למה באמת פרש סער?

אין לי מושג למה גדעון סער פרש מהפוליטיקה, אבל קשה לי להאמין שזה קשור לגאולה או לדוד. ההסבר שלו נשמע כמו התשובה המכובסת "מיציתי", שמפוטרים נוהגים לשלוף כשהם נשאלים "למה עזבת את העבודה".

סער לא עזב בגלל המשפחה והם לא מיצו, הם פוטרו! ברוב המכריע של המקרים מדובר בשקר וכזב. איך אני יודעת? ראשית, כי במקרה של מפוטרים אלפי פעמים שאלתי ואלפי פעמים קבלתי את שתי הגרסאות - התשובה האמיתית והתשובה שהם נתנו בראיון. שנית, משום שבעקבות כל שקר תמיד מגיע הסבר ארוך ומפותל.

כשאנשים אומרים אמת התשובה שלהם קצרה והגיונית, הם לא מרגישים שום צורך להטביע אותה בהסברים ארוכים ומיותרים כדי לשכנע את המאזין. הוא כבר השתכנע. אבל כשאנשים משקרים הם פוצחים אוטומטית בברברת מייגעת, רצופה חזרתיות, שמטרתה למסך היטב את השקר גם מפני המאזין וגם בפני עצמם.

כך נשמעת מכונת כביסה

"לאחר ששקלתי, חשבתי, התייעצתי רבות, וחשבתי היטב, החלטתי לקחת פסק זמן מהחיים הפוליטיים. אני מבקש עתה לחיות חיים אחרים מהחיים הציבוריים, להתמודד עם אתגרים חדשים ושונים. היום אני מבקש ליהנות מקצת יותר פרטיות, קצת יותר חופש, קצת יותר שקט, להיות קצת יותר בבית, ואני מרגיש שזה הדבר הנכון עבורי ועבור יקיריי, אהוביי" [לא בטוח שזה נשמע הגיוני מספיק, אולי קצת צבע יעזור] "בקרוב דוד יתחיל ללכת, ואני רוצה להיות לצדו כשהוא מתחיל ללכת, יד ביד" [היחצ"ן אמר להוסיף הרבה רגש, אין ברירה צריך לדחוף עוד קצת משפחה] "אני רוצה להיות יותר עם בנותיי האהובות, עם דניאלה ואלונה, אני רוצה להיות יותר עם אשתי ואהובתי, עם גאולה". [משפחה לבד זה לא מספיק אמין, צריך גם משהו ג'נרי] "פוליטיקה איננה מקצוע, פוליטיקה היא שליחות למען עם ישראל. נועדנו לשרת את העם, לא לשלוט בעם....... בלה בלה בלה"

אז מה היה לנו? הרבה חשבתי / שקלתי / התייעצתי; קצת פרטיות / שקט / חופש / בית ; אתגרים חדשים / שונים; שלש פעמים אהבה - יקיריי אהוביי / בנותיי האהובות / אשתי אהובתי; פעם אחת שליחות; פעם אחת עם ישראל; תינוק אחד.

הבעיה שגם סער יודע שזה לא אמין, ולכן כבר למחרת בבוקר הוא רץ לדגמן משפחתיות בפארק, מתראיין גם בביתו כשברקע הלול והצעצועים, ומממשיך לברבר על משפחה וחיים פרטיים, אולי בסוף מישהו יקנה את הסיפור. אני כמובן לא פוסלת את האפשרות שסער אכן כמה ליותר זמן-משפחה עם אשתו המצודדת ובנו הקט, אבל לא בגלל זה הוא עזב. הוא עזב כי הוא פוטר (בפוליטיקה פיטורים מגיעים גם בלי מכתב), הודר, חושק, שותק. זכרים שליטים מובהקים שכמותו לא מוותרים על מעוז-כוחם בעבור זוטות כמו משפחה.

למה לא יצאת לחופשת לידה

גם פשוטי העם לא עוזבים בגלל זוטות. הרוב יעדיפו למות משעמום ולא להתפטר בטרם מצאו תפקיד חדש, לכן התשובה המכובסת "מיציתי" (או מקבילתה "שינויים ארגוניים") היא חסרת תוחלת. גם מראיין מאותגר מקצועית יקלוט מיד שמדובר בעוד מפוטר חובב ניקוי יבש, מה גם שבניגוד לפעילים פוליטיים ולעיתונאים, מראיינים הם קהל המטרה הרבה יותר קשה. הם אלה ששולטים באירוע וקרוב לודאי שלא יתנו לכם לקשקש יותר מדי, אלא אם בא להם להתענג על תשובה יצירתית שטרם שמעו, או סתם לראות איך אתם מסתבכים בשקרים ותולים עצמכם במו ידיכם.

רוב הסיכויים שמראיין רציני ישאל כבר בהתחלת הנאום "איך מיצית? אתה פחות משנתיים בתפקיד?" או "ביטלו את התפקיד שלך? לא ביטלו? אז מה הקשר לשינויים ארגוניים?" או במקרה של השר סער "למה דווקא עכשיו? למה לא לקחת פסק זמן כשדוד נולד? למה לא יצאת לחופשת לידה במקום גאולה?" (ועל הדרך כבשת בסערה את ליבן של כל הנשים שהצביעו "יש עתיד"?).

בראיונות עבודה מומלץ בחום שלא להסתבך בשקרים טיפשיים, לקחת בחשבון שפיטורים זה לא סוף העולם ושלפעמים גם האמת היא אופציה ("לצערי מהחברה הזאת פוטרתי").

אבל אם בכל זאת החלטתם לשקר רצוי מאוד:

- לוודא מראש שניתן "לסגור" את השקר מכל הכיוונים, שלא ייפרם בטלפון אחד או שניים.

- לבחור שקר קצר והגיוני: "עברנו דירה מחיפה לקריית אונו", "קיבלתי הצעה לתפקיד מרתק" וכד'.

- לחלופין "להדביק" את העזיבה לנסיבות חיים שלא בהכרח קשורים אליה: הזדמנות חד פעמית בקריירה של בן/בת זוג או שינוי במצב המשפחתי שחייבו עזיבה, מחלה (חלילה) של קרוב משפחה מדרגה ראשונה וכו'.

במקרים הבודדים של אלה שעזבו כי מיצו, רצוי שיוסיפו "התלבטתי אם לעזוב לפני שמצאתי תפקיד חדש, מקווה שלא טעיתי כשהחלטתי להתפטר". התשובה הזו נשמעת הרבה יותר אמינה, מה גם שהיא תמצב אתכם פחות פזיזים ו/או פחות יהירים. שנה טובה.

הכותבת היא מומחית לניהול קריירה. לתגובות: orna@rudi-cm.com