השר לריצות קצרות

עכשיו יבוא שר פנים חדש. אולי גם שר אוצר חדש. ועוד מעט יגיע משה כחלון. וגם גדעון סער יסיים מתישהו את ההפסקה, אחרי שהבן דוד יגדל וילך לגן. לכל אחד יהיו רעיונות נהדרים לפתרון מצוקת הדיור. וכולם ביחד ישקעו בבוץ. ואנחנו, אלה שיושבים דחוסים על העגלה, נשקע ביחד איתם.

קחו בן אדם אחד, לא חשוב מי, ותנו לו את כל המפתחות לטיפול בבעיית הנדל"ן - המשפטיים, התכנוניים, השיווקים, הכלכליים וכו'. תהיו בטוחים שמשהו יזוז. זה הרי לא באמת כל כך מסובך. ועכשיו קחו 5-6 אנשים, נניח גם שבחרתם את האנשים הכי מוכשרים בעולם, ותנו לכל אחד מפתח אחד. שום דבר לא יקרה. עובדה ששום דבר עדיין לא קרה.

ראש הממשלה בנימין נתניהו יודע את זה. בדיוק בגלל זה הוא הבטיח לנו ערב הבחירות האחרונות שהוא ישאיר את הטיפול בתחום הדיור במפלגת השלטון. אבל אז הליכוד קיבל רק 31 מנדטים (11 מתוכם של ישראל ביתנו). נתניהו אמר 'זה לא אני - זה אתם' והנדל"ן פוזר לכל עבר: השיכון (ורשות מקרקעי ישראל) לבית היהודי, האוצר (וראשות קבינט הדיור) ליש עתיד, הפנים לליכוד, המשפטים לקדימה ועוד. לזכותו של נתניהו שהוא ניסה לפחות לחתן את כל החבורה. שייכנסו תחת אותה קורת גג. רק שבפועל, בקבינט הדיור לא היה 'שלום בית' כמעט יום אחד. כל אחד ישן בחדר נפרד.

אבל הלוואי שזה היה רק מלחמות בין משרדים. הבעיה היא שאף שר בישראל לא באמת רוצה או יכול לרוץ את כל הדרך הארוכה שהוא עצמו סימן על המפה.

הנה למשל משרד הפנים. הגוף שאחראי על התכנון ועל מאות הרשויות המקומיות בישראל - שני הפרמטרים הכי חשובים לעתיד הנדל"ן שלנו. שני הפרמטרים הכי משפיעים על משוואת ההיצע מול הביקוש.

שר הפנים סער הוביל בשנה האחרונה מהלכים דרמטיים. הכרזות גרנדיוזיות על רפורמה ענקית בתכנון ובנייה (שונה מאוד כמובן מזו שהוביל במשך ארבע שנים שר הפנים אלי ישי לפניו), על איחוד רשויות, או על שינוי גבולות וחלוקת ארנונה חדשה בין רשויות מקומיות.

ואז הוא הודיע על "פסק זמן".

רק שהרפורמות של סער עוד לא באמת יצאו לדרכן. הן הרבה פחות מתקדמות ומפותחות, למשל, בהשוואה לדוד הקטן (שלפחות כבר עומד לבד). מי שחושב ששר או שרה חדשים ישמחו לצעוד בדרך שסלל להם סער, לא יודע מהי פוליטיקה. אף אחד לא רוצה להשלים את המלאכה כאשר הקרדיט יגיע כמובן למי שהיה לפניו.

אז מה הפלא שאנחנו לא מאוד אופטימיים בפרוס עלינו שנה חדשה.