יעקב אחימאיר: לא להרוס את רשות השידור, לתקן אותה

אם צריך לבחור רגע בולט אחד שבו בכל זאת באה לידי ביטוי התחושה שבין יעקב אחימאיר, העיתונאי הוותיק מערוץ 1, לבין עמית סגל, הכתב הפוליטי של ערוץ 2 שצעיר ממנו ביותר מ-40 שנה, שוררת איזושהי שותפות גורל, נדמה שהוא הגיע כשהמראיין המשיך והיקשה בעניין עמדותיהם הפוליטיות של השניים, החריגות ביחס למיליה התקשורתי המקומי.

"אני רוצה להגיד משהו כללי על הדיון הזה", אומר סגל. "אין לי שום טענה אליך, אבל בבסיסו הדיון הזה לא הגון. כלומר, אם היינו יושבים מולך, והיינו מגיעים מרקע שונה ועם 'האשמות' על עמדה פוליטית אחרת, הדיון הזה לעולם לא היה מקבל את הנפח שהוא מקבל כאן. כי עדיין ישנה ההנחה שאומרת שאם מישהו איננו מביע את סל הערכים שבין התנועה למרצ, או בין רוטשילד לבוגרשוב, אז משהו לא בסדר. זה כמו שבעיתון שקורא להשמעת קולם של אחרים, הקול השונה נמצא 40 שנה מתחת לקו הקיפול. ואני מדבר כמובן על עיתון תיאורטי לחלוטין, האחרון במדינה שעוד נשאר בו קיפול".

גם אחימאיר לא מתחמק. "תראה", הוא אומר, "כשאני אומר שאני נמצא בצד ימין, אז בזה אני מחייב את עצמי להיות הוגן כלפי מרואיינים שהם לא במחנה הפוליטי שלי ואני לא אצביע בשביל המפלגות שלהם. זה המבחן הגדול. המבחן הגדול זה לא להיות אובייקטיבי כאילו אתה איזה בובה או דחליל. אתה בן אדם. ולפעמים, אני אגיד את זה ככה, כאיזו התרסה, ומי שחושב שההתרסה הזאת מכוונת אליו צודק: לפעמים גם אנשים מהימין יכולים להיות הגונים. אני אמרתי שאני נמצא בצד ימין של המפה הפוליטית. פשוט מאוד. אני לא שם לב אם אני במיעוט או לא".

- באמת, אתה לא שם לב?

"אני לא יודע מה כל ההסוואה הזאת, אני לא מבין את זה. הרי אני יכול לזהות לפי הטון של אנשי תקשורת, לפי נימת השאלות שלהם, הדגשים שלהם, אני יכול להגיד באיזה צד הם נמצאים. מספיק עם הדבר הזה".

סגל: "אבל תמיד אמרת באיזה צד אתה נמצא? גם בשנות השבעים והשמונים?".

אחימאיר: "אם שאלו אותי אז אמרתי, אבל לא תמיד שאלו כי פחדו...".

סגל (צוחק): "לגלות איזה סוד נורא".

אחימאיר: "לא, זה פשוט לא תמיד דבר מנומס לשאול. זה לא נעים, זה דבר אישי. אבל אם שואלים אותי, בתור מישהו שדי מוכר לציבור, איפה אני עומד, אז אני אומר. עכשיו - אני אתן סתם דוגמה היפותטית לחלוטין - נניח שיש בערוץ 2 פרשן שהוא תמיד מפרש לצד שמאל, אז אף אחד לא יכתוב עליו מה פתאום הוא נוהג כך".

דור הבלונדינים והבלונדיניות

אי-אפשר לדבר עם אחימאיר בימים אלה בלי להתייחס לטלטלה האדירה שעוברת על הערוץ שבו הוא משדר זה עשרות שנים, לאחר שלאחרונה התקבל בכנסת החוק ההיסטורי של השר גלעד ארדן לסגירת רשות השידור ופתיחתה מחדש.

- כתבת ודיברת בחריפות נגד המהלך הזה.

"אני מבין את הביקורת על ערוץ 1, אבל אני לא חושב שצריך להרוס מוסד שיש בו אמנם פגמים והרבה מאוד חסרונות, אבל הוא טעון תיקון. לא צריך להרוס מן היסוד ולהקים משהו אחר, אלא לתקן את המעוות".

- התחושה היא שנעשו המון רפורמות וכלום לא הצליח, אז נשארה רק ברירה אחת.

"זה פתרון קל ואני לא יודע באמת מה יצמח על חורבות רשות השידור. אבל כמו שאמרתי קשה לי לתאר לעצמי שהמוסד הזה ייסגר".

- אתה חושש גם באופן אישי לעתיד שלך שם?

"אין לי עתיד ברשות השידור".

סגל: "למה? אני די בטוח ש'רואים עולם' ימשיך להיות משודר".

אחימאיר: "אני לא חושב. היום זה הדור של הצעירים והצעירות, הבלונדינים והבלונדיניות. ואני לא זה ולא זה".

- אז יפתיע אותך אם אחרי שהערוץ ייפתח מחדש יגידו לך "אנחנו רוצים שתמשיך להגיש את 'רואים עולם'"?

"אני באמת אופתע מאוד. אני אקבל זאת כמחמאה, אבל אני מבקש לא לראות בזה רמז"...

סגל: "לי יש הרושם שאתה תופתע".

- עמית, איך אתה רואה את מה שקורה ברשות השידור?

"יש מושג בכשרות על כלי חרס, שאומר ש'תקנתו היא שבירתו'. כלי זכוכית או גביע כסף אתה יכול להכשיר, בכלי חרס אין ברירה, צריך לשבור ולהרכיב מחדש. ורשות השידור הגיעה לדעתי למצב הזה. הרי בניגוד לדימוי הרומנטי שחלק מאנשי רשות השידור מוכרים, הם לא נסגרו בגלל שהם הרגיזו את השלטון. הם נסגרו בגלל שהם יותר מדי שנים לא הרגיזו את השלטון, וכי יותר מדי שנים היה שם אקלים שהוא אוויר חולה".

אחימאיר: "אני חייב להוסיף עוד משהו. לי הציעו ברשות השידור, אני לא אגזים אם אומר שהיה לי סיכוי טוב להיות מנכ"ל הרשות בתקופה שלפני יוני בן מנחם. אבל לא רציתי בזה".

- למה לא? תפקיד עם הרבה כוח, הרבה השפעה.

"לא יודע כוח לא כוח, אני אמרתי שאני צריך לנהוג לפי מידותיי. ומידותיי ותחביביי זה תוכן ולא ניהול אדמיניסטרטיבי. אתן לך דוגמה, במחלקת הלב - זה קרוב ללבי כי עברתי ניתוח לב פתוח - יש קרדיולוג מזהיר. זה לא אומר שהוא חייב להיות מנהל המחלקה הקרדיולוגית, למרות שזה ודאי תפקיד יוקרתי".

דברים שלמדתי מיאיר לפיד

- בואו נדבר עוד קצת על השינויים בתחום התקשורת. למשל, יעקב, נושא האנקור מן, מגישה המרכזי של המהדורה, יש תחושה שאולי היום פחות חשוב מי זה.

"מי האנקור מן זה עדיין נושא מאוד חשוב בעיניי".

- אמרת פעם, למשל, על יונית לוי שהיא רהוטה, אבל מרבה להביע את דעתה האישית בסוף הכתבות, ואתה לא חושב שזה תפקידה.

"כן, נכון, אני לא חושב שזה תפקידה. לא משנה לי איזו דעה היא מביעה. כל אחד חושב שהעם מצפה למוצא פיו, אני לא חושב כך".

- ואיך אתה מתייחס לכל עניין הרשתות החברתיות? יש לך עמוד פייסבוק.

"אני כותב שם לעתים קרובות ואני מאוד נהנה מזה. אני פעיל שם, ונתקל גם באנשים שמגדפים אותי. לפעמים אני עונה להם. הייתי אומר שאני מאוד ערני".

- עוד שינוי בנוף התקשורתי הישראלי של השנים האחרונות הוא "ישראל היום".

סגל: "'ישראל היום' הוא עיתון מאוד בעייתי. אני תומך גדול בעיתונות עם דעה ועם השקפת עולם מנומקת, זה דבר חיוני. ב'ישראל היום' התחושה היא הרבה פעמים שמדובר ב'עקוב אחריי' להודעות לשכת ראש הממשלה, וזה דבר שלא צריך להיות. ואגב, לא משנה מי ראש הממשלה, כי הפגמים העיתונאיים הקשים שיש ב'ישראל היום' נולדו בסביבה עיתונאית פגומה שבה הרבה מאוד שנים ראש הממשלה הספציפי הזה, על המחנה שהוא מייצג, הרגיש שהוא נמצא במצור".

- ועכשיו הבעלים של העיתון, אדלסון, שמקורב כידוע לנתניהו, הוא גם הבעלים של "מקור ראשון". שאלת ההמשך מתבקשת.

"נכון. אף אחד לא העיר לי על מילה אחת שכתבתי - למרות שהתעסקתי למשל כמעט באובססיביות בעניין המרוץ לנשיאות והכשלים הנוראיים של נתניהו ולשכתו ורעייתו במרוץ הזה - ואני יכול להבטיח לך שאם יום אחד זה יקרה, אני לא אשמור את זה לעצמי".

- אבל לאחרונה הנושא הזה נהיה עוד יותר סבוך, ועכשיו אין לנו ברירה אלא לערב הורים ולהזכיר שמאז יולי עורך העיתון הוא אביך.

"אז אני יכול להגיד לך שאבא שלי מעולם לא... (צוחק). כן, התייעצתי עם כמה אנשים, שאלתי אם הם מכירים תקדים לזה, סיפרו לי שפעם יאיר לפיד כתב תחת טומי, אני לא זוכר בדיוק את המקרה, ואני לא בטוח שאת כל מה שמשפחת לפיד עשתה אני צריך לאמץ. אני לא יודע. אם אני אגיע למסקנה שזה בעייתי אני באמת לא אמשיך לכתוב שם. אני אשמח לשמוע מה דעתך, יעקב".

אחימאיר: "אני גם כן כתבתי בצלו של אדם שאני מעריץ מאוד, אבי המנוח. תראה, אני קורא את טוריו של עמית סגל, אז הוא כותב בהומור, הוא כותב בצורה מאוד קריאה ונותן את האינפורמציה וכל זה. אני רק לא אוהב - אתה יודע, גם אני הייתי כתב פוליטי - זה לא כל-כך מעניין אותי שהשר הזה כורת ברית עם איזה שר אחר. הבריתות האלה מחזיקות שעה או לכל היותר שעתיים. אני לא חושב שצריך להתייחס לזה כל-כך, למרות שאולי זה משעשע את הקוראים".

- עמית, אתה רואה את עצמך ממשיך כעיתונאי כל-כך הרבה שנים כמו יעקב?

"זה לא ראיון עם עיתונאי, בימים האלה, אם לא שואלים אותו מתי הוא עובר לפוליטיקה. לאור הביצועים בקדנציה האחרונה התחזית שלי היא שעידן העיתונאים בפוליטיקה תם להרבה שנים. לא נראה לי שהציבור צמא לעוד.

"מעבר לזה, כן. זה מקצוע נהדר, באמת. אני לא יודע איך הוא ייראה, הוא משנה את פניו עכשיו במהירות, והעידן של העיתונאי כמתווך אינפורמציה אולי נגמר, אבל צומח הדור הבא של העיתונאים, ומאוד מעניין לראות לאן ילך המקצוע הזה".

אחימאיר: "תראה, זה מאוד מעליב אותי, ואני מבקש ממך לצטט אותי, שאתה לא שאלת אותי מה התכניות שלי לעתיד".

- אתה צודק, אני אשאל: יעקב, יש לך תוכניות ללכת לפוליטיקה?

"כן, למשמרת הצעירה של חד"ש".

*** הכתבה המלאה - במגזין "פירמה"