מכתב העניים

עשרות לוחמים בסדיר, שחזרו לפני חודש מלחימה קשה בדרום תיארו במכתב שהופנה לרוה"מ, שר הבטחון והרמטכ"ל, איך במהלך המבצע נאלצו לקנות מכספם ציוד, ואחריו הפכו למקבצי נדבות. בשל הלחימה נבצר מהם לצאת לעבודה בזמנם החופשי ולסייע כלכלית למשפחותיהם ואין להם כסף כדי לעבור את החג.

הלוחמים מספרים שהמשכורת הצבאית לא מספיקה להם לצרכים בסיסיים, כל שכן לא לכיסוי חובות, והם חייבים לעבוד כדי לתת להורים עוד 300 שקלים, לפנות לעמותות לעזרה, או לקבל עזרה מהמפקד שמכניס את היד לארנק הפרטי שלו כדי לסייע.

משכורות הלוחמים מביכות.

באפריל 2013 הודיע שר הבטחון בוגי יעלון, שהחל מינואר 2014 שכר החיילים יעלה ב - 21% אחוז. מי שחשב שחיילי צה"ל הפכו בין החלטה לאנשים עשירים, טועה כמובן. ג'ובניק מקבל 426 שקלים לחודש, חייל "תומך לחימה" מקבל 1,284 שלקים ולוחם, תחזיקו חזק, 1,764 שקלים. (לשם השוואה, בחור ישיבה מקבל מהמדינה בין 2,500 ל-3400 שקלים בחודש).

מצבו של חייל שיכול להיעזר בהוריו, טוב יחסית. אבל חיילים שהם בנים להורים שנמצאים במצוקה כלכלית, קורסים.

העובדה שיש בצה"ל חיילים שנמצאים במצוקה כלכלית כל כך גדולה ללא מענה, מביישת. אם צבא הגנה לישראל יודע לשלוח אותם לקו הראשון, הוא צריך לסייע להם לא רק לקראת החגים, אלא באופן שוטף, בתקופות שבהם שולחת אותם פקידת הת"ש למלא טפסים על גבי טפסים, ולחכות חודשים, כדי לקבל עזרה מינימלית.

מכתבם של מפונקי 8200 קיבל טיפול מהיר ויסודי של הדרג הצבאי הבכיר. אני רוצה לראות שהעניים יקבלו את אותו היחס.

אני רוצה לראות אם שר הבטחון, שדורש עכשיו 11 מיליארד שקלים, ימצא לנכון להעביר חלק מהסכום הזה לחיילים האלה. ואם הוא לא יעשה את זה, על הממשלה להתנות את מתן התקציב, בהעלאת משכורות הלוחמים ובסיוע לנזקקים שביניהם.

מצידי שייקחו את הסכום הזה, מ-2.5 מליארדי השקלים מהתקציב שמופרשות לפנסיות ולשכר של אנשי הקבע. אם יקחו לכל אחד מהם חודש מהפנסיה, חותמי מכתב הרעבים יוכלו להתחיל להרים את הראש מעל המים.