לקראת הסדר החוב של דייוויד פדרמן: למה עליו אנחנו לא כועסים?

בעוד מספר ימים, בשאיפה עד ראש השנה, צפוי להיחתם אחד מהסדרי החוב הגדולים בתולדות שוק ההון. במסגרת ההסדר, ייאלצו נושיה הפיננסיים של חברת הפטרוכימיים לספוג תספורת ממוצעת של כ-40% (נכון להיום) על חובות החברה. החובות הללו עומדים על כ-2 מיליארד שקל, כשמולם מחזיקה הפטרוכימיים בנכס אחד ויחיד: כ-30% ממניות בזן (בתי הזיקוק בחיפה), ששווי השוק שלהן עומד על כ-1.2 מיליארד שקל.

פטרוכימיים, שהפסיקה אשתקד לשלם את התחייבויותיה לנושים, הפכה לחדלות פירעון לאחר שביצעה בעשור הקודם השקעה ממונפת במניות בזן, באמצעות כספם של מחזיקי האג"ח. ההשקעה הסבה לחברה הפסד של יותר ממיליארד שקל בשנים האחרונות, ורוקנה את קופתה.

הסדר החוב שמציעה כעת הפטרוכימיים אינו כולל תרומה כספית משמעותית מצד בעלי השליטה בחברה, דיויד פדרמן, יעקב גוטנשטיין ואלכס פסל. למרות זאת, וחרף הכישלון המוחץ בניהול הפטרוכימיים, יישארו פדרמן ושותפיו כבעלי השליטה בחברה גם לאחר שהסדר החוב ייצא לפועל.

בהיסטוריה של הסדרי החוב בישראל, אין אח ורע להסדר המוחק מאות מיליוני שקלים מכספי הציבור ומותיר את השליטה בחברה בידי בעליה, למרות שהללו אינם מזרימים לה סכום משמעותי בתמורה. לב לבייב, בני שטיינמץ או יצחק תשובה נדרשו להביא מהבית מאות מיליוני שקלים כל אחד כדי לשמר בידיהם שליטה בחברות שנקלעו להסדרי חוב. מוטי זיסר, הרצל חבס או יוסי מימן, שכמו פדרמן בחרו שלא להכניס את היד לכיס הפרטי או שלא יכלו לעשות זאת, נאלצו להעביר את החברות שהובילו לידי הנושים.

אז למה אצל פדרמן זה עובר בשקט יחסי? מדוע האנטגוניזם שעוררו הסדרי החוב של דנקנר, בן דב וזיסר כלפי בעלי ההון הללו לא מאפיין את יחס התקשורת והנושים כלפי איש העסקים המשופשף, שמזוהה בציבור בעיקר כבעליה של אלופת אירופה בכדורסל, מכבי אלקטרה ת"א?

1. כי יש בידיו את היתר השליטה בבזן

פדרמן ושותפיו בפטרוכימיים מחזיקים מאז שנת 2009 בהיתר של המדינה לשליטה בבתי הזיקוק בחיפה, הנדרש בשל רגישותו וחיוניותו של מתקן זה. מדובר בהיתר שגורם אחר, אם יבוא במקומם לפטרוכימיים, יתקשה לקבל, ובוודאי ושלא ניתן לפזר אותו בין מאות מחזיקי האג"ח של החברה.

לנושי הפטרוכימיים, שתולים עדיין תקוות בהשבחת שווי מניות בזן בשנים הבאות, לאחר סייקל שלילי שנמשך קרוב לשבע שנים, יש לפיכך אינטרס שפדרמן ושותפיו לשליטה יישארו בעלי מניות מרכזיים בפטרוכימיים, על מנת לשמר את הנכס היחיד של החברה בידיה.

עם זאת, צריך לציין כי ההחזקה שך פדרמן במניות השליטה בפטרוכימיים משולה כיום לאופציה הרחוקה מאוד מהכסף (מניות החברה איבדו כמעט את כל ערכן בשל מצוקת החוב). כדי שזו תהפוך לבעלת שווי כלכלי שווי מניות בזן צריך לעלות ביותר מפי שניים במהלך בשנים הקרובות, מה שיאפשר את השבת מלוא החוב לנושים.

2. כי הוא לא השתולל עם שכר ועסקאות בעלי עניין

בניגוד לבעלי הון שנקלעו לקשיים לפניו - למשל, נוחי דנקנר, אילן בן דב או יוסי מימן - פדרמן לא רוקן את קופת המזומנים של הפטרוכימיים בעסקאות בעלי עניין מפוקפקות או במשיכת שכר מנופח במשך 15 השנים שבהן הוא מחזיק בה.

למרות הקטסטרופה העסקית בפטרוכימיים, פדרמן מצטייר כאיש עסקים נעים הליכות. המאבקים הסוערים והמהלכים הפיננסיים השנויים במחלוקת שהוביל בימיו כבעלי חברת המזון עלית, באמצע שנות ה-90, נשכחו זה מכבר, ופדרמן עצמו לקח צעד אחורה, מותיר את ניהול עסקיו לדור ההמשך.

בפעמים הנדירות שבהן הוא מדבר בתקשורת (כמעט תמיד בענייני קבוצת הכדורסל שבבעלותו) הוא מתנסח בצורה שקולה ועניינית, ללא התלהמות או חשיבות עצמית מופרזת. במגזר העסקי קשה למצוא מי שאמר עליו מילה רעה, למעט מיכאל שטראוס, שהסתכסך עמו לאחר תקופה קצרה שבה היו השניים שותפים בעלית.

3. כי הוא כשל בגלל רצף של אירועים חיצוניים

הפטרוכימיים הגיעה למצבה הנוכחי - גירעון של קרוב ל-700 מיליון שקל בהון העצמי והערת "עסק חי" של רואי החשבון - כתוצאה מביצוע השקעה גדולה שלא עלתה יפה, בלשון המעטה, במניות בזן.

כאשר הופרטו בתי הזיקוק במפרץ חיפה ב-2007, סימנו פדרמן ושותפיו לשליטה בפטרוכימיים את הכניסה לגרעין השליטה בהם כמטרה, בעיקר בגלל ההיגיון התפעולי שהיה טמון בכך (הפטרוכימיים החזיקה בחברת הפטרוכימיה כרמל אולפינים, הממוקמת בחצר בתי הזיקוק, שלימים מוזגה לתוך בזן).

במקור תכננה הפטרוכימיים להסתייע בכספם של שותפים זרים בעלי כיסים עמוקים כדי לממן את ההשקעה העצומה (גלנקור השוויצרית, אחת מחברות הסחר הגדולות בעולם בתחום הנפט, וקבוצת אוליגרכים בהובלת לאוניד נבזלין, שהיו מבעלי ענקית הנפט הרוסית יוקוס).

אלא שלאחר שהפטרוכימיים זכתה במכרז לרכישת בזן (לצד החברה לישראל), אולצו גלנקור וקבוצת האוליגרכים הרוסיים לפרוש משותפות עמה, בשל דרישת המדינה שהציבה זאת כתנאי לקבלת היתר השליטה. בעקבות זאת נאלצה הפטרוכימיים ללכת למקום היחיד שאפשר לה לגייס את סכומי העתק למימון ההשקעה בבזן: שוק ההון, בו גייסה מאות מיליוני שקלים באמצעות סדרה של הנפקות אג"ח.

את הכסף שגייסה תכננה הפטרוכימיים להחזיר לנושיה באמצעות דיבידנדים שתחלק בזן, שנחשבה בעת רכישתה לנכס צאן ברזל עסקי. אלא שסדרה של זעזועים שחוותה ענקית הזיקוק בעסקיה בשבע השנים שחלפו מאז (שהביאו את בזן עצמה לעמוד בפני קשיים פיננסיים) מנעו את חלוקת הדיבידנדים והותירו את הפטרוכימיים ללא יכולת לשרת את התחייבויותיה העצומות.

4. כי הוא כבר מכר את הווילה בכפר שמריהו

בניגוד לטייקונים שירדו מנכסיהם אך עדיין ממשיכים להתגורר באחוזות מנקרות עיניים, פדרמן כבר מכר את שלו. אשתקד נמכרה הווילה המפוארת בה התגורר בכפר שמריהו לידי איש ההיי-טק ד"ר חיים אמיר, תמורת 55 מיליון שקל. מדובר בכ-1,000 מ"ר בנוי, על מגרש של 5 דונם, כולל בריכת שחיה, מגרש טניס, מגרש כדורסל וחדר כושר.

צריך לזכור כי פדרמן ושותפיו בפטרוכימיים הפסידו סכומים גדולים מהשקעתם בפטרוכימיים. ההערכות הן שהם ממונפים גם "למעלה", כלומר שהם נטלו הלוואות גדולות באופן פרטי. עדות לכך ניתנה השבוע, כשנושה פיננסי, שבעבר העמיד לבעלי השליטה בפטרוכימיים הלוואה שכנגדה שועבדו חלק מהחזקותיהם בחברה, החל לממש את המניות, לאחר שכספו לא הוחזר לו.

5. כי הוא זה מכבי

אומרים לנו כבר שנים שלהחזיק קבוצת ספורט בישראל זה לא כלכלי, שמדובר בעסק הגוזל הרבה זמן וכסף, שלא ניתן להרוויח בו, שמשקיעים בו רק משוגעים לדבר. ואכן, נראה שהשקעתו של פדרמן במכבי אלקטרה ת"א, על אף הישגיה במגרש, אינה יוצאת דופן. סביר להניח שמדי שנה היא עולה לו במיליוני שקלים, בטיסות מתישות ובשעות ארוכות של עבודה, כשהמניע העיקרי הוא אהבת המועדון והמשחק.

ובכל זאת, ולא יעזור כלום, כשאומרים לך "דיויד פדרמן", אתה חושב קודם כל על מ-כ-ב-י ת"א, הקבוצה של המדינה, ולא על הארובות המעשנות של בתי הזיקוק במפרץ חיפה או על החובות הגדולים שכנראה לא יוחזרו. האם באמת אפשר לכעוס על מי שהביא את גביע אירופה לת"א?