נתניהו ולפיד בשירות עצמם

ביום חמישי האחרון "מקרובי" ראש הממשלה בנימין נתניהו סיכמו עם נציגי שר האוצר יאיר לפיד את תנאי הפשרה ביניהם בעניין מסגרת התקציב לשנת 2015. בערך באותו זמן פרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ממצאים של הסקר החברתי לשנת 2013 שמסכמים, בכמה מספרים, את תוצאותיה של המדיניות הכלכלית של ממשלות ישראל, במיוחד אלה שבראשן עמד נתניהו.

על פי נתוני הלמ"ס, שני שליש מהישראלים, כ-3.25 מיליון איש, מוטרדים מכך שלא יוכלו לחסוך כסף לעתיד וכ-60% חוששים שלא יוכלו לתמוך בילדיהם בעתיד. עוד 55% חוששים של יוכלו להתקיים בכבוד לעת זקנה. אחד מתוך כל שמונה מועסקים בישראל חושש מאוד מאוד מאובדן מקום עבודה ו-40% מהמועסקים חוששים שאם יפוטרו לא יוכלו למצוא עבודה. לבסוף, שיעור האנשים שמעריכים כי בשנים הקרובות מצב הכלכלי יורע הגיע ל-17% בשנת 2013, לעומת 10% ב-2010.

נתונים אלה צריכים לשמש קנה מידה לבחון את הסידור של ראש הממשלה ושר האוצר של מדינת ישראל, שאמור להגיע לסיכום היום. אם להתבסס על הדיווחים, בעיקרו יהיה זה סידור פוליטי שבא למנוע בחירות, ולא תוכנית כלשהי, ואפילו לא קרוב לזה, להתמודדות אמיתית עם מצבם הכלכלי וחששותיהם של אזרחי ישראל. יתר על כן, לא מדובר על סידור על התקציב עצמו, אלא על מסגרתו. כלומר, הפשרה נוגעת לגודל סך ההוצאה - שתכלול תוספת לתקציב הביטחון של ששה מיליארד שקל - ולגודל הגירעון, שיעלה ל-3.4% מהתוצר.

במסגרת הפשרה נתניהו מקבל את הכסף לביטחון, כי הוא חושב שראוי לו להצטייר כשר ביטחון על. לפיד מקבל את מימון של 3 מיליארד שקל למימון תכנית מע"מ 0% ברכישת דירה מקבלן והימנעות מהעלאת מסים. אלה הם, בקווים הכלליים, המרכיבים של ההסכם בין שני הפוליטיקאים שהסכימו שבחירות לא רצויות להם.

הבעיה היא שההסכם לא נוגע כלל לפרטי התקציב עצמו, כלומר לסדרי עדיפויות, להקצאת משאבים למשרדים האזרחיים, ליעדים בכל הקשור לחינוך, רווחה, בריאות, בטיחות בדרכים, טיפול בקשישים או הכשרה מקצועית. כל הנושאים האלה, ולמעשה כל הנושאים שצריכים לרכז את תשומת ליבם של קובעי מדיניות, נותרו ללא מענה לגבי עתידם. מחוץ להסכם נותרו גם סוגיות הקשורות לצמיחה כלכלית, בשעה שהשוק צומח בשיעור שנתי של 1.5% בלבד והמגזר העסקי בדרום מתקשה מאוד להתאושש. זה לא קשור לבחירות ולכן זה כנראה לא ממש חשוב או דחוף.

ראוי לציין גם כי סעיף ההכנסות נותר עמום בהסכם המתגבש בין לפיד לנתניהו, עם הבטחה ל"העמקת הגבייה" שאמורה להביא את הכסף הנחוץ כדי לעמוד ביעד הגירעון של 3.4% אחוזים מהתוצר. צריך להדגיש כי אדם סביר חייב להניח כי גם אם הגבייה תוגבר ותועמק, על פי ההצהרה הצפויה של לפיד ונתניהו, עדיין יופעל לחץ מאוד גדול להקטנה נוספת של ההוצאה האזרחית. במקרה שהכנסות ממסים יהיו קטנות ממה שהניח האוצר, הלחץ על המשרדים האזרחיים רק יגבר. אם למטכ"ל ולמשרד הביטחון יתחשק לדרוש עוד תוספת של משאבים במהלך השנה, גם אז יופעל לחץ דומה.

בשורה התחתונה, סידור פוליטי יש לנו, או לפחות ללפיד ונתניהו. בכל מה שנוגע למדיניות כלכלית, תקציב על סעיפיו השונים ואסטרטגיה להתמודדות עם חרדות האוכלוסייה - הנושא לא ממש בסדר היום של ממשלת ישראל.