי במונחי חשבונות) אם לא יהיה שינוי.

הפיקוח מאפשר להפוך לקוח לשבוי

לצד העמיתים המוקפאים, שרובם משלמים את המקסימום מבלי לדעת, ישנם גם המבוטחים בביטוחי המנהלים שנמכרו מאז 2004, שהפכו זה מכבר לקהל שבוי שלא יכול לשפר את המחיר שהוא משלם, וזאת למרות שיש חברות ביטוח שמוכנות לתת לקהל זה תנאים משופרים.

מדובר בסוגיה מורכבת, הנוגעת לכך שהפיקוח על הביטוח מאפשר לחברות הביטוח להפוך את הלקוח ללקוח שבוי, בכך שהוא מונע בפועל ניוד של פוליסות ותיקות עם מקדם תוחלת חיים מובטח, מחברה אחת לאחרת.

ממוצע דמי הניהול בפוליסות ביטוחי החיים שנמכרו מ-2004 ועד לביטול הבטחת מקדם תוחלת החיים כבר בגיל תחילת החיסכון, עומד על 1.25% מהצבירה ועל 4.5%-5% מהפרמיה. לעומת זאת, דמי הניהול החדשים שתקפים לפוליסות החדשות מאז ינואר 2014 הנם 4% מהפרמיה ו-1.05% מהצבירה.

כלומר, לכאורה יש תשלום עודף של 0.2% שעמיתים משלמים משום שאינם יכולים בפועל לעבור בין ביטוחי מנהלים, משום שאין כיום אפשרות לתת להם חלופה רלבנטית עם מקדם תוחלת חיים מובטח (על פי הכרעת האוצר). אבל חלופות כאלה עומדות בתור, ומחכות שהאוצר יאפשר אותן.

לכל זה יש להוסיף סוגיה בעייתית נוספת, שלא מטופלת על אף המצבים האבסורדיים שאליהם היא הגיעה: הקלות הרבה מדי שבה נותנים הגופים המוסדיים הנחות אדירות, לעתים על סף הרווחיות (ומעבר לו), לקבוצות מועדפות - לרוב ארגונים ומקומות עבודה גדולים ומסודרים. עמיתים אלה לא רק משלמים הרבה פחות מעמיתי פרט "רגילים", אלא שלא אחת הם גם מקבלים תנאים טובים בהרבה.

אפילו שיש צידוק בהנחות במכירה סיטונית למול מכירה קמעונית, נראה שבשוק המוסדי הלכו רחוק מדי (כמו גם בתחומים רבים ואחרים בעולם הצריכה הישראלי) ובפועל יש שתי אוכלוסיות שרק אחת מהן נושאת בנטל השאת הרווחים ומשלמת יותר מדי. הגיע הזמן לשים לזה גבולות סבירים.

 מספר חשבונות העמיתים המוקפאים