זעזועים בגילדה

אם התוכניות של נציבות שירות המדינה ושל משרד הבריאות ייצאו לפועל כמתוכנן, הרי שבתי החולים הממשלתיים צפויים לעבור בקרוב שורה של שינויים ארגוניים במקביל, כך שלפחות בחלק מהמקרים עשוי להירשם זעזוע לא קטן במה שמכונה "הגילדה של הרופאים".

על הפרק: תחילת הפעלתה של הרשות לניהול בתי החולים שבראשה עומדת אסתר דומיניסיני (רחמנא ליצלן, היא אינה רופאה); מינוי מבקר פנים בכל אחד מבתי החולים; הגבלת קדנציות של מנהלי מחלקות ומנהלי בתי חולים; הגבלת העיסוק בעבודות פרטיות של מנהלי בתי חולים; וביצוע משובים והערכת תפקוד לרופאים.

שינוי ארגוני אינו קל לעיכול כמעט בכל מקום עבודה, ודאי בגוף ממשלתי עם ארגוני עובדים חזקים ועם ממשלות שקל לחשוד באג'נדה שלהן. במקרה של בתי החולים הממשלתיים, למשוואה הזו מצטרפים גם מאבקי כוחות פנימיים בתוך ההסתדרות הרפואית, השפעה אדירה של מנהלי בתי החולים על גורמי הון שלטון ועיתון ורגולציה חלשה למדי, ובעיקר היעדר שיניים מצדו של נציב שירות המדינה, משה דיין. כשלוקחים בחשבון את הרקע המורכב הזה, אפשר לנחש רק כמה קשה ומאתגר להעביר לא רק שינוי ארגוני אחד, אלא מספר שינויים במקביל.

נתחיל עם ההסתדרות הרפואית: מאז הסכם הרופאים האחרון שנחתם בקיץ 2011, הארגון הזה פועל כשבתוכו אופוזיציה לוחמנית מבפנים. האופוזיציה הזו התנגדה בין היתר לסעיפים בהסכם שכללו לראשונה הנהגת שעון נוכחות ומתן סמכות למנהל מחלקה לחייב גם רופא מומחה בביצוע מספר תורנויות בלילה (תמורת גמול מיוחד).

בשלב מסוים קם אפילו ארגון מתחרה בשם ארב"ל (ארגון רופאי בתי החולים), אולם מאז הוא פועל כגוף אופוזיציוני בתוך ההסתדרות הרפואית (הר"י). באופן טבעי, הדבר מקשה על הנהגת הר"י, בראשות ד"ר ליאוניד אידלמן, לחתור לפשרות ולהסכמות בעניינים שנויים במחלוקת. הדבר משפיע בין היתר על סוגיית הגבלת הקדנציות למנהלי מחלקות ומנהלי בתי חולים, ועל סוגיית ביצוע הערכת תפקוד לרופאים.

בעניין הגבלת הקדנציות, בהר"י טוענים כי מאז ראשית שנות ה-90 דווקא הארגון הוא שתמך ביוזמה, אולם האוצר התנגד לדרישה להבטיח כי שכרם של המנהלים יישמר לאחר תום כהונתם (כיום הם מכהנים עד גיל הפרישה, לעתים מעל 20 שנה ברצף).

בפועל, אף שכיום הסכימה המדינה לשמור על שכרם של המנהלים, הארגון לא ממהר למסור את הסכמתו. לפי הערכות, הדבר נובע בין היתר משום שהכנסותיהם העיקרית של רבים ממנהלי המחלקות לא מגיעות מהשכר בבית החולים, אלא מהפרקטיקה הפרטית שהיא נגזרת ישירה לתואר שלהם כמנהלי מחלקות.

בעניין ביצוע הערכות תפקוד לרופאים, האופוזיציה הפנימית בהר"י משחקת תפקיד משמעותי יותר. את האופוזיציה הזו מובילים יו"ר ארגון רופאי המדינה, ד"ר נמרוד רחמימוב (ראו מאמרו משמאל), ואחד ממייסדי ארגון ארב"ל, פרופ' יהודה אולמן. השניים אף נכחו יחד עם ד"ר אידלמן בפגישת עבודה עם נציב שירות המדינה, וניכר היה לאן כל צד מושך.

על פי אולמן ורחמימוב, אפשר לבצע הערכת תפקוד לרופאים על פי המודלים של הנציבות, אולם רק באופן אנונימי - עמדה שהוצגה בעבר גם על ידי אידלמן, שבינתיים חזר בו כי הבין כנראה שהיא נתפסת כהתחכמות והתחמקות לא עניינית.

אידלמן ואנשיו נוטים כפי הנראה להסכים למשובים ולהערכת תפקוד, אך רק לרופאים מתמחים ולמומחים עם ותק של עד שנתיים בלבד. כאן נכנסת לתמונה רגולציה חלשה ונעדרת שיניים.

נציב שירות המדינה משה דיין כבר הסכים להתפשר אפילו על פיילוט שיכלול רק בית חולים אחד בכל הקשור לביצוע משובים, אבל גם על כך לא התקבלה הסכמת הרופאים. כל זה קורה בשעה שעוד ועוד פרשות שנחשפות בדבר עבירה על הוראות נציבות שירות המדינה ואי-מינהל תקין מתאיידות כאילו לא היו.

הנציבות בודקת, כל צד מחליף שורה של מכתבים, ובסוף אף אחד לא נושא באחריות, ודאי לא נענש. לכך מתחבר באופן ישיר כוחם של מנהלי בתי החולים והשפעתם על הרגולציה, על הממשלות ועל כמה ידידים טובים בחוגי ההון והעיתון.

בפעם האחרונה שמישהו חשב להגביל קדנציות של מנהלי בתי חולים הופיעה כותרת באחד העיתונים המרכזיים במדינה כאילו מדובר בנקמה על ביקורת אמיצה שהשמיעו המנהלים.

כך קורה בין היתר שבתי החולים אמורים היו למנות כבר ב-1 בספטמבר מבקרי פנים, אבל אפילו מכרז אחד בעניין לא יצא. וכשבראש הפירמידה עושים מהמקפצה, דמיינו איך ייראה השינוי הארגוני. זעזוע בגילדה? לפי שעה מכה קלה בכנף לכל היותר.