אגדת גיטרה: הגיטריסט אבי סינגולדה עובר לקדמת הבמה

"אני מאוד ביישן. הייתי מנגן אצל שלמה ארצי סולו גיטרה עם הגב לקהל, ושלמה היה מסובב אותי", מספר אבי סינגולדה, מהגיטריסטים הגדולים שהצמיחה המוזיקה הישראלית. בראיון ל"גלובס", לרגל 5 שנים למופע "סינגולדה וחברים", הוא מסביר כיצד הפך מאחד שמעדיף את אולפן ההקלטות, למי שמרגיש הכי בבית בקדמת הבמה.

סינגולדה: "למדתי ליהנות מלהיות בפרונט. זה לא היה פשוט. לקח לי חודש של עבודה מול המראה בשביל ללמוד להגיד 'ערב טוב קהל נכבד'. היום אני מדבר יותר מדי, עושים לי סימנים להפסיק", הוא צוחק.

סינגולדה מספר כי ההופעה "סינגולדה וחברים" נולדה בעקבות פנייה של היזם ואיש ההיי-טק דב מורן, שהזמין אותו להופיע בערב של אחת החברות שבבעלותו. סינגולדה הופתע, אך לא שלל על הסף: "לקחתי דף נייר וכתבתי עליו את כל השירים שאהבתי ושעזרו לי בחיים. הרכבתי להקה, והופענו בפני החברה של מורן באמפי שוני. והיה כיף, אז אחרי זה המשכנו לעוד ועוד הופעות".

"סינגולדה וחברים" הוא מופע רוק קלאסי לכל המשפחה, שמתקיים מספר פעמים בחודש. לא הרבה, בשל לוח זמנים צפוף: סינגולדה הוא הגיטריסט הקבוע של שלמה ארצי כבר 24 שנה, וגם לחברי ההרכב האחרים, ביניהם מיקה שדה, קתלין רייטר וקרן טננבאום, יש התחייבויות להרכבים אחרים.

השירים שכתב על הדף ההוא, ושאותם הם מבצעים, הם בעיקר להיטים של הביטלס, רולינג סטונס, לד זפלין, דיפ פרפל, אריק קלפטון. וגם כוורת.

"אני מעריץ אותם מאוד. בהופעת האיחוד שלהם, אשתי (זוהר, איתו מגיל 17) החזיקה אותי כדי שאני לא אעלה לבמה לנגן. אני חושב שכוורת הם הביטלס של ישראל".

מודה ועוזב ירוחם

סינגולדה (54) נולד וגדל בעיר ירוחם, לאב יליד רומניה, שהיה נגן אורגן באירועים, ולאם ילידת תוניס. "אבא שמע מוזיקה בלקנית, אימא שמעה מוזיקה ערבית. אני אהבתי רוק", הוא נזכר. לירוחם, עיירת פיתוח אפורה וקשת יום, הוא מייחס השפעה מכרעת על הקריירה שלו. משם מגיעים, לדבריו, משמעת עצמית ומוסר עבודה גבוה, רצון עמוק להצליח ומסירות אין קץ. לאלה יש להוסיף יכולת מוזיקלית פנומנאלית וכישרון נגינה מולד בכלי מיתר.

כך ניתן להסביר, למשל, את סדר היום העמוס שלו, במהלכו הוא משכיר את שירותיו כנגן הקלטות לזמרים ולהקות בכל סגנון אפשרי, ובערבים מופיע. בהופעה הוא מארח ילדים גיטריסטים עד גיל 13, הרגל שהפך בשנה האחרונה לתוכנית טלוויזיה בהגשתו.

"ערוץ 23 לקח בידיים את הרעיון הזה, ויצר תוכנית שבה אני מארח מפגשים בין ילדים גיטריסטים לבין אמנים יוצרים, כמו רמי קליינשטיין, תיסלם, קורין אלאל", אומר סינגולדה, שהמעבר לטלוויזיה כבר בא לו בקלות.

סינגולדה: "אני אוהב את כל הסגנונות. אני אוהב מאוד לנגן, זה המזל שלי בחיים, זו המתנה שקיבלתי. אני אדם שקם בוקר וכל מה שהוא רוצה זה לנגן. זה חיידק שלא עוזב אותי. גיטרה זה משהו שלא נגמר.

"אנחנו מדינה מעורבבת. צריך להתמחות בהכול כדי לשרוד. בחו"ל אתה יכול לבחור להיות נגן בלוז ואתה חי מזה טוב".

- כמי שגדל על מוזיקת רוק, והפך בזכות זה לגיטריסט, אתה חש צער על כך שכיום סצנת הרוק בישראל ובעולם נמצאת בשוליים?

"אנחנו מדינה לא קלה פה. שירים עצובים הולכים סבבה, ואלסים. אנשים רוצים שיהיה להם טוב. שירים ים-יכוניים עושים טוב לאנשים. וגם פופ. כיום אין כמעט סולו גיטרה בשירים. פעם היית שומע בלדה, והיה סולו. שיר 5 דקות, סולו גיטרה דקה. כיום אין את זה יותר. אבל גם כיום כל גיטריסט מביא את העולם שלו, את החזון שלו, את הסאונד שלו, ולהשאיר חותם בסגנון הנגינה שלו".

"כיום גם יותר קל ללמוד לנגן. אתה לא צריך כמו פעם לשים את המחט של הפטיפון ולחפש את הסולו. היום ילד פותח יוטיוב, ודייויד גילמור מנגן מולו סולו של פינק פלויד. ובנוסף ויש עוד 800 ילדים שמראים לך איך לנגן את זה. זהו, אתה לא צריך מורים יותר".