ישראל כ"ץ: "אני לא מתכוון להישאר שר תחבורה"

"אני כבר לא מתלהב מכל צ'אפחה", אומר ישראל כ"ץ, רגוע ונינוח במטע הרימונים שלו, המבשיל באודם בוהק לקראת ראש השנה תשע"ה. שלווה בלתי צפויה ומפתיעה שורה על האיש הזה, שתמיד נראה כמו רוכב על אוכפו של הר געש, פוליטי או תחבורתי. את הפערים הקיצוניים בתדמית שלו הוא סוחב מאז פרץ בסערה רועשת לפוליטיקה, כיו"ר אגודת הסטודנטים באוניברסיטה העברית בתחילת שנות ה-80. "פרא אדם", קראו אז לו ולחברו "המתולתל", צחי הנגבי, שנלחמו על דעותיהם. "הורחק מהלימודים לשנה לאחר שכלא את הרקטור וכינה את דיקאנית הסטודנטים 'שמרטפית'" - זו הייתה הכותרת הראשונה שמצאנו עליו, והיא התפרסמה ב-28.4.81 בעיתון "דבר". האמת היא שהוא אמנם עשה את מה שנכתב, אבל לא הורחק מהלימודים.

מאז "דבר" נסגר, הוא שינה את אורחותיו, את רעם קולו. הוא כבר לא מתפרע בפומבי. הוא מאופק, פועל בשקט, גם אם באופן חד, קשוח. אבל בביתו שבמושב אחים, אותן תכונות של כוחנות, קשיחות, תוקפנות ויכולת פוליטית מניפולטיבית המיוחסות לו, בין שקיימות ובין שלא, נעלמות כלא היו. שם הוא נולד לפני 59 שנה, שם גדל, במשק של אמא מלכה ואבא מאיר ז"ל, ניצולי שואה שבאו להיות חקלאים ולגדל פרות בארץ הקודש. אמו מתגוררת בבית סמוך, ובביתו שלו הוא מוקף שלוש בלונדיניות אוהבות ומפרגנות: אשתו רונית ושתי בנותיו עדי ומור (ראו מסגרת).

כ"ץ למד את יתרונות הכוח (אבל לא את חסרונותיו) מאריאל שרון שגידל אותו, כשהיה שר המסחר והתעשייה. כ"ץ הצעיר היה אז עוזרו הצמוד והמיוחד. הוא למד את החשיבות של מחשבה קדימה והצבת עובדות בשטח, וגם את החשיבות המכרעת של כושר הביצוע, אבל לא דבקה בו הכריזמה המפורסמת והנדירה כל כך של שרון המנוח. קשה לראות את כ"ץ עושה סמול-טוק ו"מתנחמד". זאת אולי הסיבה שכמעט שלא שומעים על הישגיו במפלגה. בזמן שחבריו עושים ספינים ורצים לתקשורת ליחצן את פועלם, כ"ץ מעדיף כיבושים שקטים.

הרכבת הקלה בת"א: "הכול כבר קורה"

פערי התדמית מתחילים מבחוץ. איש גדול עם עיניים מתריסות וחיוך נבוך. קולו שקט ומונוטוני, כאילו רדום. אבל זה מטעה. הוא ערני, חד, חריף וקולט הכול. אוהבים אותו או שממש לא. האמת, זה לא ממש מעניין אותו. הוא רוצה הערכה ליכולת הביצוע, לתוצאות. לא במקרה סגר לפני הבחירות האחרונות עם ראש מפלגתו בנימין נתניהו שיישאר שר התחבורה גם בקדנציה הבאה. את מעמדו הפוליטי, את עלייתו במדרגות הפוליטיקה, שאיפות שהוא מתחמק מלדבר עליהן, הוא בונה על חובת ההוכחה; על תוצאות שכולם רואים ויראו ברשת הכבישים, בפריסת הרכבות, בסדר העולמי החדש בנמלי הים, בתעופה האזרחית ובשדות התעופה, בתחבורה הציבורית - מהרכבת הקלה בתל אביב עד רכבת העמק ורכבת הנגב, בהפחתת מספר ההרוגים בכבישים ועוד מיני עבודות תשתית שהקופה הציבורית משקיעה בהן כ-10 מיליארד שקל בשנה, כבר כמה שנים טובות. לפני שלוש שנים וחצי אמר כאן: "בתוך 5-6 שנים יראו ששיניתי את פניה של מדינת ישראל" ("גלובס נדל"ן", מאי 2011).

- נו, עברו שלוש שנים וחצי.

"זה ברור, לא? כולם רואים וגם אומרים לי, כבר שיניתי הרבה את פניה של מדינת ישראל, אבל זו רק מחצית הדרך, עוד לא סיימתי".

- סלח לנו, רק שהרכבת הקלה בתל אביב, ששנים דיברו בה, איננה.

"אני האיש שהוציא לביצוע את קו הדרך העליון המרכזי של הרכבת הקלה - פתח תקווה, בני ברק, רמת גן, תל אביב, בת ים, עם אופציה להארכה עד לראשון לציון. זה כבר מתוקצב, התחיל ביצוע, המכרזים רצים, הוודאות היא של אלף אחוזים שהפרויקט הזה מתבצע. תאריך היעד להפעלה מלאה הוא 2020-2021".

- זה לא אתה שהבטחת ב-2017?

"היו חברות פרטיות שנתנו אומדן תקציבי ולו"ז, כנראה די תמוהים".

- יותר מ-4 מיליארד שקל בוזבזו על ידי נ.ת.ע, בלי שמשהו זז.

"לא בזמני. נ.ת.ע בזבזה לפני זמני, בימים שהייתה החברה המלווה לחברה אחרת, שהייתה כמו איזה עובר שקינן בתוכה, שאב ממנה את הכספים, אבל הדברים לא התקדמו".

- אז נ.ת.ע תמימה. מיליארדים של כספי ציבור "נשאבו ממנה". אתה לא מגזים ביחס קל הדעת שלך לזה?

"היו בזבוזי כספים, העסיקו מאות אנשים. אני באתי, ראיתי שיש זכייניות שאמורות לבצע את הרכבת בת"א אבל הן תקועות לחלוטין, אין סגירה פיננסית ואין שום דבר. יחד עם משרד האוצר בדקנו את זה לעומק, הגענו למסקנה שהן לא מסוגלות לבצע, האומדן שלהן לא נכון, לוח הזמנים לא נכון, התוכניות לא נכונות, והן לא מסוגלות לעמוד במשימה. גם הן, אגב, הבינו את זה. לכן נפתח הליך להוצאתן. היום הגורם האחראי היא חברת נ.ת.ע, היא האחראית להקים רשת תחבורה ציבורית בגוש דן. היום כל המערכת התארגנה על עצמה ונמצאת בשלב של ביצוע לקראת המטרה".

- אתה מתגאה מאוד ביכולת הביצוע שלך. האם הרכבת בתל אביב איננה כתם על הקדנציה שלך?

"לא, בכלל לא. אני הוצאתי לדרך את פרויקט הרכבת הקלה, דבר שאף אחד לא הצליח לעשות במשך 60 שנה. לפניי הונחו 6 אבני פינה אבל לא מומשו - ואני מימשתי. אצלי גם אין בזבוזי כספים, אין מריחת זמן. נכון, בזמני היו דוחות ביקורת על התנהלות, למשל על כך ששכרו משרדים יקרים בעזריאלי, אבל את זה עושה חברה ממשלתית, ואני כשר לא קובע ולא יכול לקבוע איפה יישבו ואם נכון שיישבו במקום כזה יקר. לזה יש רשות חברות, לזה יש מבקר מדינה. מרגע שהגעתי, הפרויקט התחיל לרוץ".

- סליחה על הבורות, איפה החפירה הראשונה?

"אגלה לכן סוד. אתן יודעות למה אני לא תמיד אוהב לענות לתקשורת?"

- כי "התשקורת" עוינת, לא זזה מהמחשב ולא רודפת אחרי החפירות.

"לא, כי רק כשייחסמו הרחובות בשנה הקרובה, בת"א, אתן תדעו, ותודו שהכול עובד. זה קרה לי עם כל התשתיות. כשנכנסתי לתפקידי, כולם היו סקפטיים. לא פלא, רימו אותם כל הזמן. הציבור כל כך ספקן וחשדן, שמה שתגיד אין לו משמעות, זה חולף מעל האוזן, עד שהוא רואה במו עיניו. עד שזה נוגע לו. כשזה קורה אצלו, הוא כבר מאמין. היום הכול מתחבר והכול קורה - בדרך לירושלים, בצפון, בדרום, רואים פה, רואים שם, אני הופך את המדינה. אני מבין את זה. כשמבטיחים כל כך הרבה פעמים ולא מממשים, נוצרת סטיגמה של הבטחות שווא. כשהצגתי את נתיבי ישראל, לא האמינו לי. מה? איזה חוצה ישראל ילך דרומה וצפונה. רכבת לכרמיאל, לעפולה ולבית שאן? רכבת הנגב? מה זה הקשקושים האלה. לא האמינו, צחקקו. אבל הכול כבר קורה, חלק נחנך, חלק באמצע, שום דבר לא נעצר. גם בנושא הרכבת בגוש דן, כל כך הרבה הבטיחו וכל כך הרבה לא עשו, שאף אחד לא מאמין, אפילו שיש היום חפירות, וכבר עובדים בהרבה מאוד מוקדים. מתי הציבור יידע שעושים? רק כשיהיו מעקפי תנועה וכשיתחילו הפקקים בנתיבי הנסיעה שלהם. בקרוב".

- אתה מבין את החשדנות או שאתה מרגיש שזה נגדך?

"לא, מה פתאום. אני חושב שיש פה הערכה מאוד גדולה לנושא התשתיות במדינה, והיא חוצת מחנות וחוצת מפלגות. אני שומע את זה מאזרחים בכל המקומות, ולא כאלה שצריכים אותנו. אני לא מתלהב מכל צ'אפחה, כבר מזמן לא. אני יודע להבדיל בין אמירה לאמירה, בין סתמי לאמיתי, ואני יודע שבכל מקום שאליו אני הולך - משוק מחנה יהודה ועד הקריות, חיפה ושדרות - אנשים אומרים לי: אתה שינית לנו את החיים. עם העוקף הזה אנחנו מגיעים ב-10-15 דקות במקום בשעה וחצי. דרך אגב, במרכז, בגוש דן רבתי, עושים הרבה אבל רואים פחות, כי זה מקום צפוף, גדול. אבל לאורך זמן גם תל אביבים יבינו וירגישו. אני באמת חושב ששיניתי את פני המדינה".

השיטה של כ"ץ: לקבוע עובדות בשטח

כ"ץ מתגאה בכך שהוא יודע איך להוציא פרויקטים לפועל למרות הקיצוצים. "בלמתי את הקיצוצים שרצו לעשות בפעם הקודמת", הוא אומר, "וידאתי, במעשים, שזה לא יקרה ולא יפגע. גם בקיצוצים הנוכחיים אני יודע לעבוד. אני עובד מתחת לרדאר, אף פרויקט לא נפגע. אני גם אוציא את הפרויקטים לדרך, לפעמים בשיטות שונות ומשונות, מעל ומתחת, העיקר שדברים יקרו".

- מה זה שיטות שונות ומשונות? הייתה מלחמה וגם התקציב האסטרונומי שלך צריך להתקצץ.

"ואף פרויקט לא ייפגע. ואני לא מרחיב כי אני לא רוצה להרגיז. אני אקצץ כמה שיוטל עליי, אבל בתשתיות יצרתי מציאות בלתי הפיכה. ברגע שהמערכה הוכרעה, שפרויקט אושר לצאת לדרך, זה כבר בלתי הפיך. ב-2012, למשל, כשהאוצר ידע שב-2013 הולכים לקצץ, הם ניסו לבלום הוצאת מכרזים. אז פניתי ליועץ המשפטי לממשלה, ובדרך משפטית הוצאתי את המכרזים, בעוצמה, ואחרי זה כבר אי אפשר היה לזוז".

- בתחבולות תעשה לך תשתיות. כמו ב"חומה ומגדל", שמים יסודות בלילה ובבוקר יש עובדה מוגמרת.

"אני צייד הזדמנויות. מחכה, מתכנן, אורב, כל הזמן ערני עד שמגיע הרגע הנכון לצאת החוצה ולפעול. למשל, בתוכנית הגדולה שהבאתי לנתיבי ישראל, וכל הזמן דאגתי שהיא תתבצע. בהתחלה לא רצו, אחרי זה לא האמינו, ואז התאמצו לעצור אותה - כל התרגילים הרגילים - אבל אני מביא את הפרויקט למצב שבו כדי לעצור אותו צריך לשלם מיליארדים. בסופו של דבר זה גם טוב לאוצר, שאני מקפיד על הידברות איתו, עם השר ועם המשרד, אף שהוא לא תמיד מודה בזה. בעבר דברים לא יצאו לדרך, אף שהוחלט עליהם. אצלי הם רואים תוצאות. גם הרבה פעמים אני מסתדר בלי הכסף שלהם. אנחנו כל הזמן מחפשים ומוצאים פתרונות מימון יצירתיים, העיקר לרוץ קדימה".

- תן דוגמה.

"למשל תוכניות הדיור. כולם רוצים לבנות דירות, יש מע"מ אפס, ויש נתיב לדירה. תוכניות של 4.5 מיליארד שקל. אז אמרו שצריך להאיץ בניית כבישים וברשות מקרקעי ישראל החליטו לממן תשתיות כדי להאיץ את הבנייה, ולהם יש חתיכת קופה גדולה מאוד. בקיצור, אני עובד איתם, קיבלנו עוד כמה מיליארדים מתקציב המינהל לרשתות תחבורה, והיום אני יכול לומר רק דבר אחד בטוח: כבישים ותחבורה יהיו ובזמן, ואני רק מקווה שגם יהיו דירות ובתים. אתן מחפשות כותרת לשיטה? אז הנה היא: אני מחבר חיבורים שלא היו ורץ קדימה עם עוד פרויקט".

- נראה שאתה לא נוטה לפרויקטים של BOT (פרויקטים ציבוריים המשלבים את המגזר הפרטי).

"לא נכון. אני מאוד בעד עבודה עם המגזר הפרטי".

- איפה זה בא לידי ביטוי?

"בנ.ת.ע היה כישלון של ה-BOT ולכן העבודה הוטלה על חברה ממשלתית. אני הכנסתי מיקור חוץ ל-30% מהיקף התחזוקה ברכבת, דבר שלגמרי לא היה מובן מאליו, וכך גם בחשמול הרכבת".

- נאמר זאת כך: לממשלה יש בעיות תקציב ובחיסכון ארוך הטווח יש מאות מיליארדים שמחפשים השקעות עם תשואות טובות.

"שישקיעו בנמלים החדשים, שישקיעו ברכבת שאנחנו מאריכים עכשיו. אנחנו עובדים על דרכים לשיתוף השוק בתוכניות שלנו, למשל באמצעות איגרות חוב. מדינת ישראל עומדת לגייס עכשיו 8 מיליארד שקל לבניית 2 נמלי ים חדשים, לא על חשבון תקציב המדינה. אני בונה את שדה התעופה רמון לא מתקציב המדינה, אלא מהקרקע של שדה התעופה באילת. השדה המשלים לנתב"ג, שאולי יהיה בנבטים או ברמת דוד, נראה מתי ייתן משרד הביטחון אור ירוק, יהיה פרויקט BOT בהקמה ובהפעלה. זו החלטת ממשלה שאני העברתי ושוכבת כבר כמה שנים".

ביולי 2013 החלה ועדת הכלכלה של הכנסת לדון ברפורמת הדגל של שר התחבורה, שנועדה להוזיל את מחירי המכוניות ולהגביר את התחרות בשוק הרכב. שנה וחודשיים מאוחר יותר, הוועדה בראשותו של אבישי ברוורמן קיימה רק 16 דיונים ודנה בכ-100 סעיפים בחוק, מתוך 200, וההבטחות של כ"ץ להוזלת מחירי הרכב עד 25% עדיין לא נראות באופק.

- אפשר לקרוא לרפורמה המהוללת רפורמת ברוורמן?

"כנראה שברוורמן, לפני שנהיה פרופסור, הוא היה שחקן כדורגל ותפקד בתור בלם. אתן יודעות כמה לחצים אנחנו מפעילים? יש דיונים אבל לא בקצב מספיק".

- למה ברוורמן לא מקדם?

"אני מעריך אותו בסך הכול, אבל בעניין הזה יש לי עליו ביקורת רבה. חוק שעובר ברוב של 67 אל מול 0 מתנגדים, גם מר"צ, העבודה, ישראל ביתנו, וגם המפלגות הערביות, כולם תומכים כי אומרים שזה לטובת הציבור".

- אתה, איש ביצוע, תקוע בגלל אבישי ברוורמן? זה לא נראה לך מצחיק?

"לא, הוא יו"ר הוועדה. אנחנו לוחצים ומקיימים דיונים, זה חוק מאוד עבה, אבל אני חושב שצריך לקיים הרבה יותר דיונים וצריך לסיים את זה. הוא אוטונומי, והיו כבר ויכוחים, ויש פניות".

- אתה יודע מה תוקע את החוק? אינטרסים. אבל אתה לא מעז להגיד זאת. אולי יש לחץ של בעלי הזיכיונות?

"אני לא יכול להגיד את זה, אני רק מציין את העובדות, והעובדות הן שהחוק הזה לא מתקדם בקצב מספיק, ביחס לחשיבותו ולהיקף התמיכה בו בכנסת. אפילו בממשלה הוא עבר פה אחד, וגם בוועדת שרים לחקיקה".

הדבר הבא: "רבים לא הגיעו לקו הגמר"

- אתה בלי ספק הביצועיסט בממשלה, בה"א הידיעה, אז למה כשמדברים על סוף עידן נתניהו, אולי בעוד ארבע קדנציות, אתה לא בראש הרשימה?

"נתניהו הוא ראש הממשלה, הוא הודיע שהוא מתכוון להמשיך להיות ראש הממשלה ואני עוסק בדברים פרקטיים ומשתדל להצליח בהם. אני מתרכז בדברים אקטואליים. כל דבר, כשיהיה אקטואלי - נעסוק בו. כרגע אני עוסק בדברים חשובים מאוד, מגדיר ומציב יעדים ומבצע אותם. אני בהחלט רוצה שיגידו שאני טוב וישבחו אותי, אבל אין לי עניין לעסוק בדברים לא אקטואליים. חוץ מזה, אני יכול לגלות לכן סוד, בשיטה הפרלמנטרית, להבדיל מבחירות אישיות, היכולת של מישהו לכוון ולתכנן מתי הוא יהיה ואיך הוא יהיה היא מאוד קטנה. בכלל, רוב אלה שעלו לכיסא הגבוה הגיעו לשם בהפתעה, במקריות אפילו. תעברו על שמות בהיסטוריה, שלנו ובעולם, ותראו. זה בא וזה הולך, זה קורה וזה לא קורה. תלוי איפה המדינה נמצאת באותה נקודת זמן עתידית, איפה המפלגה שלך נמצאת ואיפה אתה נמצא".

- לא רק מקריות.

"אתה צריך להיות במפלגה שהיא מפלגה מובילה, ואני נמצא במפלגה כזאת; אתה צריך להיות בצמרת שלה, ואני שם; ואתה צריך לעשות את העבודה שלך מצוין, וזה מה שאני עושה. זה כל מה שאתה יכול לעשות. מה זה עוזר שמישהו אומר, מכריז, שאומרים בשמו כך ואומרים אחרת? כל כך הרבה אמרו, התאמצו ולא הגיעו לקו הגמר, וגם להפך. הרבה תלוי בנסיבות האישיות, וגם, לפעמים, בנקודת זמן מסוימת המפלגה הופכת לרלוונטית מאוד או ללא רלוונטית בכלל. אהוד ברק, לדוגמה, בנה לעצמו מסלול מוקפד, אבל משהו קרה".

- ואתה?

"אני מתמקד, מנסה להיות בתפקיד הטוב ביותר, מקפיד להיות שייך למעלה, להיות בתפקידים הטובים ביותר, וכמובן להיות בעמדה שבה אני אחד מאלה שיהיו מסוגלים, אם וכאשר הדברים יהיו אקטואליים ורלוונטיים. וזה לא כך כרגע. נתניהו הוא ראש הממשלה ונתניהו ימשיך, ובוודאי שיהיה מועמד הליכוד, אלא אם כן העולם יקרוס פתאום, אפילו בנסיבות שאי אפשר לצפות".

- אתה בקדנציה שנייה, יש לך עשייה מוכחת. מה הדבר הבא?

"אני לא מתכוון להמשיך כשר תחבורה. בבחירות הקודמות, לפניהן ואחריהן, אמרתי שאם הדבר תלוי בי, אני רוצה להמשיך לקדנציה נוספת כשר תחבורה. נבחרתי למלא קדנציה ואני רוצה להשלים אותה באופן הכי טוב שיש, וגם אומר באופן ברור: אין לי שום כוונה להמשיך קדנציה נוספת כשר תחבורה".

- נגיד שיש בחירות. איזה תפקיד היית מבקש? שר האוצר?

"אני לא מתכוון להישאר שר תחבורה, ובמשרדים בדרג הזה, אני לא מכיר משרד טוב יותר ממשרד האוצר. יותר מזה אני לא אוסיף".

- יאיר לפיד, היזהר.

"לא אמרתי".

- כמה כסף אתה "שווה" כשר? כמה אתה "מזיז" בחתימות שלך?

"אני לא שר סקטוריאלי. אני נלחם עבור התחבורה, התשתיות, הרפורמות והתקציבים. לפני כמה שנים, כשהצגתי את התוכניות ואת התקציבים, אמרתי: מי שלא מאמין שזה מה שיביא צמיחה, שיצביע נגד. יש אומרים שההוצאות הללו באו על חשבון הבריאות, החינוך, הרווחה והביטחון, ואפשר שהם יותר חשובים, אבל כבר אין ספק שההשקעה בתשתיות היא-היא המניבה פירות כלכליים, צמיחה, כך זה בכל העולם ועכשיו גם אצלנו".

- כמה מיליארדים הזזת ב-5.5 שנים?

"היו שנים שפחות מ-10 מיליארד שקל בשנה. ואז עשינו את נתיבי ישראל והוספנו 27.5 מיליארד. זה עולה בהדרגה. השנה תגיע ההוצאה ל-15 מיליארד שקל.

- בקיצור, חמש שנים וחצי ואתה שווה סביבות 60 מיליארד שקל.

"זה לא אני 'שווה'. זה לא רק מהתקציב, יש גם הוצאה פרטית, עיריות וגורמים אחרים, ואני עדיין חושב שזה נמוך בהרבה מכפי שצריך להשקיע כאן.

- רק תגיד מאיפה לקחת ונעלה את זה ל-80.

"מקורות מימון חיצוניים. שוק פרטי, גופים מוסדיים. על זה אנחנו עובדים עכשיו באינטנסיביות".

בחירות עכשיו? "אין מחישים את הקץ"

- נוכח כל מה שקורה בימים האלה - לחץ מדיני, כלכלי וביטחוני, וקואליציה שמתקשה לתפקד - האם תמליץ לרה"מ ללכת לבחירות, לנצל את כוחו עכשיו?

"לא. במסורת היהודית יש משפט: אין מחישים את הקץ. הממשלה הנוכחית היא בת פחות משנתיים, למה הוא צריך להמר על בחירות? כדי שבמקרה הטוב הוא זה שירכיב שוב את הממשלה הבאה? נכון שהקואליציה הזאת מאוד ייחודית, כמעט חריגה. העובדה ששר האוצר אינו ממפלגתו של ראש הממשלה אלא מבסיס כוח עצמאי היא מצב חסר תקדים כמעט ויש לזה משמעות רבה. זו הסיבה שנתניהו הרבה פחות מעורב בנושאים הכלכליים".

- זו בחירה שלו.

"זה נובע גם מהרכב הקואליציה. בסופו של דבר יש לך כך וכך מנדטים, זה מה שאתה יכול לעשות עם זה. זה מה שהציבור בחר והתוצאה היא קואליציה שקמה עם חיבור בין נפתלי בנט ללפיד, חיבור שכבר לא קיים היום, עם פערים בנושאי דת ומדינה, בנושא המדיני, ועם פוטנציאל לפערים בעוד ועוד נושאים. המכנה המשותף העיקרי הוא הנושא האזרחי, ואני הרווחתי ממנו וגם ניצלתי אותו. זה תמך ביכולת להוביל מהלכים, תחרות, רפורמות, בתוך שימוש בדעת הקהל, מול ועדים, מול גורמים שמחזיקים את הכוח בידיהם. בתחילת הקדנציה הובלתי שלוש החלטות ראשונות של הממשלה - שמים פתוחים, נמלי הים ורפורמה ברכב, שעדיין בתהליך חקיקה. כמה שנים דיברו על זה? אבל בשאר הדברים יש פערים מאוד גדולים. זו לא הקואליציה הכי נוחה"

- האם הליכה לבחירות היא כבר צעד בלתי נמנע?

"כל עוד אפשר לתפקד, אין להקדים את הבחירות. אם ניקלע למבוי סתום מבחינה כלכלית או למבוי סתום בנושאים חשובים אחרים, אז לא תהיה ברירה. כל עוד אפשר לתפקד ולכוון את הדברים המרכזיים, ומעל זה הביטחון כמובן, שהוא לא אמור להיות בכלל נושא פוליטי, ובו עוסק ראש הממשלה רוב הזמן, אין ללכת לבחירות. אם המערכת תיכנס לשיתוק - אז כן בחירות".

- למשל, תקציב 2015?

"ודאי, אם לא יהיה מכנה משותף תקציבי, אבל זה, אגב, לא סביר כי בדרך כלל מתפשרים ומוצאים נוסחאות. סך הכול היו רזרבות מאוד גדולות ב-2014. בקיצוץ האחרון, של 2%, לא חשפו את הרזרבות אבל הן קיימות. גם בתקופת המלחמה המדדים הכלכליים הפתיעו לטובה - צמצום גירעון, עלייה בהכנסות. המשק לא שותק, היו כמה דברים שנפגעו קשות, אבל המשק זרם".

- אתה מדבר לטובת שר האוצר או נגדו?

"לטובת הקופה הציבורית. שר האוצר תמיד אחראי על התוצאות. אם הן טובות אז זה לזכותו".

תוכנית "האי-פרדות" מעזה של כ"ץ

במהלך מבצע "צוק איתן" גיבש שר התחבורה ישראל כ"ץ את "תוכנית האי-פרדות", שתכליתה היפרדות אזרחית מרצועת עזה. על פי התוכנית, ישראל חייבת להשלים את ההתנתקות שהחלה בשנת 2005 על ידי הפסקת אספקת חשמל, מים, דלק, מזון וכל המוצרים הנוספים, פירוז הרצועה מטילים ומנהרות ויצירת קו גבול בין ישראל לעזה. בקרוב צפוי שר התחבורה להציג את התוכנית בפני חברי הקבינט.

כ"ץ מציע לפתוח את מעבר רפיח בין עזה למצרים לתקופת ביניים, למעבר אנשים וסחורות, תחת פיקוח. במקביל, הוא מציע ליזום הקמת אי מלאכותי בים, בחסות ובמימון בינלאומי, במרחק 4.5 ק*מ מחופי עזה, לפי מודל שהכינה חברת נמלי ישראל. באי צפויים להיות מוקמים נמל, מתקני אנרגיה והתפלה ובהמשך גם שדה תעופה ומלונות, אבל לא בתי מגורים. הוא יחובר לעזה באמצעות גשר, שבמרכזו תהיה נקודת בידוק ביטחונית והוא יהיה נתון לשליטה ביטחונית בינלאומית מלאה במשך 100 שנה ולשליטה ישראלית בים. הפלסטינים ישולבו בהפעלת הנמל ושדה התעופה ובתעסוקה במלונות.

"כך תוסר האחריות מעל ישראל, יתאפשר לפלסטינים חופש אזרחי מלא וישראל תשמור על ביטחונה, ללא חשש מהברחת נשק דרך הים וסיכון שמיה", אומר כ"ץ ומוסיף: "שמירת הפירוז בעזה היא תנאי להפעלת האי. אם יופר הפירוז, ייחסם המעבר בנקודת הבידוק ותופסק כל פעילות. ישראל תייצר הרתעה מלאה בגבולה עם עזה ותגיב על כל ירי לשטחה, או לניסיונות להפר את הפירוז, בעוצמה מלאה".

פאוור קאפל? אצל כ"ץ הדברים נראים אחרת

אשתו של ישראל כ"ץ, רונית, היא עו"ד ויצרנית שמן זית כתית מעולה ("שמן מאיר", על שם אביו שר התחבורה). היא מסרבת להצטלם עם השמן, כדי שלא תיחשד כמי שמנצלת את המעמד לעשות לעצמה פרסומת. בימים אלה, שבהם עוסקים כולם ב"פאוור קאפל" של הפוליטיקה שעושה את דרכו לצמרת, פה הדברים נראים אחרת. יש בית, יש פוליטיקה, יש גב, יש כוח, אין ניצול הדדי. שתי בנותיו של כ"ץ הן עדי ומור, סטודנטית וחיילת. כ"ץ אוהב להפתיע אותן, "להשוויץ" בידע טריוויה מחיי ליידי גאגא או ריהאנה, והן מצדן מלטפות אותו כמו היה דובי גדול, אוהב, מגונן. הוא מתמוגג, אפילו טיפ-טיפה מסמיק, עד לאותו רגע שבו הוא משתלט על עצמו אל מול התקשורת היושבת מולו. אולי הוא חושש שיחשבו שהוא כזה רך ואולי זה החשש מאותה "תשקורת עוינת" שלא ממש פינקה אותו ביחסי ציבור.

"היעד של הליכוד בבחירות הבאות - 30 מנדטים"

הכנס המסורתי שמקיים שר התחבורה ישראל כ"ץ בסוכות בחצר ביתו שבכפר אחים יהיה השנה מסקרן במיוחד. האירוע, שזורמים אליו מדי שנה אלפים מחברי הליכוד, עשוי להיות המדד הטוב ביותר לבחינת כוחו של כ"ץ. על פי מספר הנוכחים וזהותם ניתן יהיה להעריך אם בסיסי התמיכה של שר הפנים הפורש, גדעון סער, עברו לכ"ץ. אפשר להעריך שחברי הכנסת והפעילים שנמנים עם מחנה סער ומחפשים לעצמם מוקד כוח פוליטי חדש להתחבר אליו יעדיפו לחבור ליריבו כ"ץ. "אני מכבד את החלטתו האישית לפרוש מהחיים הפוליטיים ומאחל לו הצלחה בהמשך הדרך", אמר כ"ץ ל"גלובס" בתגובה להחלטתו של סער. ניתן לשער שכ"ץ, מספר 4 ברשימת הליכוד, לא הצטער. בדומה לראש הממשלה, גם כ"ץ לא הזיל דמעה. בעוד סילבן שלום עוד לא החליט אם יתמודד לראשות הממשלה, סער פרש, וגלעד ארדן עדיין צעיר מדי, מסומן כ"ץ ככוח משמעותי שצפוי להתמודד בעתיד על ראשות הליכוד, ככל הנראה מול שר הביטחון בוגי יעלון. בכל הרכב של התמודדות על הנהגת התנועה בעתיד תהיה להתמודדותו השפעה. זה לא יקרה בפריימריז הקרובים לראשות הליכוד. כל עוד נתניהו זוכה לתמיכה רחבה במפלגה ובציבור, כ"ץ, מקורבו של נתניהו, לא יציג מועמדות. בינתיים הוא ממשיך לבסס את שליטתו במוסדות המפלגה. לדבריו, היעד של הליכוד בבחירות הקרובות הוא 30 מנדטים.

- ואיך תשיגו את זה? תאחדו כוחות עם עוד מפלגה?

"בבחירות הקרובות גודל המפלגה הוא החשוב, ולא הגושים. הליכוד ירוץ לבד ולכן יהיה חייב להציג רשימה אטרקטיבית על בסיס הרשימה הקיימת שאליה יצטרפו פנים חדשות. חשוב שהליכוד יחזק את השכונות ואת האזורים שנשארו בחוץ בבחירות האחרונות, אבל במקביל הוא יהיה חייב לצרף אישים בולטים ונשים בולטות".

- איך בפועל זה יקרה? בפריימריז? בשריונים? ולמה שמרכז הליכוד יאשר?

"הליכוד חייב להתחדש, וכל עוד זה נכון לתנועה, המפלגה תאשר ברוב גדול. אם המודל ייבנה בהיגיון, מרכז הליכוד יתמוך וההצעה תקבל תמיכה רחבה. מה גם שעל פי הסקרים צפוי גידול במנדטים ויש הרבה מקום. הפעם יש אפשרות לבנות נבחרת אטרקטיבית. לדעתי חייבים לשבץ שמות חדשים בכל עשירייה. ככל הנראה יהיה שילוב של שתי השיטות. אי אפשר לבטל את הפריימריז ולקחת ל-130 אלף איש את זכות הבחירה, אבל חייבים גם לרענן את השורות".

- למה לא עשיתם את זה בבחירות האחרונות?

הבחירות הקודמות הן לא מודל לחיקוי. הפעם חייבים להדגיש את ביצועי הממשלה. בפעם הקודמת לא הדגישו את זה. ההתייחסות שלנו לנושא הכלכלי-חברתי היא זו שתקבע את היכולת לקבל תוספת מנדטים".

ת"ז: ישראל כ"ץ

תפקיד: שר התחבורה והבטיחות בדרכים

יום הולדת: יחגוג 59 למחרת יום הכיפורים

מצב משפחתי: נשוי לרונית, עורכת דין ויצרנית שמן זית כתית מעולה "שמן מאיר", על שם אביו. אב לעדי ומור, סטודנטית וחיילת

הורים: נולד וגדל בכפר אחים למאיר (ז"ל) ומלכה כ"ץ, ניצולי שואה, חקלאים, רפתנים. ב-2003, כשהתמנה לשר החקלאות, אמר אביו: "היום ניצחתי את הנאצים"

בית ספר: למד בישיבה התיכונית "אור עציון". היו לו "ציונים מעולים" כדבריו, בעיקר בגמרא

צבא: גדוד 890 בצנחנים. סדיר וקבע. סרן במיל'

שנות ה-80 הסוערות: למד באוניברסיטה העברית בחוג ליחסים בינלאומיים וכיהן כיו"ר אגודת הסטודנטים. כותרת עיתון "דבר" מ-28.4.81: "הורחק מהלימודים לשנה לאחר שכלא את הרקטור וכינה את דיקאנית הסטודנטים 'שמרטפית'". האמת, הוא לא סולק. רק ננזף

הורדת הכיפה: בצבא. "אמרתי לכולם שאשאר עם אותם ערכים גם בלי כיפה. יש לי הדרך שלי. זה מה שאני עושה עד היום. ביני לביני"

שבת: בית, משפחה, קידוש. גם בית כנסת

חבר מיוחד: הכלב צ'אבי

חולשה: אוכל. עושה עכשיו את דיאטת אברמסון, דיאטה נטולת גלוטן וסוכרים

מוזיקה באוטו: אריק איינשטיין, אלביס פרסלי, אייל גולן ("עוד כשהיה צעיר הוא הופיע בכנס החברים בליכוד"

כשתהיה גדול: "מי יודע?"

 משרד התחבורה