שוק הרכב הישראלי נחשב בעבר ל"שוק חסין טרנדים", שמגלה עמידות בפני חידושים. לרכבי הכביש-שטח הגדולים, למשל, לקח כמה עשורים טובים כדי להיקלט כרכבי פנאי, וגם אז נדרשה לכך הטבת מס (שבוטלה לבסוף). מכוניות האצ'בק והסטיישן נשארו בשולי השוק במשך עשרות שנים ומנועים קטני נפח, הס מלהזכיר. אפילו כלי הרכב החשמליים לא הפכו לטרנד למרות מאמצי הון (וגם שלטון) כבירים שבוצעו בביצה הקטנה שלנו.
אבל כיום המצב שונה. מהפכת המדיה ואוטוסטרדת המידע הגדילו דרמטית את החשיפה של הלקוחות הישראלים למידע חדש ולטרנדים עדכניים מעולם הרכב. קליפים עתירי-תקציב וקמפיינים מתוחכמים של מכוניות חדשות, שמושקות במדינות נאורות, מורדים מהרשת וזוכים לשיתוף ויראלי ברשתות החברתיות. מסרי שיווק מתוחכמים מהעולם מחלחלים גם לתודעה הצרכנית וחורגים הרבה מעבר לגבולות התקציב והמדיה של הפרסום המקומי המסורתי.
התוצאה היא דור חדש של לקוחות, שפתוחים יותר לחידושים, עומדים על שלהם ומוכנים לאמץ במהירות טרנדים עדכניים בשוק הרכב מיד עם צאתם לעולם. להלן כמה מהטרנדים, שצפויים להגיע אל חופינו בחודשים הבאים.
יותר קילומטרים לליטר
באוצר יושבים בחודשים האחרונים על המדוכה ומגבשים רפורמה חדשה ומורכבת למיסוי הדלקים בישראל. הרפורמה טרם נחשפה רשמית, אך אין ספק לגבי התוצאה הסופית: לא רק שמיסוי על בנזין ודיזל לא יוזל אלא גם שיש סבירות רבה שהוא יתייקר - ולא במעט. מיסוי הדלק תמיד היה "פרה חולבת" ובהעדר אלטרנטיבות, הציבור יספוג מכיסו כל העלאה של מס הדלק.
למרבה המזל, תעשיית הרכב משדרגת כיום את צריכת הדלק בקפיצות נחשוניות והרבה מאוד דגמים אולטרה-חסכוניים עושים כיום את דרכם אלינו. משפחת מכוניות המיני החדשה של טויוטה (אייגו), פיז'ו (108) וסיטרואן (C1), למשל, תציע צריכת דלק ממוצעת של כ-26 קילומטרים לליטר בפחות מ-70 אלף שקלים. לסוזוקי יש בדרך מיני חדשה עם צריכה דומה, ועוד שלל מכוניות מיני ומשפחתיות מבית פולקסווגן, פיאט, רנו ועוד כבר נושקות לטריטוריה הזו.
השיאנית הרשמית, לפחות על הנייר, היא טויוטה יאריס הייבריד החדשה, שמציגה נתון צריכה רשמי ממוצע של קצת יותר מ-30 קילומטרים לליטר. מחוץ לעיר הצריכה היא כ-33 קילומטרים לליטר. השיא הוא על תנאי אם לא לוקחים בחשבון את ניסן LEAF החשמלית, שמציעה צריכת דלק אפסית.
הטרנד מתפשט כיום במהירות גם לבעלי הממון, שצריכת הדלק מעניינת אותם הרבה פחות מהתדמית הציבורית (והמסר לבעלי המניות). אחרי החדירה האיתנה של דגמי הפאר ההיברידיים של לקסוס, נחתו כאן גם דגמים היברידיים של אינפיניטי והטיפוס בסולם לא עוצר. מרצדס S300 ההיברידית החדשה מצוידת במנוע 2.2 ליטר, שבשילוב עם מנוע חשמלי מייצר 231 כ"ס ועדיין מתהדרת בצריכה ממוצעת של 24 קילומטרים לליטר. ואם זה לא מספיק, בקרוב תגיע אלינו S500 פלאג-אין הייבריד. נתונים? 442 כ"ס, אפס ל-100 ב-5.2 שניות וצריכת דלק ממוצעת משוקללת של 35.7 קילומטרים לליטר וכנראה גם 1.2 מיליון שקלים. אבל העיקר, הדוגמה האישית.
יוצאים מהקופסה
עיצוב רכב בימינו הוא קצת כמו ערוץ 2: לא מתוחכם מדי, לא מעליב ומכוון לרייטינג הגבוה ביותר האפשרי. זו הסיבה, שבשלה קשה להבחין כיום בין מכונית קוריאנית חדשה ליפנית ובין יפנית לאירופאית ולאמריקאית.
למרבה המזל, אפשר למצוא פה ושם יצרן, שמוכן להמר על עיצוב חריג ועל קונספט מפתיע. סיטרואן כבר עשתה את זה בכמה דגמים יקרים ממשפחת ה-DS בשנתיים האחרונות וכיום היא מותחת את הגבולות גם לפלח העממי עם ה"קקטוס" החדשה, שאקזמפלרים ראשונים שלה כבר עברו תקינה על כבישי הארץ לקראת השיווק בתחילת 2015.
אז מה יקבלו הלקוחות עבור מחיר שינוע, ככל הנראה, סביב המחיר של מכונית סופר-מיני מאובזרת (כ-105 עד 115 אלף שקלים)? מכונית האצ'בק על בסיס ה-C4 המשפחתית עם אורך של 4.15 מטר, רוחב ממוצע וגובה בליגה של ג'יפונים עירוניים. המנוע הפופולרי יהיה מן הסתם 3 צילינדרים בנפח 1.2 ליטר עם 110 כ"ס, כמו בפיז'ו 2008 השמרנית.
אבל תפיסת העיצוב היא הסיפור האמיתי: הוא משלב משטחי גוף חלקים ושטוחים, שיזכירו לרבים מכוניות אמריקניות משנות ה-50 עם חיבורים עגלגלים זורמים ונטולי פינות. הגג נראה כאילו הוא "צף" מעל המרכב ומנותק ממנו, פנסי החזית לא דומים לשום דבר שקיים כרגע בתעשייה ומעליהם מרחפים אורות דרך צרים. וכמובן ישנו הגימיק של "פסי החיכוך" הצדדיים עם בועות האוויר, שסיטרואן טוענת שהוא כלל אינו גימיק.
את פסי החיכוך האלה ניתן להזמין בארבעה צבעים - כולל חום שוקולד - שאותם ניתן לשלב עם עשרה צבעי גוף ושלושה צבעים של הדיפון הפנימי, ביניהם צבע סגול. עמדת הפיקוד עצמה מתקשרת עם הדור הדיגיטלי ואפילו המגבים מפגינים מקוריות ומשלבים בתוכם את המתזים לניקיון מלא של השמשה. השאלה היא אם יש בארץ הקודש מספיק נשמות חופשיות שיבטיחו למכונית הזו מכירות עקביות.
הנכדים של ג'יימס בונד
אם אתם לא שייכים לאלפיון העליון, או שלא התחככתם בו לאחרונה, ייתכן בהחלט שהחמצתם את הטרנד של נטישת מכוניות הסופר-סאלון הענקיות לטובת מכוניות קופה. מדובר בשינוי שמקורו דמוגרפי: הגיל הממוצע של לקוחות מכוניות הסאלון-פאר המפוארות, בעולם ובארץ, הוא 50 פלוס. בגילאים הללו הצורך במושב האחורי מרווח ובתא מטען ענק הולך ופוחת (לילדים יש כבר מכונית פאר משלהם) ומה שנשאר זה רק סמל מעמד ענקי ושמרני שרובו לא מנוצל.
וכמו חליפות המעצבים הספורטיביות, שמחליפות כיום את חליפת העסקים המחויטת, כך גם מכוניות הקופה עם שתיים או ארבע דלתות, מוצאות לקוחות חדשים. בחודשים הקרובים יקבל הפלח הזה תגבור לא מבוטל של דגמים חדשים, שיצטרפו ללהיטים ותיקים כמו ב.מ.וו סדרה 6, מרצדס CLS, אאודי A7, פורשה פנאמרה ועוד דגמים, שכבר ביססו את חדירתם למוסכי האלפיון.
מרצדס, למשל, הגיעה למסקנה שסדרת ה-CL שלה קצת יותר מדי שמרנית וחסרת אופי והיא תחליף אותה בשנה הבא ב-S קלאס קופה: מכונית סופר-קופה ענקית, עם עיצוב מחודד ודינמי הרבה יותר משל ה-CL ועם כוח אש רציני. חובבי הביצועים יוכלו להזמין אותה עם מנועים שינועו מ-6 צילינדרים טורבו ויגיעו עם V12 בי-טורבו עם 630 כ"ס.
ב.מ.וו תציג בשנה הבאה את סדרה 9, שתהיה מעין "גרסת גראנד-ספורט" עם ארבע דלתות לסדרה 7 החדשה. קדילאק עשויה לשגר אלינו את ה-ELR בעלת ההנעה ההיברידית הנטענת ותא הנוסעים השופע בטכנולוגיות מהעתיד הרחוק.
מי ששודרג ממעמד של עשיר-מאוד למעמד של מגה-עשיר יוכל למצוא החל מהחודש באולם תצוגה גם מכונית קופה-ארבע-דלתות מבית אסטון מרטין, שעונה לשם "RAPID S". כאן מקבלים ארבע דלתות, עיצוב חיצוני מעולם הפנטזיות ותא נוסעים, שיפנק את שני הנוסעים האחוריים במושבי ספורט נפרדים משלהם עם שפע מקום לרגליים ואפילו תא מטען צמוד. אם ג'יימס בונד היה טורח להתחתן ולגדל נכדים, קרוב לוודאי שזה היה רכבו הצמוד.
קטנים, אבל קשוחים
אם חברת קרייזלר הייתה מגישה תביעה על הפרת סימן רשום בכל פעם שמשתמשים במילה "ג'יפ" לתאר רכב מתחרה, קרוב לוודאי שהייתה מרוויחה יותר כסף מאשר מייצור מכוניות. לא רק בישראל כל רכב פנאי קטן הוא "ג'יפון" אלא שגם באירופה ובאסיה משתמשים בשם הזה כמעט כשם גנרי. אבל, כאשר חברת ג'יפ עצמה רוצה לייצר "ג'יפון", אפשר לסמוך על כך שהיא תגדיר מחדש את גבולות הקטגוריה.
וזה בדיוק מה שעושה ה-RENAEGADE החדש. קל להסתכל עליו בתור "תרגיל מסחרי" של פיאט, שרוצה לעשות כסף מהמותג המהולל שאותו רכשה. לא זו בלבד שהכלי הותאם לממדים אירופאים ומצויד במכללים אירופאים, אלא שהרכב גם מיוצר במפעלים של פיאט באיטליה לצד גרסה מקבילה של פיאט.
אלא שהאנשים הטובים של ג'יפ לא ממסחרים את עצמם. מלבד העיצוב הקשוח והאייקוני שטיפוסי למותג האמריקני, שרק במקרה נדחס לממדים של מכונית סופר-מיני אירופאית, מציע הרכב יכולות שטח מקצועיות, ששום כלי בפלח הזה - למעט אולי הג'ימני העתיק של סוזוקי - לא התיימר אפילו להציע עד היום. זה מתחיל בפרופורציות גוף, שנועדו לסייע בעבירות עם מרווח גחון רציני, גלגלים גדולים ומינימום של בליטת גוף מיותרות. זה ממשיך באופציה לגג רך פנורמי מתקפל לכל אורך הרכב, שמעניק לנוסעים חוויה של נסיעה באוויר הפתוח נוסח הווויליסים של שנות ה-40', ומגיע כמובן למערכת ההנעה. כבר בגרסה הבסיסית ביותר מציע הרכב הנעה כפולה-קבועה עם יכולת של העברת מלוא המומנט לגלגלים האחוריים בהתאם לצורך.
במקביל, ניתן להזמין חבילת שטח עם הילוך זחילה בעל יחס העברה קיצוני, שמתאים לשטחים התובעניים ביותר ומצב שמאפשר לתכנת את התמסורת ידנית לתנאי שטח שונים כגון בוץ, חול, סלעים וכו'. ויש כמובן גם מבחר אדיר ומבלבל של מנועים מבית קרייזלר ופיאט, החל במנוע 1.4 ליטר טורבו וכלה ב-2.4 ליטר בנזין עם שלל דיזלים באמצע. יש אפילו שתי תיבות אוטומטיות שונות בהתאם לדגם, כולל תיבה כפולת מצמדים ותיבה אוטומטית בת 9 מהירויות. כל זה יוצע ללקוחות הישראלים במחירים שיתחילו כנראה כבר בטריטוריה של הג'וק ושאר הג'יפונים "הרכים". בקיצור, לא רק לטיפוס על מדרכות.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
