היקף החובות המוגדרים "ברי-גבייה" לרשות המסים עולה על 10 מיליארד שקל - כך עולה מבדיקת "גלובס". בין החייבים אפשר למצוא לא מעט עצמאיים ועסקים בקשיים, לצד כמובן מעלימי מס ומקרים אחרים לא מוצדקים מבחינה מוסרית. כל החובות ניתנים לגבייה להערכת הרשות - השאלה היא תוך כמה זמן וכמה זה יעלה.
רשות המסים כבר התחייבה להגדיל השנה את היקף הגבייה ב-900 מיליון שקל מעבר ליעד המקורי, כך נקבע בהצעת תקציב המדינה ל-2015. כעת שבה האפשרות להגדיל את ההתחייבות מעבר ל-900 מיליון השקלים, והיא הועלתה בדיונים הקדחתניים שמתנהלים בימים האחרונים בין הצוותים בראשות מנכ"ל משרד ראש הממשלה, הראל לוקר, מצד אחד; והממונה על התקציבים באוצר, אמיר לוי, מהצד השני.
הבור הפעם נוצר כידוע כתוצאה מדרישות מערכת הביטחון להגדיל את תקציב המשרד לשנת 2015 ב-11 מיליארד שקל מצד אחד; התעקשותו של שר האוצר, יאיר לפיד, על הפטור ממע"מ ועל אי-העלאת מסים מצד שני; והתנגדותם של נגידת בנק ישראל, ד"ר קרנית פלוג, ויו"ר המועצה הלאומית לכלכלה, פרופ' יוג'ין קנדל, להעלאת יעד הגירעון מעבר ל-3% מהצד השלישי.
הצעת תקציב המדינה המקורית שהציג האוצר לראש הממשלה לפני שבוע דיברה על הגדלת תקציב הביטחון ב-2.5 מיליארד שקל ועל יעד גירעון של 3.18 אחוזי תוצר. ההצעה הזו נדחתה כאמור על-ידי נתניהו, שתבע להוסיף לביטחון "הרבה מיליארדים".
בסוף השבוע הועלה נוסח פשרה שהודלף למהדורות ערוצי הטלוויזיה ביום שישי. הצעת הפשרה הייתה להגדיל את תקציב הביטחון ב-6 מיליארד שקל ולהעלות את יעד הגירעון ל-3.5% ללא כל העלאת מסים. העלאת יעד הגירעון ב-3 וקצת עשיריות האחוז מאפשרת להוסיף לתקציב הנוכחי (כמובן על חשבון הדורות הבאים - ע.ב) עוד כ-3 ומשהו מיליארד שקל - הסכום החסר לתקציב הביטחון.
הפשרה נעשתה בעיקר על חשבונם של קנדל ופלוג, שהזהירו כי חריגה מקו ה-3% ביעד הגירעון תפגע באמון שרוחשים שוקי ההון הבינלאומיים ליציבות המערכת הפיסקאלית הישראלית.
מי שחילץ לשני הכלכלנים המכובדים את הערמונים מהאש הייתה סוכנות דירוג האשראי S&P, שאשררה בסוף השבוע את דירוג האשראי של ישראל. S&P הניחה כי הגידול בתקציב הביטחון יחייב "גידול מתון ביעד הגירעון", ועדכנה במחצית האחוז כלפי מעלה את הגירעון השנתי הממוצע עד 2017 ל-3.1% תוצר.
עד כאן הסתדרנו איכשהו, אבל מה יקרה אם התוספת לתקציב הביטחון תגדל מעבר ל-6 מיליארד שקל? מה יקרה אם מערכת הביטחון - שכבר הודיעה על התנגדותה לפשרה - תצליח לעשות לנתניהו עוד קווץ'?
העמקת הגבייה הופכת בשנים האחרונות לסוג של Plug Number, מספר שסתום או אפילו פתרון קסם. צירוף המילים הזה שב ועולה בכל פעם שנדמה כי הבור בהצעת התקציב איננו ניתן לגישור, ונסתמו כל הדרכים להגיע לשוויון בין ההכנסות והגירעון מהצד האחד, ובין ההוצאות מהצד השני.
לגביית המסים במדינת ישראל יש אכן הרבה לאן להעמיק, אבל הכלי הזה יכול להניב בטווח הקצר לא יותר מכמה מאות מיליוני שקלים.
מחסור בכוח-אדם
היקף המסים שלא שולמו למדינה על-ידי חייבים מוערך בעשרות מיליארדי שקלים. חלק ניכר מהסכום הזה אינו בר-גבייה, בין אם משום שהנישומים הלכו לעולמם או שהיגרו מכאן למחוזות רחוקים, ובין אם מסיבות אחרות.
ב-2012, למשל, חשף "גלובס" כי מסים בהיקף 16 מיליארד שקל "כלואים" בבתי המשפט בשל התמשכות הדיונים. עוד כ-8 מיליארד שקל הם חובות מס רכוש שבוטל בשנת 2000, בעיקר של בעלי קרקעות במגזר הערבי.
אלא, שאחרי כל הסינונים והתירוצים, נותר עדיין סכום של 10 מיליארד שקל של חובות ברי-גבייה - חובות שהסיבה העיקרית לאי-גבייתם היא מחסור בכוח אדם ובאמצעים.
החדשות הטובות הן שהיחס לרשות המסים באוצר השתנה בשנתיים האחרונות, ומספר התקנים ברשות הוגדל בקרוב ל-500 איש. התוצאות של הגידול הזה הורגשו ב-2013, כשהיקף הגבייה עלה ב-6 מיליארד שקל על היעדים.
בנטרול הסדר הרווחים הכלואים (שהניב למדינה הכנסה חד-פעמית של כ-3 מיליארד שקל) ועסקאות ענק אחרות, עלה היקף הגבייה נטו ב-1 עד 2 מיליארד שקל.
לכך מתווספים המבצעים שיזמה לאחרונה רשות המסים כמו הפצת הדרישה לדיווח על נכסים ל-107 אלף נישומים - מהלך שכבר הביא לפתיחתם כ-7,000 תיקים חדשים במס הכנסה של נישומים, רובם משכירי דירות ש"שכחו" עד היום לדווח על הכנסותיהם.
למרות הגידול בתקנים ואחרי הזנחה של שנים, חסרים עדיין לרשות המסים מאות תקנים של חוקרים, מפקחים, אנשי גבייה, מבקרי חשבונות ומשפטנים. הוספת תקנים גם אינה פותרת את בעיית הדלת המסתובבת: עובדים צעירים ומבטיחים רבים שפורשים מהרשות לטובת השכר המפתה בשוק הפרטי בתום מספר מועט של שנים. ועדיין, יש לרשות המסים הרבה מאוד מה לשפר בתחום הגבייה.
נכסים רבים מדי בישראל עוברים מיד ליד דרך מאגרי מידע ממשלתיים מבלי שברשות ידעו על כך דבר - למשל, בירושה או בבנייה על קרקע חקלאית מופשרת.
גם במערכת המס מודים כי ניתן להגדיל את היקף הגבייה בעוד כמה מאות מיליוני שקלים בתוספת לא דרמטית של כוח-אדם ואמצעים. זה אולי לא יספיק כדי להגשים את החלומות של מערכת הביטחון, אבל לטווח הארוך הדרך הזאת הכרחית - לא רק בגלל השיקול הכלכלי, אלא גם, וסליחה על הביטוי, מבחינה מוסרית.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
