מעצמות העל הבאות

שבוע לפני מאה שנה, לא הסתיימה מלחמת העולם הראשונה. מה לנו כי נציין יובלות של מאורעות שלא התרחשו? היובל הזה מוצדק בהחלט. הקרב על גורל אירופה השתולל שבעה ימים על גדות נהר המארן, בואך פאריס. הצבא הגרמני נע זה חודש לעבר עיר הבירה של צרפת, והצרפתים קרסו.

ב-5 בספטמבר 1914 היתה סיבה סבירה להניח שפאריס תיפול בידי הגרמנים בתוך כמה ימים. נפילת הבירה לא היתה מסיימת את התנגדות צרפת אוטומטית או בן-לילה, אבל היתה מקרבת את קץ המלחמה. עשרה מיליון אירופים לא היו נהרגים, ואירופה היתה מוסיפה להיות מרכז העולם. בריטניה וגרמניה היו מתחלקות בהגמוניה.

האומנם אפשר לייחס הכול לשבוע ההוא בספטמבר 1914? לא, בוודאי שלא. אבל מפקד הצבא הגרמני פון-מולטקה התייצב אצל הקיסר וילהלם השני למחרת התבוסה, ועל-פי המסופר אמר לו, "הוד רוממותך, הפסדנו במלחמה". המלחמה נמשכה עוד ארבע שנים וחודשיים עד התמוטטות גרמניה.

מה עוללה המלחמה ההיא למעמד אירופה בעולם? השבוע ניתנה לנו תזכורת מעניינת. בעיר במערב הודו ששמה אהמדאבאד אירח ראש ממשלת הודו את נשיא סין. בעולם שבו אין עוד שתי מעצמות על, המנטרלות זו את זו במאזן אימה, ממילא אין עוד ועידות פסגה עם משק כנפי ההיסטוריה. האחרונה מן המין ההוא היתה בדצמבר 1988, והשתתפו בה נשיא ארה"ב רונלד רייגן ונשיא ברית המועצות מיכאיל גורבאצ'וב. מאז היו רק רפליקות חיוורות. שום פסגה, ארה"ב-רוסיה, או ארה"ב-סין, לא השתוותה לוועידות-הפסגה של המלחמה הקרה מצד הנסיבות האובייקטיביות, מצד הציפיות ומצד הדרמה.

חזרה כללית

הפגישה באהמדאבאד לא עצרה את נשימת העולם. סין והודו הן אמנם שתי המדינות המאוכלסות ביותר בעולם - שני מיליארד וחצי בני אדם, או שליש מאוכלוסיית כדור הארץ - אבל הן עדיין רחוקות מאוד ממיצוי הפוטנציאל המשותף שלהן. על-פי חשבון אחד, התוצר המקומי הגולמי של הודו ישתווה לזה של ארה"ב בערך בעוד 50 שנה.

אבל אפשר להגיד על הפגישה הזו שהיא חזרה כללית לקראת העתיד. יום אחד, אולי קרוב יותר ממה שאנחנו משערים, ועידות פסגה כאלה יעצרו את נשימת העולם.

בניגוד לעולם הדו-קוטבי של ימי המלחמה הקרה, שתי מעצמות העל הפוטנציאליות האלה הן גם שכנות, עם הגבול היבשתי השני באורכו בעולם. הן יריבות מרות, שאפילו ניהלו מלחמה נשכחת לפני 52 שנה. יש ביניהן סכסוך גבול ממושך, ואפילו ערב הפסגה הודו התלוננה שחיילים סיניים הפרו את ריבונותה בחבלי המריבה של הצפון הרחוק.

הסבירות של מלחמה בין סין להודו היא קטנה, אולי קטנה מאוד; אבל זה מה שחשבו ההודים גם ב-1962, כאשר סין תקפה בקשמיר, היכתה את ההודים, ומחזיקה מאז בשטח הודי הגדול מזה של מדינת ישראל.

זו היתה חוויה מרה מאוד בשביל ההודים. עד אותו הזמן, ממשלתם תיארה את סין לא סתם כידידה אלא כאחות. סיסמה מפורסמת בלשון ההינדית קנתה אז שביתה, Hindi-Chini Bhai Bhai, זאת אומרת "ההודי והסיני הם אחים". מלגלגים תיקנו אחר כך את הסיסמה ל-Bye-Bye, שלום ולא להתראות. צל הבגידה הסינית לא חדל לרחף מאז על הודו. ללמדכם עד כמה העצבים חשופים וכאב התבוסה צורב, התנהלותה של ממשלת הודו ב-1962 היתה נושא במערכת הבחירות האחרונה, בתחילת השנה.

מתנת יום ההולדת

המנצח במערכת הבחירות הזו, ראש הממשלה החדש נרנדרה מודי, מתואר ללא כל הגזמה כמנהיג החזק ביותר שהיה להודו זה 40 שנה. מצידו, הנשיא החדש של סין, שי ג'ינפינג, מתואר כמנהיג החזק ביותר שהיה לסין בעשרים השנה האחרונות. ההבדל ביניהם כמובן הוא שמודי נבחר בבחירות דמוקרטיות, בעוד ששי עומד בראש דיקטטורה חד-מפלגתית.

עלייתו של מודי היתה תוצאה של התקוממות אלקטורלית ומאיסה בסדר הישן. עלייתו של שי היתה תוצאה של טיפוס הדרגתי במעלה הסולם ושל ציות לכללים. אף על פי כן, יש מידה לא מבוטלת של דמיון בין הימים הראשונים של שלטונם. גם מודי גם ג'ינפינג מנסים לערער את הסטטוס-קוו, לשים קץ להרגלים ישנים ומגונים, ולהפיח רוח חיים בכלכלותיהם. הכלכלה ההודית זקוקה להרבה יותר רוח חיים, והיא מפגרת הרבה אחרי זו של סין.

בטחונו העצמי של מודי הוא שם דבר. לא במקרה הוא בחר את 17 בספטמבר להתחיל את ביקור שי, ולא במקרה הוא הציע לקבל את פניו באהמדאבאד, העיר הגדולה ביותר במדינת גוג'אראט. 17 בספטמבר היה יום הולדתו ה-64 של מודי; וגוג'אראט היא מדינת הולדתו. הוא היה ראש הממשלה שלה במשך 12 שנה.

"דגם ההצלחה" של גוג'אראט היה כרטיס הכניסה של מודי למעון ראשי הממשלה בדלהי. הוא הבטיח לעשות לטובת הודו מה שעשה לטובת המדינה הזו, אחת מ-28 של הפדרציה ההודית. הוא הפך אותה לאבן שואבת של השקעות זרות ומקומיות, עם תשתית מפותחת יחסית, עם אספקה סדירה של חשמל ומים, עם נהרות נקיים.

נכונותו של נשיא סין לעלות לרגל אל מחוז נעוריו של מודי היא אמנם הכרה יוצאת דופן במשקלו האישי ובפרסונליזציה הגוברת של ממשלתו.

מעצבנים את סין

ראש הממשלה החדש אמנם נכנס לתפקידו ללא ניסיון מדיני בין לאומי, אבל חוץ מפתיחה קצת צולעת בוועידת ה-G-20 בברזיליה, בחודש יולי, הוא עשה חיל מיוחד. הודו גילתה כישרונות אקרובטיים בשדה הדיפלומטיה. מסע של מודי ליפן בחודש שעבר הפך להפגנה של ידידות אישית עמוקה בינו ובין ראש ממשלת יפן, ועורר עצבנות סינית; גם מסע של נשיא הודו, השבוע הזה ממש, לווייטנאם, עורר אי-נוחות אצל הסינים. אף על פי כן, בסמיכות זמנים מיידית, הסינים באים אל מודי כשהם נושאים מתנות והבטחות.

העצבנות הסינית קשורה בסכסוך המסובך ורווי המרירות שיש לסין עם כל שכנותיה הימיות: יפן, וייטנאם, הפיליפינים, אינדונזיה ומלזיה מתנגדות בכל התוקף לתביעת הריבונות שיש לסין על כל ים סין הדרומי והמזרחי. מאחר שקרקעית הים הזה עשירה במקורות אנרגיה, הריבונות היא הרבה יותר מסמלית. אניות מלחמה ומטוסים מנסים לכונן אותה. יפן מסגלת לעצמה מדיניות חוץ ובטחון תקיפה, ומחפשת בעלי ברית. כיוצא בזה גם וייטנאם, שעליה דווח באחרונה כי היא מעוניינת לרכוש נשק ישראלי.

מודי נזף השבוע בסין, במשתמע. "הסתיים העידן של התפשטות טריטוריאלית", הוא אמר. לא היה אפשר לטעות בכוונתו. סין טוענת לריבונות על מדינה הודית שלמה (ארונאצ'אל-פראדש, חבל הררי קטן עם אוכלוסייה הקרובה לזו של טיבט); היא טוענת לריבונות על טייוואן ועל ים סין; והיא תוקעת יתדות בכל מיני מקומות רחוקים ומציקים. מסעו של הנשיא שי כולל גם שני איים, סרי לנקה והמלדיבים. הודו חושבת אותם לתחום ההשפעה הטבעי שלה, נכסים אסטרטגיים בנתיבי השיט של האוקיאנוס ההודי. סין מתכננת לבנות שם נמלים עמוקי מים ולסלול כבישים רב-מסלוליים.

פיצוי למופסדים המסחריים

מה רע בנמלים עמוקי מים? הודו עצמה מעוניינת בהשקעות מסיביות של סין. המאזן המסחרי של הודו עם סין נוטה לטובת הסינים, כמובן. הגרעון ההודי עומד על 36 מיליארד דולר. אבל הסינים מבטיחים פיצוי לכל מופסדיהם המסחריים באשר הם בדמות השקעות. "עשרות מיליארדי דולרים", מבטיחים הסינים להשקיע בהודו. הם אגב מבטיחים אפילו יותר, אם לקוחות הודיים יסכימו לעבור מן הדולר האמריקאי לרנמינבי הסיני, עוד סימן לבאות.

להטוטי מודי מרשימים: היפנים מבטיחים להשקיע, הסינים מבטיחים להשקיע, האוסטרלים (ראש ממשלתם עתה זה ביקר בדלהי) מבטיחים להשקיע; החודש יבקר מודי בבית הלבן בוושינגטון; תור ארוך של מדינאים ושל דיפלומטים מזדנב בדרך להודו.

ראש ממשלתה הכריזמטי והשנון טובע מטבעות לשון להנאת שומעיו. השבוע הוא הודיע, כי יחסי הודו עם סין עוברים "מאינץ' למיילים". זה כמובן ציון המרחק, אבל גם משחק בנוטריקון: inch הם ראשי התיבות האנגליים של הודו-סין, miles הם ראשי התיבות של "מילניום של סינרגיה יוצאת מן הכלל". האיש הזה פשוט נולד לעידן הטוויטר, ולפחות חלק מניצחון הבחירות שלו מיוחס לציוציו. הוא יודע איך לדחוס את חוכמת הדורות אל 140 תווים, משימה שכותב הרשימה הזו בוודאי לא התקרב לעמוד בה.

מי חשב על אינצ'ים כאלה השבוע לפני מאה שנה? חיילים הודיים דווקא לחמו אז בשורות הצבא הבריטי, ונפלו בהמוניהם, גם באירופה, גם במזרח התיכון, אפילו בארץ ישראל. אבל הם שירתו את המלך הקיסר ג'ורג' החמישי. סין היתה אז כמעט הזיה קרטוגרפית. היא אמנם הופיעה על המפה, אבל התפוררה לגורמיה, חלושה וחסרת חשק. מעצמות זרות חיטטו במעיה, והכתיבו את מדיניותה.

נשיא סיני וראש ממשלה הודי נפגשים לדון בגורל אסיה ב-2014? זה היה סביר כמעט כמו שלום במזרח התיכון ב-2114. מה שמאה שנה יכולות לעשות.

 סין והודו, סטטיסטיקה השוואתית