בדרכו של משה קצב?

במאי 2011 היה משה קצב במעמד דומה לזה שבו נמצא היום ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט: נשיא המדינה לשעבר המתין אז להכרעת בית המשפט העליון בבקשה לעיכוב ביצוע העונש של 7 שנות מאסר שגזר עליו המחוזי בתל-אביב.

למזלו של קצב, בקשתו נדונה על-ידי השופט יורם דנציגר, שנחשב לשופט סניגוריאלי שאוזנו כרויה למצוקתם של נאשמים. דנציגר החליט להיענות לבקשה, וקצב נשאר חופשי, עד שבנובמבר 2011 נדחה ערעורו.

ביום ההחלטה על עיכוב ביצוע מאסרו, אמר קצב: "אני מאושר, אבן נגולה מעל לבי, יש שופטים בירושלים". ביום כניסתו לכלא, הקרדיט שנתן לשופטים היה אחר: "במדינת ישראל מוציאים היום אדם להורג, בלי ראיות", מירר אז קצב בבכי.

מחר (ב') יודיע השופט נעם סולברג האם הוא מקבל את הבקשה שהגיש אולמרט לעכב את ביצוע החלטת השופט דוד רוזן לשלוח אותו ל-6 שנות מאסר בגין הרשעתו בלקיחת שוחד במשפט פרשת הולילנד, עד ההכרעה בערעורו.

אם סולברג ידחה את הבקשה, אולמרט ייכנס לכלא כבר אחרי החגים. אם יקבל אותה - אולמרט יוכל לנשום לרווחה לעוד חודשים ארוכים.

האם סולברג ינהג באולמרט באופן שבו נהג דנציגר בקצב? קשה לומר. אבל למרות ההבדלים המשמעותיים בין המקרים, כמה דברים שכתב דנציגר באותה החלטה יכולים להוות סימן מעודד עבור אולמרט.

הנקודה המהותית נוגעת לסיכויי הערעור. לפי ההלכה, ככל שסיכויי הערעור של נאשם על הרשעתו הם גבוהים יותר - כך גדלים סיכוייו כי ערעורו יישמע כשהוא עדיין אדם חופשי.

"ככל שמדובר בטענותיו של קצב נגד הרשעתו, לא ניתן לומר כי סיכויי הערעור הם משוללי יסוד. הערעור כולל טענות שלכאורה לא ניתן לומר לגביהן כי הן טענות בעלמא או טענות בדים"." כתב השופט דנציגר בהחלטתו לעכב את ביצוע מאסרו של קצב.

כאשר עסקינן באולמרט, נראה לכאורה כי סיכויי ערעורו על ההרשעה במשפט הולילנד הם נמוכים, אך קיימים. כך, למשל, הרשעתו התבססה על גרסתו של עד המדינה המפוקפק, שמואל דכנר ז"ל - אולמרט לא קיבל הזדמנות לחקור את דכנר בחקירה נגדית, הוכח כי דכנר זייף חלק מהראיות, והראיות הנוספות לביסוס האשמה היו בעיקרן נסיבתיות.

עם זאת, אולמרט לא יוכל לישון הלילה בשקט. במקרים רבים אחרים שלחו בתי המשפט מורשעים לכלא, לפני שערעורם נדון. מה עוד שסולברג אינו דנציגר.