לא מרפסת ולא ציפורים נודדות

איני יודע כמה מהתחזיות שתקראו כאן יתגשמו, אך על אחת אני מוכן להתחייב: גם בשנה הבאה לא נשב על המרפסת ולא נספור ציפורים נודדות. למרבה הצער, לא זה יהיה העיסוק המרכזי של העולם גם בתשע"ה.

הארכיונים של העיתונות מלאים בתחזיות שניתן לומר עליהן בעדינות, כי הן לא לגמרי הוכיחו את עצמן. להגנת המקצוע שלי אוסיף, כי על כל תחזית מופרכת של עיתונאי, אני יכול להביא עשר תחזיות כושלות ביותר של מנהיגים, פוליטיקאים, גנרלים וכלכלנים - ואלה הזיקו הרבה יותר.

לפני שאתייחס לעתיד הקרוב אוסיף עוד כמה משפטים על העבר: לפני 25 שנים, בקיץ ובסתיו של 1989 השתנה העולם במהירות בלתי נתפסת. חלקו שב כמעט מיד אל הסדר הישן - כך בסין, שדרסה, פשוטו כמשמעו, את מחאת הסטודנטים בכיכר טייננמן. אבל במזרח אירופה, בגוש הקומוניסטי, המונוליתי שאי אפשר לערער אותו לכאורה, המחאה התפשטה: מאיגוד העובדים "סולידריות" בפולין אל הונגריה שפתחה גבולות למערב, אל פראג שיצאה ל"מהפכת הקטיפה", ועוד מעט-קט תיכנע גרמניה המזרחית, והחומה - הסמל בה"א הידיעה של המלחמה הקרה, תיפרץ, ומשטר צ'אושסקו ייפול ברומניה. אז תקרוס גם ברית-המועצות עצמה.

זה הזמן שבו כותב ההוגה פרופ' פרנסיס פוקויאמה את מאמרו הנודע "קץ ההיסטוריה", שבו טען כי נפילת הגוש הקומוניסטי מסמנת את סופה של ההיסטוריה המוכרת, ומעתה הדמוקרטיה הליברלית תשרור בעולם. וחוץ ממקרים מעטים בתכלית "לא יישא גוי אל גוי חרב". טענה הפוכה לפסימיות של הפרופ' למדעי המדינה, סמואל הנטינגטון, שכתב על התנגשות הציביליזציות, וגרס שהסכסוכים רק מסלימים בעוצמתם ובהיקפם.

מתחדד העימות העולמי על המשאבים: נפט, גז והשאר

פאסט-פורוורד רבע מאה. מי צדק? התשובה, גם אם לא הכול יסכימו עם הנטינגטון, ברורה. אז מה מחכה לנו בשנה הקרובה? אני חושש, כי עוד מאותם הדברים שראינו השנה. אבל ניתן לפרש כל דבר בכמה אופנים. ניקח לדוגמה את ההנפקה של ענקית הקמעונאות המקוונת עליבבא בסוף השבוע (ה', 18.7.14). אפשר ולגיטימי, להסתכל עליה כסימן נוסף לכך שסין עוברת את ארצות-הברית, ושהסדר הישן, הכלכלי והמדיני משתנה.

הנה בא יזם אלמוני בעל השם הנפלא ג'ק מא, ומכה את האמריקנים בנשקם שלהם - מנפיק חברת היי-טק שביומה הראשון בבורסה עוברת בשווי השוק שלה ענקיות כמו אמזון, אי-ביי, אורקל, ועוד (פרט לגוגל ולפייסבוק). מצד שני, מא לא הנפיק בשנחאי או במוסקבה, אלא בניו-יורק, וחברתו עוסקת בסחר מקוון - גלובליזציה במיטבה. וזה לא מדגיש את העוצמה והאידיאולוגיה של סין, אלא של ארצות-הברית.

"זו הכלכלה טמבל", אמר נשיא ארה"ב לשעבר ביל קלינטון, וצדק. בעידן שבו סברנו לתומנו שאין עוד, כמעט, משמעות למחצבים מתברר שהמחצבים הם עדיין בסיס הכלכלה, עם כל הכבוד לפיקסלים המתרוצצים בענן הנתונים. הסמארטפונים, המחשבים, הלפטופים ודומיהם זקוקים נואשות למחצבים יקרים ונדירים. אלה נמצאים במשורה ובמקומות נידחים. שם, בקונגו, ההיסטוריה חוזרת על עצמה: לפני מעט יותר ממאה שנים, במטעי הגומי של ליאופולד מלך בלגיה והבעלים של קונגו, כרתו את ידי הפועלים שלא עמדו במכסות. כיום צאצאי עבדי הגומי הם עבדים לאספקת המחצבים הנדירים ליצרניות הגדולות של העולם.

סין - מסתערת על כל המקומות היכולים להאכיל את מפלצת הייצור הסיני באנרגיה ובשאר משאבים. בהקשר זה, בשנה הקרובה נראה איך מתחדד העימות העולמי על המשאבים - נפט, גז וכל השאר מתחת לפני הים - בעיקר באוקיינוס הארקטי, שם רוסיה מנסה להציב את דגלה על הקוטב וסביבו, אך גם בים סין הדרומי ובשדות הגז שבמזרח הים התיכון, שבהם עלול להתלקח עימות. מדינות כהודו, ברזיל, אינדונזיה ימשיכו במסען אל קדמת הבמה העולמית, אבל כנראה בקצב איטי יותר מההערכות המתבדות מדי שנה.

כדור-הארץ: ההתחממות תעשה שמות

רוסיה תמשיך במשחקה המסוכן כל עוד לא תיעצר, ואיש לא מתנדב להיות זה שיעצור אותה. פוטין רואה במערב אויב, באוקראינה סוס טרויאני, במרחב הפוסט-סובייטי את מגרש המשחקים הפרטי שלו. גם בנושאי פנים מתנהגים פוטין והממשל בדרך המזכירה את ימי ברז'נייב הרבה יותר מאשר את ימי ילצין. כדאי לפוטין להיזכר לעתים לאן הובילה דרכו של ברז'נייב את ברית-המועצות האדירה.

ארצות-הברית - בלית-ברירה ובניגוד לרצונה ולרצון הנשיא ברק אובמה תמשיך להיות השוטר של העולם. לא השוטר הטוב או הרע, השוטר היחיד. אין אחר. יש לה את העוצמה, יש לה את היכולות, והכרחי שמישהו מהמערב ימלא את התפקיד. כך וושינגטון, המפולגת מרה בין רפובליקנים לדמוקרטים שוב תנסה לפשר בין ניצים, לגבש קואליציות, וכן, לשלוח מטוסים לא-מאוישים, מטוסי-קרב, יחידות מיוחדות ויועצים צבאיים במאבק הקשה והסיזיפי מול הטרור.

אמריקה-הלטינית - תמשיך להתמודד עם הדילמה האידיאולוגית שבין שני הקטבים - וושינגטון מצד אחד, קובה וונצואלה מהשני. גם כאן הכלכלה היבשה תכריע את האידיאולוגיה הלוהטת.

אירופה - תמשיך גם היא להתלבט: בין מגמת האיחוד הדמוקרטי-קפיטליסטי במידה, לבין הבדלנות החדשה, בין שמרנות מתונה לסוציאל-דמוקרטיה מתונה.

משבר המזון ימשיך להחריף. אמנם העוני המחפיר בעולם מתמעט, וזו בשורה מצוינת, אבל משמעותה היא, בין השאר, שמאות-מיליוני בני-אדם יכולים להרשות לעצמם תזונה טובה יותר, ולזה יש השלכות קשות: דגי המאכל נעלמים מהאוקיינוסים המזדהמים; בעלי-החיים מגודלים, נשחטים ומפורקים כדי להופיע בעטיפות ניילון סטריליות בסופר; תעשיית המזון הגנטי נמצאת תחת מתקפה כוללת; החקלאות תעשייתית יותר ויותר. משהו במשוואה הזו חייב להשתנות. ואם אנו בנושא האדם והטבע, או מה שנותר ממנו - ההתחממות הגלובלית תמשיך לעשות שמות בתחזיות מזג-האוויר, אסונות הטבע יהיו חריפים וקטלניים יותר.

להגיע לכוכבים ולפרוץ דרכים במדע

נגיף האבולה, גם בלי להפוך למוטציה היכולה לעבור דרך האוויר - מה שיהפוך אותו למגפה האיומה בתולדות האנושות - מאיים לקטול עשרות-אלפים. נכון, היום לכאורה בפינה קטנה של אפריקה, אבל בעולמנו אין יותר דבר כזה אזור מבודד. מפינותיה הנידחות של אפריקה, כמו גם של המזרח-התיכון, ימשיכו לנהור דרך הים והיבשה, מוסתרים במכולות ובכל דרך אפשרית, עשרות-אלפי מסתננים לאירופה ולארצות-הברית, מבקשים עתיד טוב יותר. אירופה קורסת כבר עתה תחת הנטל הזה, היבשת המזדקנת, בלא ילודה כמעט רוצה מהגרים, זקוקה להם - אבל לא לכאלה, ולא בדרך זו.

תנועת בני-האדם בעולם אינה רק מהגרים חוקיים ובלתי-חוקיים, היא גם מתנדבים מהמערב הבאים למות למען אללה במדבריות של סוריה ועיראק, או לצבור ניסיון ולשוב ולרצוח למענו בבריטניה, בצרפת, בארצות-הברית. זו כבר אינה תחזית, זו כבר עובדה, המדירה שינה מעיני שירותי הביטחון המערביים.

האביב הערבי, מנוחתו עדן, כבר בן ארבע, אבל גלי-ההדף מהאירועים שהחלו בתוניסיה עם התאבדותו של מוחמד בועזיזי (בדצמבר 2010) רק מתרחבים ומעמיקים. חשבנו כי אל-קאעידה הוא ארגון הטרור האולטימטיבי, אבל קם לו יורש, זמני לפחות: המדינה האסלאמית. הוא יובס. ייקח זמן ומשאבים, אבל הוא יובס. מדובר בארגון קטן יחסית, עתיר אויבים הנמצא בשטחים פתוחים. הם מטרה קלה לכוח האווירי האדיר של ארצות-הברית. אבל לא כל מגויסיו ומנהיגיו יחוסלו, ותמיד יהיו מתנדבים נוספים לג'יהאד, בארגון כלשהו.

ובנוגע לאסלאם - נזכיר, כי יש גם מדינה אסלאמית בקווקז, ושלישית בניגריה של הארגון האסלאמיסטי בוקו-הראם. ויש עוד שלל ארגוני הטרור אסלאמיים נוספים, סונים ושיעיים. ונזכיר דבר נוסף, עד כה 99% מאלה שנהרגו ונרצחו במלחמות האסלאם השונות הם מוסלמים. כופרים בעיני הורגיהם, אבל מוסלמים.

ובסופו של דבר, עם כל הכבוד למה שחושבים ועושים מנהיגים, לפגישות פסגה, ייתכן שממבט של עוד עשור, או יובל, הדבר החשוב ביותר הקורה כעת, שיתרחש אולי בשנה הקרובה - קורה במעבדות מחקר באוניברסיטאות, בחברות-הזנק מלאות להט, בדירות ובמוסכים מלאי מגשי פיצה ריקים, ששם יושבים שלושה גאונים בקליפורניה, אסטוניה או רמת-גן - הוא פריצת-הדרך הבאה.

פריצת-הדרך הגדולה - לא עוד אפליקציה, לא עוד מגה-פיקסל למצלמה האחורית בסמארטפון. אלא ההתגברות על מחלות האלצהיימר והסרטן, פתרון בעיית דחיית ההשתלות במחקר תאי-הגזע העובריים, שילוב תורת היחסות עם מכניקת הקוונטים, וכל מחקר שנראה פשוט כל-כך, מובן כל-כך - אבל רק בדיעבד.

בסופו של דבר, האדם עם מגבלותיו, עם יכולתו לגרום נזק נורא לעצמו ולכדור-הארץ יכול גם, במיטבו, להגיע לכוכבים, ליצור אמנות נשגבת, לפרוץ דרכים במדע. גם את זה אנו עושים, מדי יום, מדי שנה.

הכותב הוא עורך חדשות החוץ, ערוץ 1