תערוכת יחיד של האמן הישראלי הנודע משה גרשוני נפתחה בסוף השבוע האחרון במוזיאון נויה נציונל גלרי בברלין, מהמוזיאונים החשובים באירופה. פתיחת התערוכה הייתה ביום הולדתו ה-78 של גרשוני, ב-11 בספטמבר, בנוכחות כ-400 איש - ביניהם הגלריסטיות שלו מגלריה גבעון, אוצרים ומבקרים, אספנים, חברים וקרובים. האמן, שאינו בקו הבריאות, התרגש עמוקות מהמחווה.
את התערוכה "No Father No Mother" אצר מנהל המוזיאון, אודו קיטלמן, בסיוע האוצר הישראלי אורי דסאו.
בתערוכה - כ-80 עבודות שיצר גרשוני, אחד האמנים החשובים והבולטים באמנות הישראלית, לאורך כ-40 שנה. היא מלווה בספר מקיף, ובו מאמרים של חוקרי אמנות ואוצרים בינלאומיים, המקשרים בין עבודותיו של גרשוני לבין המסורת הנרחבת של אמנות מודרנית וציור פוסט-מודרני.
בשיחה עם "גלובס" סיפר אפי שניידמן, מנכ"ל נאופרם ואספן אמנות, שהחליט לנסוע לפתיחת התערוכה בעקבות עבודה מהאוסף שלו, שהושאלה לתערוכה. "זה הישג גם לאספן, שעבודה שלו נוסעת לתערוכה באירופה. זה היה מרגש, ואנחנו שמחים על ההזדמנות הזו, להשתתף במאורע שנעשה לכבוד האמן הישראלי החי החשוב ביותר כיום".
גרשוני החל את דרכו בשנות ה-60 המאוחרות. לאורך השנים הוא מזוהה כבעל עמדה אתית בלתי מתפשרת, יושרה אמנותית ומעורבות חברתית מתמשכת. במהלך הקריירה המרשימה שלו הציג לא פעם אומץ פומבי ולא נרתע ממחלוקות. כך למשל, כאשר זכה בפרס ישראל לציור ב-2003, ואיבד אותו, כי סירב להשתתף בטקס הרשמי של יום העצמאות. כותרת התערוכה "לא אבא לא אמא" מרמזת אולי על התלישות שחש מי שעבודותיו זועקות כנגד המתרחש בארצו-ביתו. התערוכה נפתחת בשחזור המיצב "מי ציוני ומי לא" מ-1979, המוצג בלובי של קומת האוסף של המוזיאון. המילים בעברית זועקות מן הקיר, והצגתן במוזיאון השוכן בברלין עוטפת אותן במשנה חשיבות.
עבודותיו המוקדמות של גרשוני קיבלו את השראתן מפופ-ארט שהיה "שפת התקופה". בהמשך הושפע מהאמנות המושגית והמינימליזם. הוא התנסה במיצב ובפיסול, אך לבסוף התמקד בציור, רישום והדפסים. גוף עבודותיו המצטבר מאז שנות ה-80 הוא סדרה מרשימה של ציור מופשט אקספרסיבי, שלעיתים קרובות משולב בו טקסט לירי, אישי ("שלום חייל, מה שלומך") או אזכורים תנ"כיים ("ואיה השה לעולה") - הנוגעים באירועים פוליטיים ובהיסטוריה העדכנית של ישראל, אך מתפרשים גם כזעקת האמן.
בסוף שנות ה-70 הציג במוזיאון תל-אביב את התערוכה "בדם לבי", כותרת שהושאלה מכתובת על אחת מעבודותיו וכמו הפכה לסימן ההיכר של ציוריו בהמשך. האותיות בכתב יד, במשיחת מכחול בשחור ובאדום, הרבה אדום, חזרו והופיעו ביצירתו, כמו גם דיבור ישיר ועקיף אל ועל חיילים, ילדים או דמויות פגיעות. בשנת 2010, הוצגה במוזיאון תל-אביב רטרוספקטיבה מרגשת שלו, שאצרה שרה ברייטברג-סמל, המלווה את עבודתו שנים רבות.
"יצירותיו של גרשוני נוגעות במשקעים התרבותיים העמוקים בתרבות המערב עם תמה ישראלית-יהודית מוצהרת. המטען התרבותי העשיר הזה, יחד עם מורשת הומניסטית, מתערבבים לתוצר אחיד בעל ממדים עצומים, מקומי ואוניברסלי. גרשוני פיתח איקונוגרפיה עוצמתית שמעלה זיכרונות ורגשות, והיא כולה שלו. המפגש עם גרשוני ועבודותיו מייצר חוויה רבת-השפעה", כותבים האוצרים.
משה גרשוני
גיל: 78
מצב משפחתי: חי בזוגיות. אב לשניים: האמנים ארם גרשוני (ציור) ואורי גרשוני (צילום)
עוד משהו: זכה ואיבד את פרס ישראל ב-2003, כיוון שסירב לבוא לקבלו אישית בטקס יום העצמאות
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
