חגיגות המיתון של נתניהו ולפיד

בזמן שראש הממשלה ושר האוצר מתקוטטים בענייני תקציב הביטחון ומע"מ אפס על רכישת דירות, פרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה את התחזית שלה לצמיחת המשק השנה וקבעה כי מדובר בגידול תוצר של 2% בלבד.

למעשה, ייתכן שבסוף השנה אומדן הצמיחה יהיה נמוך יותר אם יתברר שנתוני המגמה שעליהם מתבססת הלמ"ס היו אופטימיים מדי. בהקשר זה חייבים לציין כי המדד המשולב לבחינת מצב המשק של בנק ישראל לחודש אוגוסט נותר ללא שינוי, כלומר המשק כלל לא צמח בחודש שעבר.

אך גם אם התחזית של הלשכה תתממש בסופו של דבר, הרי שהמשמעות היא שהמשק לא גדל כלל במונחים של תוצר לנפש. במילים אחרות, אנו נמצאים על סף מיתון, עלייה באבטלה והצטמקות של הפעילות העסקית. התוצר העסקי צמח רק ב-1.6% - כלומר, צמיחה שלילית של התוצר העסקי לנפש. מדובר בנתון מדאיג בכל תנאי ובכל מועד, אך כאשר הממשלה מתנהגת כאילו העניין לא נוגע לה כלל ושר האוצר יאיר לפיד עסוק בקרבות יוקרה - הרי שהתוצאה חמורה פי כמה.

כדי להעמיד את הדברים בפרספקטיבה נכונה חייבים לציין כי בשנת 2010, כאשר המשק הישראלי הבין כי הוא יצא עם פגיעה קטנה יחסית מהמשבר הפיננסי הגדול, התוצר צמח ב-5.8% והתוצר העסקי ב-6.8%. מאז הכיוון הוא כלפי מטה, והשנה שיעור הצמיחה יהיה כמעט זהה למה שנרשם בשנת 2009, כאשר העולם היה נתון במשבר פיננסי וכלכלי חמור מאוד. באותה שנה, התמ"ג גדל ב-1.9% לעומת 2% השנה. אלא, שבאותה שנה הצמיחה במדינות ה-OECD הייתה מינוס 3.5%, ואילו השנה מדובר בצמיחה של 2.2%. במילים אחרות, ייתכן שהמצב הכלכלי בעולם מסביר חלק ממה שמתרחש במשק המקומי, אך יש מספיק אחריות גם לפעולות והמחדלים של ממשלת ישראל.

מצג שווא

אינדיקציה ברורה לכך ניתן לקבל מהתפתחות הרכיבים של התוצר. את הירידה החדה בצמיחה בשנת 2014 אפשר להסביר בירידה מהירה בהשקעה ובבנייה למגורים. האחריות לכך נופלת, רובה ככולה, על הממשלה, על ראש הממשלה ועל המדיניות הכלכלית, או היעדרה של מדיניות כזו.

מה שצריך להדאיג מאוד במצב שנוצר הוא ההתנהגות של אלופי המטכ"ל, של שר הביטחון משה יעלון ושל ראש הממשלה בנימין נתניהו. במצב של היעדר צמיחה, המשמעות של תוספת תקציבית של 11 מיליארד שקל היא הרחבת חלקה של ההוצאה הביטחונית בתוצר על חשבון מה שמכונה "שימושים אזרחיים". למעשה מדובר בחינוך, בבריאות, ברווחה ובהשקעה בתשתיות. כאשר הצבא דורש נתח גדול יותר של עוגת התוצר, האזרחים הם שצריכים לוותר על משאבים אלה. כל דרך אחרת להציג מצב זה היא פשוט הטעיה ומצג שווא.

לא רק זאת, אלא שהניסיון להגדיל את משקל ההוצאה הביטחונית יגרור ירידה בהשקעות האזרחיות של הממשלה, זאת כדי לנסות לשמור על ההוצאה האזרחית השוטפת. הסיבה לכך היא שלהקטנת ההוצאה השוטפת יש משמעויות פוליטיות מיידיות.

לעומת זאת, הקרבת הצמיחה העתידית על ידי הקטנת ההשקעות נסבלת יותר בעיני קובעי מדיניות. במילים אחרות, לא רק צמיחה אפסית יש פה, אלא גם הקטנה מודעת של כושר המשק לחזור בעתיד לרמות סבירות של גידול התוצר.