כמה שהאלבום הזה מעציב. חמש שנים אחרי אלבומם הקודם, שהיה החלש שלהם עד כה, יו 2 מוציאים אלבום אולפן 13 שחלש אף מקודמו.
הציפיות מהם כיוצרים כבר מזמן רחוקות משיאיהם בשנות ה-80 וה-90. ונכון שלהבדיל מאצל יוצרי רוק סולנים, ככלל אצל להקות - תחיות אמנותיות מאוחרות הן עסק נדיר ביותר. ועדיין: הנה אלבום עם שירים חדשים של יו 2, ואני מת על 15 השנה הראשונות שלהם, ובשלל ההאזנות אליו מאז שוחרר לעולם בהשקה המדוברת של מוצרי "אפל" - מאום לא מפלח את הלב, לא מסעיר את החושים, לא מספק שום ריגושים. גם ב"השקה הגדולה בהיסטוריה", שבה האלבום הפך זמין חינם לחצי מיליארד משתמשי אפל למשך חודש, וגם בהפתעה שבה הוא שוחרר, יש לכאורה מספיק דלק תקשורתי כדי להזניק לפחות את החשיפה של הלהקה. אבל הפער מכמיר הלב בין הגדולה הכלכלית של יו 2 לבין בינוניות שיריה באלף הנוכחי, רק הולך ומתרחב כאן. וברור, לא הכול חמוץ: "אייריס" שבונו כתב על אימו שנפטרה כשהיה בן 14 יהיה המנון הופעות יעיל, ו-The Troubles הנועל, שבו מתארחת ליקה לי הנהדרת, הוא שיר די נוגע על חיבוטי נפש. אבל גם שיר הפתיחה, מחווה לג'ואי ראמון ז"ל ולראמונס להקתו, וגם שירים אחרים שמהדהדים את הביץ' בויז והקלאש, ובעצם כמעט כל החומרים החדשים, נשמעים למרבה הצער כאילו שנתנו ללהקת קאברים ליו טו לחבר 11 שירים חדשים ללהקת ה אם.
שם האלבום נובע גם מהצדעה למשורר האנגלי וויליאם בלייק וגם מתכניו שעוסקים בחוויות, בזיכרונות ובחלומות נעורים. וכמו הרולינג סטונס, יו 2 נותרה להקה מבצעת עילאית, אבל הבינוניות במילים ובלחנים משליטה על מרבית התוכן כאן הרגשה אפרורית.
זה אלבום של יו 2 בלי אף ריף גיטרה מטריף של דה אדג', בלי לחגוג את יכולות חטיבת הקצב האיתנה שלהם, ובלי לקבל מהאש הבלתי נשכחת של בונו שום חום. המפיק הראשי של האלבום דיינג'רמאוס, וכמה נוספים שנשכרו, כולל פלאד שעובד איתם למעלה מרבע מאה, ופול אפוורת' שסייע לקריירות בריטיות ענקיות כשל אדל, קולפליי ופלורנס אנד דה מאשין, עוטפים את יו 2 בסאונד שמהנדס אותם כיותר עכשוויים. מצד אחד הלהקה ויתרה על כל ניסיון להתחדשות בעיבודים או להרפתקנות צלילית, וזה לגיטימי לאמנים עם חותם סאונד כה ייחודי. מצד שני, צלילית, זה האלבום הכי מאורגן, מסודר, מדויק ולא מעניין שלהם.
חספוס או דמיון אין כאן. יו 2 נמצאים בשלב בקריירה שבו הם, לצד הסטונס, הלהקה הכי רווחית בעולם במכירות כרטיסים, ובכל זאת, במקום שאלבומים חדשים שלהם ירחיבו לאוהדים הנאמנים את הלב, הם רק מכווצים אותו. יהיה נפלא לחזור ולראות אותם מופיעים, אבל ספק רב האם בתום האזנות ההיכרות, ייוותרו סיבות מספיק טובות לשוב ולהאזין לאלבום הזה.
* ציון: 6
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
