לפיד לא שינה שום דבר

1. עשרות עיתונאים וצלמים זומנו אתמול אל פתח ביתו של שר האוצר יאיר לפיד כדי לשמוע ממנו שתקציב 2015 לא יקוצץ, וכי התוספת לתקציב הביטחון תעמוד על 6 מיליארד שקל "בלבד", לעומת הדרישה המקורית לתוספת של 11 מיליארד.

בשביל זה הם התבקשו להתייצב ביום המנוחה השבועי (חלילה להרוס את התדמית של "יש עתיד" ולכבד את היום שאמור להיות משמעותי לא רק לדתיים, רחמנא ליצלן), כדי לקבל עוד מאותו הדבר.

הרי קיצוץ כבר אושר לפני שבועיים במסגרת תקציב 2014 נוסף לקיצוץ ב-2013, והתוספת לביטחון תמיד נסגרת איפשהו באמצע בין דרישות המערכת לבין ההצעה של האוצר. אז מה חדש? 0% מע"מ על דירה חדשה, וזהו פחות או יותר.

לפיד היה זה ששאל "איפה הכסף" וגם התיימר לדעת לענות על התשובה הזו. לזכותו, הוא גם היה מספיק אמיץ לקחת את תיק האוצר ולהיות בעמדה שיכולה להשפיע ולא רק לברבר כמו רבים אחרים.

בפועל, הוא לא סיפק את הסחורה. למעשה, הוא עשה אפילו את ההפך הגמור ברגע שביטל את מתווה טרכטנברג לסבסוד הצהרונים לילדים או את המשך המתווה להרחבת טיפולי השיניים לילדים.

לפיד לא באמת פעל לסדר עדיפות חדש כפי שהבטיח, והוא בטח לא שינה דבר מהותי בתקציב. הוא קיבל את אותם סעיפי תקציב מאותם פקידים ובאותן שיטות, וביצע שינויים בשוליים.

קצת יותר לניצולי שואה, קצת פחות לחינוך וחוק גיוס חובה, שלפחות לפי שעה לא ברור איזה תועלת תצמח ממנו. ההתנחלויות קיבלו את שלהן ואפילו יותר, כך גם החרדים ומשרד הביטחון.

2. הבעיה הכי גדולה במדיניות הכלכלית היא בהיעדר היכולת או הרצון לשנות פרדיגמות. כל שנה מחדש, וזה כמעט לא משנה מי שר האוצר או רה"מ, התקציב הוא אותו התקציב.

שינויים בסדרי עדיפויות, אם בכלל, נעשים רק מהרזרבות או מעודפי הגבייה. ותסמכו על ועדת הכספים ועל נפלאות הקואליציה שהרזרבות והעודפים מגיעים לכל מקום חוץ מהבריאות שלכם, הרווחה של ההורים שלכם או החינוך של הילדים שלכם.

כל פעם מחדש מתנהל לו הוויכוח הקבוע בין משרד הביטחון לאוצר, אף אחד לא באמת יודע מי צודק אבל כולם יודעים שזה ייגמר באמצע. ממילא השילוב בין חוסר שקיפות (חלקו מוצדק וחלקו הרבה פחות) לבין האתוס הצבאי בחברה, מקשה מאוד על ניהול דיון ענייני.

גם הצגת הדברים כאילו תקציב הביטחון "שותה" את כל התקציבים האחרים היא הצגה דמגוגית. מי שבאמת יטרח לענות על השאלה "איפה הכסף", יגלה שהכסף לא נמצא במקום אחד, אלא בשורה של משרדים, רשויות, חטיבות ואינספור גופים מתוקצבים שרק השד יודע איך תקצבו אותם.

שינוי הפרדיגמה מחייב חשיבה מחדש גם בתחום המיסוי. להצהיר במסיבת עיתונאים על הגברת המאבק בהון השחור זה רחוק מלהספיק - יש להציג תוכנית סדורה בעניין, בעיקר כזו שלא כוללת רק ציד אינסטלטורים וטכנאים.

זה כמובן לא רק ההון השחור: "לא נעלה מסים" זו אולי ההבטחה השחוקה ביותר של פוליטיקאים ולא רק בישראל, אבל הגיע הזמן לבדוק אם הסיסמה הזו באמת מיטיבה עם האזרח. מה יקרה אם ריקי כהן מחדרה תשלם יותר מס הכנסה, אבל מנגד היא וכל האחרים ייהנו מיום לימודים ארוך, מערכת בריאות איכותית ושירותי רווחה ראויים יותר. אפשר רק לנחש מה תעדיף האזרחית כהן.