טיול לסופ"ש: קבלו פנינת חוף קסומה דרומית לאשקלון

פרחי חבצלת החוף מעטרים את המצוקים של קו החוף האשקלוני בלבן צחור, מקבצים נהדרים של פריחה שתהיה כאן עד אוקטובר. רצף החוף החולי נקטע במרינה, אך ממשיך דרומה, מתרחב ויוצר חוף אטרקטיבי, שחותם אותו הגן הלאומי, גולת הכותרת של העיר ופנינה היסטורית בפני עצמה. מעבר לו, יש עוד שטחים פתוחים, שלדברי עומרי בוכניק, מנהל הגן, עתידים להיות מוכרזים כשמורת טבע.

אנחנו נכנסים בשערי הגן. 600 דונם של נוף הטרוגני. מישורים וגבעות, מדשאות וחורשות, חלקות חקלאות והרבה ארכיאולוגיה. זהו הגן הארכיאולוגי הראשון בארץ, ובחודש מארס הקרוב יחגוג 50. בלבו עומד תל אשקלון, יישוב עתיק בן כ-5,000 שנה, מהקדומים בארץ. העושר מופלא ומורכב משרידים מתקופות רבות ומפוארות, כמו הקשת הנפלאה - השער הכנעני הקדום בעולם - הנחשבת לפלא הנדסי, ולבני הבוץ הקדומות, לצד ערכי נוף וטבע. החלק העלום הוא דווקא הנמל. אשקלון הייתה עיר נמל גדולה ומשגשגת, ואת הנמל שלה קשה לאתר בשל זרמי הים שמכסים ומגלים את השרידים במעמקים.

רוב הגן מתאים לטיול רגלי נעים ובשביליו אפשר לנוע כשעתיים בהנאה גדולה. האתרים הארכיאולוגיים פתוחים לקהל, גבעות הכורכר יהיו במיטבן בסתיו ובחורף, ובימים אלה חניון הלילה וחוף הרחצה הם אלה שמושכים קהל - ובצדק. החניון מסודר ומטופח, והחוף נקי וכיפי.

מה שמפריע יותר מכול הוא העובדה שהממצאים הנדירים והמיוחדים מהגן לא נשארים כדי לפארו. במקום שיוצגו במוזיאון מקומי שיאדיר את העיר ויגדיל את האטרקטיביות התיירותית שלה, הם נלקחים ממנה - כי מוזיאון אין. חשדנות גדולה שוררת בין רשות הטבע והגנים, האחראית על האתר, לבין תושבי אשקלון. בשנת 2000 הגן עבר מידי העירייה לרשות, ומאז היחסים צוננים. אף שבוכניק הוא תושב העיר ומכיר גם את הלכי הרוח במקום, עדיין נתפסת הרשות כגוף מתנשא משהו, וחבל. שיתוף פעולה פורה יכול להעצים את הגן ומורשתו ואת גאוות התושבים בו.

וזו לא הבעיה היחידה. למבקר מהחוץ נדמה שהעיר קפאה על שמריה, וחלקים ממנה סובלים מהזנחה של ממש. בשנים האחרונות כמעט לא נעשה פיתוח תיירותי. דווקא לפני המלחמה אויש תיק התיירות. את המשימה קיבלה אפרת בוצר, וברוב אופטימיות ורצינות הכינה תוכנית שאפתנית למדי של פיתוח רצועת החוף בהיקף של למעלה ממיליארד שקלים. הפיתוח כולל מסחר ועסקים, בתי מלון, פיתוח החופים ותוספת אטרקציות.

בראייה לטווח ארוך מתייחסת אחת התוכניות לחוף דלילה, אחד משלושה חופים המוכרזים בעיר. שלושתם נמצאים מהמרכז דרומה, אך הרצועה הצפונית אינה מוסדרת, אולי בשל האופי המצוקי המסוכן יותר (שגם עליו אפשר להתגבר). חזית החוף משמימה וכך גם בתי הקפה והמסעדות. כשנכנסנו למסעדת ויסטה, נדהמנו מהמעבר החד שבין ההזנחה שבחוץ לאלגנטיות שבפנים. ויסטה היא מסעדת שף כשרה, מגישה מנות מוכרות כמו רצועות אנטריקוט ברוטב אסיאתי, סלמון ברוטב טריאקי, גלילות חצילים במילוי עגל ועוד. האווירה נעימה, המחירים שפויים והים ממול מרגיע.

עמי חכמון, הבעלים, מודע להזנחה, אבל גם לתוכניות. כאן מתוכננים מרחבים ספורטיביים - מקיר טיפוס דרך פארק חבלים ועד סקייט פארק, מגרשי ספורט, חורשות פיקניקים ועוד. בשיתוף היזמים מתחם המסעדות ובתי הקפה אמור לזכות למתיחת פנים, ואם לא תיפול גזירה משמיים, הרי בחורף הקרוב יחלו העבודות.

תושבי העיר נהנים בינתיים גם מהקיים. חופי הים עמוסים בשבתות, וחוף דלילה, כמו גם המרינה, הם מרכזים של בילוי לילי והומים עד השעות הקטנות. במרינה, שמארחת יאכטות מרחבי העולם, יש טיילת היקפית מאוד נחמדה, ותוכנית השדרוג שלה כבר יצאה לדרך. גם חוף בר כוכבא יזכה לתוספת בתי מלון, מסעדות ובתי קפה. לאורכו (וצפונה) יש טיילת מקסימה על המצוק ונוף נהדר. את הטיילת שואפים להאריך ולחבר עם חוף דלילה הדרומי, וליצור רצף של טיול.

אבל לא כל התושבים מרוצים. למש ל גד סובול, נאמן שימור של המועצה לשימור אתרים. כבר שנים הוא מכתת רגליים וחורק שיניים במאבק עם הרשויות לטיפוח אתרי ההיסטוריה בעיר. הממצאים לא מוגבלים רק לגן הלאומי, אלא הם פזורים גם בעיר עצמה, חלקם סגורים מאחורי סורג ובריח (ויש לו מפתח): קבר רומי עם ציורי קיר מדהימים, בית מושל עותמאני נדיר אך מט לנפול, פסיפסים, חצר סרקופגים מרשימה ועוד, אך נזקי הזמן פוגעים בממצאים. סובול מצפה שמישהו בעירייה יסייע במימוש התוכניות שהכין.

פוטנציאל לא חסר. עם היסטוריה מפוארת, שרידים ארכיאולוגיים מהייחודיים בעולם ועם חופים מרהיבים כמו שלה, אשקלון הייתה יכולה לעמוד בכבוד בתחרות עם רבות מהערים בריביירות של דרום אירופה. צריך לזכור שעד שנות ה-90, אשקלון הייתה עיר תיירות משגשגת, שנפגעה באינתיפאדה הראשונה ולא התאוששה מאז. בחירה בתיירות כמנוף עשויה להחזיר עטרה ליושנה. נראה שלצד הפעילות לשמירה על הביטחון, יש גם ניצנים כאלה, ואולי אלה הצעדים הראשונים בדרך לתהילה מחודשת.