תחקיר "גלובס": מי "הבעלים" של יוליה גלושקו?

לפני פחות מחודש התפרסם הסיפור העסקי המוצלח של הטניסאית הצ'כית פטרה קביטובה. כדי לנסות לממש את הפוטנציאל עזבה קביטובה בצעירותה את ביתה, ועברה להתגורר באקדמיית הטניס שבבעלות מירוסלאב צ'רנוסק בעיירה סמוכה. התנאי היה פשוט: צ'רנוסק ישקיע בנערה כמה שצריך, לא יחסוך בכלום, אימונים, טיסות לטורנירים בחו"ל, מורים פרטיים, בתמורה לאחוזים מההכנסות העתידיות שלה. אם יהיו כאלו. לא יהיו? הלך הכסף.

העסקה השתלמה לשני הצדדים. בגיל 24 קביטובה סוגרת הכנסות של 15.6 מיליון דולר מטורנירים. יש לה שתי זכיות בווימבלדון (2011, 2014). כולם מרוצים. צ'רנוסק ממשיך "להחזיק בכרטיס השחקן", אם להשתמש במונח ששגור בכדורגל - וגוזר קופון על כל טורניר שהיא מופיעה בו.

לפעמים ההסכמים הללו הם הדרך היחידה האפשרית לנסות ולממש פוטנציאל. בעיקר בענף כמו טניס שדורש השקעה של מאות אלפי דולרים מגיל צעיר מאד, בשל מרכיב הנסיעות לחו"ל והאימונים הפרטניים. הסיכון של המשקיע הוא ידוע וברור - קשה לדעת בוודאות בגיל 12 או 13 אם הפוטנציאל יתממש והתרנגולת תתחיל להטיל ביצי זהב. בכל מקרה, בסכומי הפרסים שמסתובבים היום בטניס העולמי - מדובר על סוג של מנייה שיכולה לייצר תשואה הרבה יותר מדמיונית.

הבעיה היא שלפעמים הסיפורים האלו לא עובדים טוב. לפעמים זה הופך לקטסטרופה. הדוגמה האחרונה היא של הטניסאית הישראלית יוליה גלושקו. הסיפור מעסיק נכון להיום לא מעט עורכי דין, ניסיונות לפשרה, איומים בתביעות, תביעות, אי-מיילים ארסיים. כל אחד רוצה נתח מהעוגה של טניסאית שכבר אוטוטו בת 25, ובינתיים הולכת ומידרדרת אט-אט בדירוג העולמי ככל שנערם הבלגאן המשפטי סביבה. גלושקו, שלפני שלושה חודשים התייצבה על דירוג שיא של 79 בעולם, צנחה בינתיים למקום ה-167. בסביבתה של הטניסאית אומרים שההתפתחויות המשפטיות (שיתוארו כאן בהמשך) מעיקות עליה. היא עסוקה בלחץ אדיר שמופעל עליה מסביב, מסתובבת עם מטען עודף של קילוגרמים על הגב, ובמקום לפרוח ולנצל מומנטום היא בתסכולים.

כך מתנהל מאבק הכוחות האדיר ורווי היצרים והאינטרסים כלכליים סביב יוליה גלושקו.

***

הסיפור מתחיל בשנת 2003. גלושקו, אז בת 13, עלתה רק ארבע שנים לפני כן מאוקראינה. דוד כהן, סוכן ביטוח ירושלמי, פוגש במסגרת עבודתו את הוריה. אחרי תקופה קצרה במהלכה צפה בה מאומנת על-ידי אמה במרכז הטניס בקטמון, סוכן הביטוח מחליט להיכנס להשקעה. הוא פונה למכר אחר שלו, בחור בשם שלמה דהן, ומציע לו להיכנס כשותף במיזם שבמסגרתו ישקיעו השניים בטניסאית הצעירה, בתקווה לקצור רווחים בעתיד. בספטמבר 2003 נחתם זיכרון דברים, אבל רק ב-21 ביולי 2005 נחתם ההסכם המלא בין הצדדים, במסגרתו נקבע כי דוד כהן ושלמה דהן יקבלו על עצמם להיות מנהלי העסקים של הטניסאית ויהיו אחראים למימון הדרכה ושירותים, אימוני טניס, אימוני כושר גופני, הדרכה פסיכולוגית, בדיקות רפואיות, והשתתפות במימון נסיעות לטורנירים בחו"ל ומימון מאמן אישי. בתמורה יזכו ב-40% בסה"כ (20% לכהן, 20% לדהן) מכל ההכנסות והתקבולים - כולל הסכמי חסות, השתתפות בקמפיינים פרסומיים וכו' - של גלושקו, עד שזו תגיע לגיל 30. לגלושקו יישארו 60% מההכנסות. בשיחת טלפון עם "גלובס" מודה דהן: "אני בכלל יותר בתחום של כדורגל. ועד לאותו רגע לא ראיתי טניס, לא נגעתי במחבט טניס בחיים, ולא ראיתי איך יוליה משחקת. אבל סמכתי על דוד כהן. רק רציתי לוודא שאני שם כסף ושבכל נקודת זמן אוכל לקבל אותו בחזרה".

שנה לאחר חתימת ההסכם, משהחלו ההוצאות להיות כבדות יותר, ביקש דהן לצאת מהמיזם. כסף לא נראה באופק וההתחייבות הלכה ותפחה. "חשבתי שזה ענף טוב, אבל התברר לי שזה יותר חרא מכדורגל", הוא אומר. במקביל איתר דוד כהן גורם אחר שייקח על עצמו את האחוזים של דהן - זוג מיליונרים יהודים-אמריקאים בשם משה וליבי וורטן. משה וורטן לא מיהר לחתום על ההסכם. "זה נעשה כנגד אלף הבטחות, בין היתר שנעזור לו למצוא קרקע שהוא יוכל לבנות עליה לטובת איזה מוסד ציוני דתי שהוא תרם לו", מספר כהן. במקביל ביקש וורטן לבחון את הפוטנציאל המקצועי של גלושקו. לטענת כהן, וורטן נסע לטורניר האורנג' בול בפלורידה (הטורניר המוכר כאליפות העולם לנוער) והטיס לשם על חשבונו מטקסס לסוף שבוע את המאמן מייק אסטפ, שהיה בעברו מאמנה של מרטינה נברטילובה. כהן מספר כי "אסטפ ראה את גלושקו, התלהב ואמר לוורטמן 'לך על זה'". ב-9 ביוני 2006 חתמו הצדדים, כולל יוליה גלושקו והוריה סרגיי ואולגה, על הסכם שמכניס את הזוג וורטן למיזם בתמורה ל-30% מההכנסות העתידיות של הטניסאית. דוד כהן נותר עם 20%, ומשפחת גלושקו הסכימו להישאר עם 50% בלבד מההון העתידי. מיד לאחר מכן נפתח חשבון בסניף UBank בירושלי ם, ובו הופקדו הכספים לתפעול של גלושקו.

להסכם היה עוד נספח (שבהמשך היה זה שהביא את הצדדים לביהמ"ש): בתמורה להסכמה של דהן לוותר על האחוזים שלו ללא תמורה - נקבע כי במידה וגלושקו תצליח להיכנס אי פעם ל-100 הראשונות בעולם, יקבל דהן בונוס של 50 אלף דולר מוורטן; אם תגיע לטופ-10 יקבל דהן עוד 25 אלף דולר, הפעם מדוד כהן.

***

וורטן התחיל לשפוך כסף על גלושקו, אבל כעבור פחות משנתיים החליט האמריקאי שהמיזם לא מתאים לו יותר והוא נטש. מפה לשם, גלושקו כבר הייתה בת 18. בעקבות העזיבה שוב נקראו הצדדים "לחלק את יוליה מחדש". הפעם נקבעה תמונת האחזקות כך: דוד כהן החזיק ב-30% מהאופציות העתידיות של הטניסאית; משפחת גלושקו עלתה ל-70% (לפי 20% להוריה של יוליה, ו-50% לטניסאית עצמה). בשונה מההסכמים הקודמים, להסכם האחרון הייתה עוד משמעות משפטית: על ההסכם הזה, שבו גלושקו ויתרה על אחוזים - היא כבר חתמה כשאיננה קטינה.

סימני נפט ראשונים נראו בסוף 2010. בסוף אותה שנה זינקה גלושקו לתוך 250 הראשונות בעולם. ברגע שהתחילו ההצלחות והיא התחילה לעלות בדירוג, מספר דוד כהן, "החלו רוחות חדשות של צינה מכיוונה". אל גלושקו חבר צוות חדש שינהל אותה, בראשות אסף אינגבר ואביחי צהלה; כהן, עם האחוזים שלו על הנייר, נדחק החוצה. "עשו איתי כמה פגישות ואמרו שאין מבחינתם שום כדאיות בהסכם ביננו. איפה הייתם שמונה שנים כשאני השקעתי כסף? עכשיו אתם באים ואומרים לי שההסכם לא כדאי?"

סכומי הפרסים הלכו וגדלו. גלושקו נכנסה לגראנד סלאמים באופן קבוע וגרפה סכומים יפים. הבלוקבאסטר היה ביו.אס אופן בקיץ 2013 ממנו יצאה גלושקו עם העפלה לסיבוב שלישי ו-91 אלף דולר. במהלך 2013 הכניסה 194 אלף דולר מפרסים כספיים בטורנירים, כשלזה מצטרפת תמיכה של כ-200 אלף שקל בשנה מאיגוד הטניס הישראלי. כמו כן, נהנתה גלושקו מהסכם חסות שחתמה שנה קודם לכן עם חברת הבנייה אזורים. ביוני 2014 היא הגיעה לדירוג שיא של 79 בעולם. שיטת האחוזים והמיזם העסקי נשארו על הנייר בלבד. "לא ראיתי ממנה דולר, היא מעולם לא שילמה לי כלום", אומר כהן.

בסביבתה של גלושקו ניסו לפרק את השותפות ולהקטין את החיכוך עם המשקיע למינימום. הטענה המרכזית הייתה שדוד כהן כבר חמש שנים שלא משקיע בה מכיסו, ולאורך השנים חיפש דרך רק לגזור עליה קופון. בין היתר מזכירים שם כתבה מלפני כמה שנים (ב-YNET) בה מתאר כהן את החלטתו להנפיק אחוזים מגלושקו לגורמים שיהיו מעוניינים, לפי "שווי נכס" של 1.5 מיליון דולר. הכתבה הזאת, אומרים בסביבתה של הטניסאית, הראתה בדיוק איך ניהלו אותה ומה חשבו עליה. בתקופה הכי קריטית שלה, במעבר בין גיל הנוער לבוגרים, הם אומרים, היא הייתה מגיעה לטורנירים בחו"ל לבד, ורואה איך הטניסאיות המתחרות שלה מגיעות עם מאמן וצוות צמוד. היא פשוט ננטשה.

***

כעת מנהלים שני הצדדים מלחמת גרסאות. "אילולא הצוות החדש והמתוגבר שסידרנו לה ועלה סכומי עתק - היא הייתה מממשת את האיום שלה ופורשת מזמן", טוענים בסביבתה של הטניסאית. דוד כהן מצדו טוען שבידיו מאות מסמכים, תכתובות אימיילים, ודוחות חשבון שמראים כי המשיך להשקיע בה. הוא מציג קבלות על כל דבר אפשרי שקשור במימון שלה - תשלום קנסות במאות דולרים על טורנירים שלא הופיעה אליהם; התכתבויות במייל על הזמנת טיסות ושכירת מאמנים; בכל מקרה, טוען כהן, הרעיון הכללי היה שהתפעול של יוליה היה אמור לשלם את עצמו בשלב מסוים בזכות הכסף שהחל להיכנס מהטורנירים שהיא משתתפת בהם, ובנוסף ממה שהיא מקבלת מאיגוד הטניס. כהן מראה ששגם בשנים האחרונות הוא ניסה להכניס משקיעים, ולא נעלם לשום מקום ("חרשתי את הארץ לאורכה ולרוחבה"). לטענתו נוהל מו"מ ארוך עם איש עסקים לרכישת 15% מהאחזקות בגלושקו. גם הוא נפל בסופו של דבר. למה זה לא עבד? כהן טוען שהשם של גלושקו התברר כבעייתי "למכור" אותו למשקיעים. "שחר פאר, למשל, היא ממושמעת. תגיד לשחר לעמוד ליד עץ במדבר במשך חמש שעות, תחזור - והיא עדיין תהיה ליד העץ. תגיד ליוליה לעמוד ליד אותו עץ - אחרי דקה היא לא תהיה שם".

***

הצרות המשפטיות האחרונות של גלושקו החלו בספטמבר 2013. ההצלחה ביו.אס אופן הכניסה אותה למאייה הראשונה בעולם. יומיים אחרי שחגגה את ציון הדרך (מקום 99) נחת במשרדו של עו"ד עופר דקר מכתב מפרקליטו של שלמה דהן - אותו דהן שהחזיק באופציות על יוליה בין 2005 ל-2006. דהן בירך את גלושקו: "ברכותינו הלבביות להתקדמותה המרשימה של יוליה ולפריצת הדרך באליפות ארה"ב הפתוחה 2013", ובהמשך הזכיר שלהצלחה יש מחיר: דהן ביקש לקיים את ההסכם ההיסטורי לפיו על גלושקו וצוות הניהול לשלם לו בונוס של 50 אלף דולר במידה שתיכנס למאייה הראשונה בעולם.

בסביבתה של גלושקו ניסו ולסגור הסכמי פשרה באמצעות מתווכים. עו"ד מאיר פורגס ממשרד עו"ד שרגא בירן, שלח מייל ובו "מתווה להסדר פשרה". ההצעה: לשלמה דהן - במקום 50 אלף דולר שהיה אמור לקבל על כניסה לטופ-100, הוצע בונוס מופחת בסך 20 אלף דולר. לדוד כהן שמחזיק ב-30% מהמניות של גלושקו הוצעה עסקה שונה: במידה והרווח השנתי הנקי של גלושקו יעמוד על פחות מ-150 אלף דולר, הוא לא יתוגמל כלל; במידה והרווח יעמוד על בין 150 אלף ל-500 אלף דולר בשנה, הוא יזכה לנתח של 5% מהרווח הנקי; וכך הלאה והלאה, עד נתח של 10% שיקבל במידה והרווח הנקי השנתי של גלושקו יחצה רף של מיליון דולר בשנה.

כולם דחו את הפשרות. "אני לא אוותר להם, אני רוצה את הכסף שלי. אני אעקל לה כספים מטורנירים את אצטרך", אמר דהן, "אני מוכן למחול לאנשים, אבל לא אמחל למי שנוהג במרצדס ואומר שאין לו". גם כהן הודיע שהוא לא מוכן לקבל את הפשרה. "ההסכם עם יוליה", הוא אומר, "הוא הסכם שהיה עם המון נאיביות שיצליח. אף אחד בענף הטניס לא נתן לה סיכוי. אם עכשיו אתם רוצים לבטל אותו - אין בעיה. תחזירו לי את כל הכסף שהשקעתי. יש לי מאות קבלות לאורך השנים על כל שקל שהושקע בה. אתה לא יכול גם לקחת את הכסף וגם להתנער מההסכם, לקנות תיקים של גוצ'י בזמן שהיא חייבת לי כספים. יש חור שחור בריאיונות שלה לתקשורת, שהיא לא מזכירה - מה היה איתה מגיל 13 עד 20. למה להזכיר את דוד כהן, משה וורטן או שלמה דהן?"

אחרי סחבת שלא הובילה לשום מקום הוגשה על-ידי דהן תביעה בבית משפט המחוזי בירושלים בדצמבר 2013 נגד הטניסאית, הוריה ונגד צוות הניהול, על סך 181,250 שקל (אותם 50 אלף דולר שדורש דהן).

בצוות של גלושקו ביקשו שלא להגיב אותה על הכתבה הנוכחית. לטענתם גם ככה הסיפור כבד עליה וההתפתחויות האחרונות משפיעות עליה באופן שלילי מאוד בתקופה האחרונה. יועץ התקשורת שלה, ליאור רוטברט, מסר כי "טניס הוא הספורט היחידני הכי קבוצתי שיש. הטניסאי עומד במרכז, אבל ההצלחה שלו מחייבת אווירה תומכת נפשית וכלכלית וגיבוי בכל מישור אפשרי. יוליה באמת בחורה מדהימה עם כישרון אדיר, יכולת פנטסטית ואמביציה אבל כשיש רעשי רקע צורמים קשה לה למצות את מלוא הפוטנציאל".

עו"ד אורי ששון, שמייצג את הטניסאית ואת הוריה בתביעה, מסר: "בית המשפט דחה את טענותיו של מר דהן, נתן אמון בטענותיה של משפחת גלושקו ובהתאם לכך, הורה על העברת ההליכים בין הצדדים לבוררות. התנהגותו של מר דהן מהווה המשך ישיר לדרך הלא ראויה בה התנהג כלפי משפחת גלושקו מאז עלתה לישראל, עת החתים גם את גברת יוליה גלושקו, בעודה קטינה, על הסכם לניהול הקריירה שלה, תוך ניצול העובדה שמדובר בקטינה שעלתה לישראל יחד עם הוריה, ללא שפה וללא ייצוג משפטי; אחר כך, נטש מר דהן את גב' יוליה גלושקו, נמנע במשך שנים מלהשקיע בניהול הקריירה שלה, וכעת, לאחר שהסב לה נזקים, הוא מנסה לקצור את פירות הצלחתה ולהתעשר שלא כדין. טענותיהם של משפחת גלושקו, לרבות הטענות בדבר הנזקים שנגרמו, יתבררו גם הם במסגרת הליך הבוררות".