ימי הגל השלישי

טור פותח לגליון "50 המשפיעות"

1.

עברתי במסדרון מערכת 'גלובס' כשמנהל התפעול קרא לי: 'יש לי מתנה בשבילך'. הלכתי אחריו מסוקרנת, והוא פתח את מגירת שולחנו והושיט לי גיליון ישן של 'ליידי גלובס' משנת 90'. ישבתי לדפדף בו. מוסד 'הנשים המשפיעות' עוד לא נולד, אז היו 'נשות קריירה'. זה זרק אותי אחורה לימים ההם. הייתי כתבת כלכלית בתחילת הדרך. העולם הכלכלי הבכיר נעדר מנהלות כמעט לחלוטין. הכנסים הכלכליים נראו כמו מועדון סגור. במקרה הטוב פגשת שתיים שלוש מנהלות, גם הן בדרגי ביניים. כשגליה מאור נכנסה מאוחר יותר לתמונה, היא הייתה בודדה בצריח.

זו הסיבה שהגיליון החדש שאתם מחזיקים ביד הוא לא פחות מסיפור של מהפכה. תמונה מנצחת, תוצר של עבודה מאומצת שנמשכת שנים. זו רקמה אחת חיה של פריצות דרך.

מה זה לפרוץ דרך? להפוך משהו בלתי אפשרי לאפשרי. וכך זה היה כל השנים: בלתי אפשרי. נשים נשארו מחוץ להיסטוריה. מחוץ למקצועות החשובים, מחוץ לדיונים הקריטיים, מחוץ להחלטות המשמעותיות. לא עוד. לא במצב החדש שנוצר. כשסיפורה של המדינה משתקף בסיפורן של הנשים שהביאו עצמן לעמדות המפתח, אנחנו בפתחו של עידן חדש.

בסוף המאה ה-19 הגל הראשון של הפמיניזם השיג לנשים את הכניסה לאוניברסיטאות ואת זכות הבחירה. הגל השני, בשנות ה-60, דחף לשילובן בשוק העבודה. אבל במשך עוד עשרות שנים, המבנה המפלה של שוק העבודה הנציח את מעמדן השולי.

היום, כשבראש שלושה מתוך חמשת הבנקים הגדולים עומדת אישה, כשלתפקיד הנגידה נבחרת אישה, כשלצמרת האוצר מתמנות שלוש נשים שקולן נשמע והן לוקחות הובלה, וכך גם בראש שלוש חברות המזון הגדולות - משהו בסיסי מאוד משתנה. רנסנס.

רק בשנים האחרונות מוטמעים בתרבות דימויים של נשים בכירות באמת. העלייה בייצוגן במוקדי הכוח והסמכות היא בסיס לכל תהליך דמוקרטי ליברלי, לקידום זכויות הנשים ומאבק באי השוויון.

אנחנו זקוקים ליותר ייצוגים של נשים בראש הפירמידה. וזה לא בגלל שנוכחותן מביאה לקידום סדר יום פמיניסטי. היא לא. אבל נוכחות נשים בעמדות כוח כן משפיעה על הבניה של זהות. הצלחתן משליכה על תפיסת ה'עצמי' של כלל הנשים בארגון, וגם על התגמול שלהן.

תהליכים חברתיים לא מתחוללים מעצמם. אלה הנשים פורצות הדרך שמנפצות את אתוס נחיתות הנשים בתחומים ה'גבריים', 'היוקרתיים'. הזהות תלויה בעיסוק, טען מארקס. אם כך, סוג העבודה שנשים עוסקות בו הוא זה שמכונן ומעצב את המחשבה. אי אפשר להתעלם מזה שמקצוע הניהול מאופיין באתיקה גברית. המהפכה העכשווית ביקעה את התופעה השלטת, זו שבה רוב הארגונים נשלטים על ידי מנגנון של מעגלי גברים, הפועל לפי הקודים ההתנהגותיים והפסיכולוגיים שלהם. מכיוון שאנשים נוטים לקדם אנשים שדומים להם, הרי שעל מנת לחדור פנימה, נשים נאלצות לפצח את הקודים וללמוד את כללי המשחק הגבריים. הן יהיו קונפורמיות לתרבות הדומיננטית בארגון ויקפידו לשעתק את עצמן לתבנית, כדי לאגף את האלמנטים הפוליטיים שקיבעו את הדרתן מזירות הכוח.

הן יוצאות מעורן כדי לטשטש את ה'אחרות' שלהן, אבל גברים בכירים יתנו להן להרגיש לא פעם כמו גוף זר שחדר למערכת. וכשהן מצליחות, הן יעשו הרבה כדי לוודא שהגברים סביב לא ירגישו מאוימים. והם מרגישים, ועוד איך.

2.

וכמה שהן בכירות, כך הן בעמדת מיעוט. בגלל שהן יוצאות דופן, הן הופכות לסמלים. תשומת הלב שהן מקבלות גבוהה, הן תחת זכוכית מגדלת, הן אטרקציה. כשמקדם הנראות כל כך גבוה, אפשר להבין את הפוטנציאל לחרדת ביצוע. נשים שהן מיעוט סמלי נתפסות כמייצגות את כלל הנשים, וביצועיהן ישפיעו על סיכויי הקידום של אחרות. האם מינוי לילך טופילסקי בדיסקונט היה קורה ללא התקדים של רקפת רוסק בלאומי? והאם מינויה של רוסק היה מקבל כזו לגיטימציה ללא החלוציות והביצועים שהפגינה גליה מאור? לא בטוח.

כל השנים נדרשו ממנהלים סט תכונות שייחסו, לא בהכרח בצדק, לגברים - רציונליות, אסרטיביות, תחרותיות. היום זה משתנה. השפה משתנה. אינטליגנציה רגשית, שנחשבת תכונה נשית, הופכת דרישה שבלעדיה לא ניתן לנהל. יש שורה של תכונות המזוהות עם נשים, ונחשבות אפקטיביות במיוחד בניהול העכשווי: אינטואיטיביות, מעורבות, אמפתיה, שיתוף.

המנהיגות הנשית התפרצה בעוצמה כשנשים היו מוכנות לותר על נוחות אישית כדי לקבל תפקידים מעצימים בהשוואה לתפקידים חוסמים ודכאניים. הן סימנו מחדש את יחסי הכוח.

יעל אנדורן, מנכ"לית האוצר, נכנסה אשתקד לתפקיד כשהיא בהריון. זמן קצר אחרי, ניגשה אליה מנכ"לית אחרת ואמרה לה: 'ראיתי אותך ואמרתי לעצמי: זה אפשרי'. אתם שואלים מה זה עשה לנשים? בדיוק את זה: נתן להן תחושה של מסוגלות, שזה אפשרי, שזה קורה. זו הקפיצה. בעוד כמה שנים זה ייראה הכי טבעי, שום דבר חריג.

3.

הילדות שגדלות בדור הנוכחי יכולות לשאת עיניים לסוללה רצינית של מודלים למנהיגות נשית, כמו שלא הייתה לנו כילדות.

אבל יש עוד דרך לעשות. כשיש רק מיעוט נשי בעמדות כוח והשפעה, הן נוטות להרחיק עצמן ממה שנתפס כנשי. אבל זה לא המצב כשמתחילות להיות יותר ויותר מנהיגות נשים. מאחורי הקלעים מתהווים חיבורים לא פורמליים. 'יותר קל לי להתחבר עם הבנות', הן אומרות בשיחות לא לציטוט.

כך נוצר לאט לאט המועדון הנשי המושך בחוטים. כך מתחברות ביניהן שלוש הבכירות ביותר באוצר, בינן לבין עצמן, בינן לבין הנגידה, שלכאורה נמצאת עמן ביחסי עימות מקצועיים, בינן לבין הבנקאיות, בין הבנקאיות לבין עצמן. כותרות העיתונים מכריזות על מלחמות בין הצדדים, אבל ביניהן, בארבע עיניים, התדר אחר. כמו שרק נשים שנמצאות יחד מסוגלות לייצר. סוג של קסם, חיבור של תת מודע קולקטיבי קמאי, של נשים שיודעות בליבן פנימה שפעם, לא מזמן, הן יכלו רק לחלום.

שתהיה לנו שנה טובה וחג שמח

vered-r@globes.co.il