האגודה לצדק חלוקתי: ההטבות ברפורמה במינהל מנוגדות לשוויון

האגודה לצדק חלוקתי הגישה היום (א') עתירה לבג"ץ נגד החלטה 1370 של מועצת מקרקעי ישראל שעניינה "המשך הרפורמה במקרקעי ישראל", וביקשה צו ביניים נגד יישום ההחלטה.

בעתירה, שכתבה עו"ד רויטל ברילנשטיין, טוענת האגודה כי החלטה 1370 מוצגת כ"המשך הרפורמה במקרקעי ישראל", שעניינה מתן הקלות והטבות בתהליך היוון הקרקע במטרה של "צמצום החיכוך עם החוכרים והענקת בעלות", אולם לדברי האגודה זו אחיזת-עיניים, שכן מדובר על החלטה שונה במהותה מהרפורמה במקרקעי ישראל, שהתקבלה בחוסר שקיפות ובכסות הרפורמה.

כך לדוגמה, ההחלטה מוותרת על הדרישה לתשלום דמי חכירה מהוונים (91%) בגין זכויות בקרקע שלא שולמו בעדם בעת הקצאתם טרם העברת הבעלות בנכס.

האגודה טוענת כי ההחלטה מעניקה לראשונה בעלות לחוכרים שלא שילמו בעבר עבור מלוא הזכויות, בתמורה לתשלום זעום לקופה הציבורית.

כך לדוגמה, ביישובי עולים מדובר על חוכרים שמלכתחילה קיבלו את המגרש בהנחות מפליגות (51% מערך הקרקע) ועד כה שילמו תשלום נמוך ביותר (כ-11% מערך הקרקע). כעת, בעקבות ההחלטה, לא יידרשו לשלם את היתרה (השלמה ל-51%), שכן ההחלטה מסתפקת בתשלום של 6% בלבד עבור אוכלוסייה זו.

גם באוכלוסיית בינוי בפועל המצב דומה. מדובר על הרחבות של מושבים וקיבוצים, שקיבלו את המגרש בתנאים מטיבים, ותמורת תשלום מאוד נמוך (הנע בין 22% בפריפריה ל-66% במרכז) יידרשו לשלם 9% בלבד.

עוד נטען כי ההחלטה מטיבה עם אוכלוסייה חזקה ומעניקה לה מתנות יקרות-ערך, בניגוד לעקרונות השוויון והצדק החלוקתי. כך לדוגמה, ההחלטה מגדילה את הפטור להעברת הבעלות במגרשים שגודלם נע בין 281 מ"ר ל-540 מ"ר באזורים שאינם בעדיפות לאומית, ומעניקה למעשה פטור מלא מתשלום שנדרש עד כה בסך 3%-4.5% מערך הקרקע, בהתאם למועד משלוח דרישת התשלום לחוכר. בנוסף, ההחלטה מגדילה את הפטור מתשלום להעברת בעלות בנכסים שהוחכרו למטרת מגורים או תעסוקה עם זכויות עתידיות מ-2 דונם ל-16 דונם.

ההחלטה, נטען, התקבלה באופן חפוז, ללא תשתית עובדתית הולמת ומבלי לבצע הערכה כלכלית לגובה ההטבה. כמו כן, היא מתעלמת לחלוטין מדוח חמור של מבקר המדינה מ-13.5.2014, שקובע כי הרפורמה במקרקעי ישראל כשלה.

האגודה טוענת כי ההחלטה סותרת את חוק רשות מקרקעי ישראל והמלצות הוועדות השונות ועומדת בניגוד לרציונליים שהנחו את מקבלי ההחלטות ברפורמה המקורית. ההחלטה לא נועדה לפתור את מצוקת הדיור, אלא מעניקה הטבות במנותק ממצוקה זו לחלקים חזקים באוכלוסייה. ואף חמור מכך, ההחלטה מוותרת על כסף רב שיכול היה לשמש לבנייה חדשה ולהקל על מצוקת הדיור.