פסטיבל המוזיקה לוצרן: שיאים סימפוניים על גדות האגם

אוהבי המוזיקה הקלאסית-סימפונית בארץ הורגלו בשנים האחרונות לדיאטה מחמירה המבוססת על טהרת התזמורות המקומיות. עד לפני שני עשורים בערך עדיין הגיעו לכאן תזמורות סימפוניות מעולות מחו"ל, אם במסגרת "פסטיבל ישראל" או במסגרות אחרות. אלא שמאז הביקורים האלה הפכו להיסטוריה, בעיקר משיקולי עלות-תועלת. השריד האחרון להם היה "פסטיבל הים האדום" באילת, עם תזמורת מארינסקי הנהדרת של ואלרי גרגייב. בימים האחרונים התבשרנו שגם הפסטיבל הזה, שממילא סבל מבעיות אקוסטיקה קשות, לא יתקיים השנה.

מצב העניינים הזה משאיר את אוהבי המוזיקה בארץ עם שתי אופציות. הראשונה היא לחכות לסולנים ולמנצחים מפורסמים, שמגיעים לעיתים להופיע עם הפילהרמונית הישראלית. האופציה השנייה היא לנסוע לחו"ל, ולשמוע שם את החבילה כולה: תזמורת, סולן ומנצח גדולי עולם, שמופיעים באולמות מעולים. על הדרך אפשר ליהנות גם מחופשה בעיר אירופאית יפה ובסביבתה.

הדרך הטובה ביותר לשמוע מגוון תזמורות מובילות היא במהלך אחד הפסטיבלים הסימפוניים החשובים של אירופה, שמתקיימים בחודשי הקיץ. שניים מהם נחשבים ליוקרתיים במיוחד, והם לוצרן (שווייץ) וזלצבורג (אוסטריה). המושג "יוקרתיים", בהקשר זה, מתייחס למספר היחסי של השמות הגדולים שמופיעים במסגרת הפסטיבל. מדובר בהיררכיה קשוחה ואכזרית של שמות נוצצים, שבאה לידי ביטוי גם במחירי הכרטיסים בין ערב לערב.

חוויה של פעם בחיים

ביקור בפסטיבל לוצרן השנה הניב סיכום חד משמעי: זהו פסטיבל מעולה מכל בחינה. המוזיקאים המתארחים בו הם הטובים בעולם, הקונצרטים מבוצעים באולם עם אקוסטיקה פנטסטית, ואפשר לשלב במהלך היום גם סיורים תיירותיים בנוף יפהפה. החיסרון היחיד הוא המחיר, הן של האירוח והן של כרטיס לקונצרטים המבוקשים. מחיר כרטיס במקום טוב עשוי להגיע לסביבות 1,000 שקל, ובהנחה שבאים לכמה קונצרטים - מדובר בסכום לא מבוטל.

אחד המאפיינים הבולטים בפסטיבל לוצרן הוא איכות האולם שבו מתקיימים הקונצרטים הסימפוניים. האולם נקרא KKL, והוא יושב על גדת אגם לוצרן. התצפית מהאולם אל האגם מרהיבה, בעיקר כשעולים לגג. ומה שיותר חשוב - האקוסטיקה שלו פשוט מושלמת, ומאפשרת חוויית האזנה יוצאת דופן באיכותה.

רמתם של הקונצרטים שבהם ביקרתי השנה בפסטיבל נעה בין "טוב מאוד" ל"חוויה של פעם בחיים". חלק מהמנצחים והסולנים שהופיעו בהם מוכרים יחסית בארץ, בזכות הופעות אורח שנתנו כאן עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית לאורך השנים. אחרים היו הפתעה נעימה.

את ההפתעה הבולטת ביותר סיפקה התזמורת הסימפונית של לוצרן, בניצוחו של האמריקאי ג'יימס גאפיגן (Gaffigan), בן 35. התזמורת הזו אמנם אינה נחשבת לאחת מגדולות עולם, אבל היא התגלתה כנהדרת. הרבה מהקרדיט מגיע לגאפיגן עצמו, צעיר מלא אנרגיה וחן. הסימפוניה התשיעית של שוברט ("הגדולה"), שיכולה להיות כדור שינה מרוכז בביצועים מסוימים, הפכה תחת ידיו לחגיגה של ברק וצבע. טוב תעשה הפילהרמונית הישראלית אם תזמין אותו לנצח עליה בהקדם האפשרי. עוד בלט בקונצרט ביצוע בכורה עולמי לקונצ'רטו לכינור של המלחין האוסטרי יוהאנס מאריה שטאוד (40), מלחין הבית של הפסטיבל, עם הכנרת היפנית-אמריקאית הגדולה מידורי כסולנית.

ערב מצוין נוסף סיפקה התזמורת הקאמרית של אירופה, בניצוחו של ההולנדי הוותיק ברנרד הייטינק (Haitink). הייטינק (85) נראה צעיר מגילו ב-10 שנים לפחות, ומנצח באופן יציב ומדויק לחלוטין. הוא הוביל ביצועים מוקפדים, מאופקים, שהצליחו לרגש דווקא בזכות העוצמה הפנימית שלהם. הפעם ניצח על 3 יצירות של שומאן, שבראשן הקונצ'רטו לפסנתר והסימפוניה מספר 2. בקונצ'רטו לפסנתר הצטרף לתזמורת הפסנתרן הגדול מאריי פרהיה (Perahia), שמוכר היטב למנויי הפילהרמונית בארץ. הוא הגיש ביצוע מופנם ואינטימי, עם עומק אינסופי ואפס מניירות חיצוניות. נפלא.

עוצמה ועומק

בהמשך הפסטיבל הופיעה התזמורת הסימפונית של בירמינגהם, עם מנצחה היוצא אנדריס נלסונס. נלסונס הוא אחד המנצחים המטאוריים של הדור הצעיר בעולם, ולמרבה הצער לא הופיע מעולם בישראל. הוא הוביל ביצוע מרשים מאוד לסימפוניה מספר 2 של אדוארד אלגר, יצירה ארוכה ומורכבת שמזכירה במידה רבה את מהלר. למיטב זכרוני סימפוניה זו לא בוצעה בארץ מעולם, וחבל. יש בה רגעים מרגשים מאוד, במיוחד קינת האשכבה בפרק השני וסופו המרתק של הפרק האחרון. עוד נוגן קונצ'רטו מספר 5 של בטהובן ("הקיסר") עם הפסנתרן האוסטרי רודולף בוכבינדר, בביצוע מעניין שהיה מלא ניגודי דינמיקה וקצב.

מבחינתי, שיאו הבלתי מעורער של הפסטיבל הגיע בקונצרט של תזמורת מארינסקי מסנט פטרסבורג, בניצוחו של ואלרי גרגייב (Gergiev). זה היה קונצרט של פעם בחיים, אחת החוויות המוזיקליות המרגשות והחזקות שחוויתי בקונצרט חי מעולם. הוא נפתח בפתיחה לאופרה "לוהנגרין" של ואגנר, בביצוע מלא עוצמה ועומק. אחריה בוצע הקונצ'רטו מספר 2 לפסנתר ותזמורת של שופן, עם הסולן דניל טריפונוב. זהו אותו טריפונוב שזכה פה בתחרות רובינשטיין לפני 4 שנים, וכיום נחשב כבר לשם נוצץ ומבוקש על כל במות העולם. אין מילים לתאר את הוירטואוזיות, היופי והרגש שהיו בביצוע הזה. שיא הקונצרט, ובעיני גם שיא הפסטיבל כולו, היה בביצוע לסימפוניה מספר 6 ("הפאתטית") של צ'ייקובסקי. יצירה זו, בה נפרד המלחין מהעולם, זכתה לביצוע מסעיר ומלא עוצמה, שהיה מושלם מבחינה טכנית ומטלטל מבחינה רגשית. עם כל הכבוד לקונצרטים של גרגייב ותזמורתו באילת, קשה לתאר שנזכה אי פעם לחוויה דומה בהאנגר המאולתר שבו מבוצעים הקונצרטים אצלנו.

למעוניינים לבקר בפסטיבל לוצרן בשנה הבאה מומלץ להיערך זמן רב מראש, כי כרטיסים למקומות טובים בקונצרטים המבוקשים נגמרים מהר. תוכנית הפסטיבל מתפרסמת בדרך כלל בתחילת השנה. מדובר בעסק יקר מאוד, אבל התמורה בהתאם.

■ אתר הפסטיבל: www.lucernefestival.ch