"משעשע שכותבים כמה אני שווה; אני חיה מהמשכורת"

יש מעט מאוד אנשים שמסוגלים להמציא את עצמם מחדש, אבל ד"ר דליה מגידו עברה לפחות שלושה מהפכים דרמטיים בחייה המקצועיים. "כשמתחיל להיות לי נוח מדי", היא מספרת בראיון בלעדי ל"גלובס", "אני בורחת כאילו מישהו רודף אחרי".

היום היא מוכרת כמי שהביאה לבורסה שתי חברות פיתוח תרופות שיזמה תוך שנה אחת, שיא ישראלי, אבל הדרך אל המשרה הזו היתה רצופה בשינויים. גם מי שמכיר אותה מהתקופה שבה הייתה מנהלת של קרנות הון סיכון, אולי לא יודע שהיא התחילה בכלל בתור רופאת משפחה, ואיך הגיע מהתחום הזה למקום בו היא נמצאת היום.

"היה לי נוח מדי"

בגיל 40 לערך, החלה ד"ר מגידו, רופאת משפחה שהתקדמה גם כחוקרת בתחום הרפואה וכמרצה בתחום, להשעמם. "אהבתי מאוד את הרפואה ומאוד אהבתי את החולים שלי. עד היום מדגדג לי מאוד לחזור לעבוד עם חולים, אבל באותו רגע, הרגשתי שכל מי שייכנס בדלת, אני אדע מה לעשות איתו. זה היה לי נוח. נוח מדי. הבנתי שצריך לחשוב לאן הולכים מכאן.

היא התגוררה בירושלים ועבדה בבית שמש ואת הנסיעות העבירה בהאזנה לרדיו, אבל חשה שאפשר לנצל את הזמן טוב יותר - על ידי האזנה לקלטות בתחום הרפואה. "בסוף שנות ה-80 הקמתי את הג'רנל קלאב. פעם בשבועיים הפקנו למנויים קלטות אודיו שכללו תמצית של המחקרים העדכניים בספרות הרפואית, בעברית ברורה ומובנת לכל רופא".

- הקמת את העסק לבד?

"כן. לא היו לי שותפים. אבא שלי נתן לי אלף שקל כדי להתחיל. המיזם נפל על אוזניים קשובות, כי הרופאים לא שלטו כל כך טוב באנגלית. הם עבדו, כמו היום, מסביב לשעון ומאוד רצו להשתלם, אבל לא ידעו איך. אני הייתי העורכת הראשית ומנהלת המיזם במשך 15 שנה. היו תקופות בהן 40% מהרופאים בארץ היו מנויים שלנו. מקלטות עברנו לדיסקים, והעסק שגשג".

למרות ההצלחה, מגידו שוב בחרה לשנות כיוון. "יש ידע ברפואה שלא ניתן לתאר במילים", היא אומרת. "כאשר בשנות ה-90 התפתחה הטכנולוגיה של המולטימדיה, חידוש אדיר בזמנו, נדלקתי על זה, ופיתחתי תוכנת מולטימדיה ללימוד מחלות עור.

"לאחרונה, כשראינו את סרט התדמית שעשינו בביובלאסט לקראת הנפקת החברה בנאסד"ק, חברים שלי הזכירו לי את הסרט שעשיתי לפרויקט המולטימדיה - סרטון פרטצ'י שגייסתי אליו את תושבי השכונה כניצבים. היו זמנים".

- השינויים התכופים שאת מבצעת נבעו ממניע כלכלי?

"לא, בכלל לא ראיתי את הכסף באותו זמן. כל המיזמים נולדו בגלל שאלו נושאים מעניינים שכיף להתעסק בהם".

מגידו והצוות שלה פיתחו ערכות לימוד מושקעות, אבל אז הגיעה מהפכת האינטרנט וטרפה את הקלפים. "יום אחד ראיתי שבית חולים באיווה, ארה"ב, העלה את כל ארכיון הצילומים שלו לרשת. הבנתי מיד שנגמר לי השוק. כאשר כל העולם ישים את חומרי הלימוד שלו בחינם באינטרנט, לא תהיה שום הצדקה לרכוש את המוצר שלנו בכסף. אז מכרתי את כל העסק בבהילות. בכמה? לא בהרבה כסף".

- מה את חושבת על המידע הרפואי שקיים ברשת?

"הכל קיים ברשת, אבל הרבה פחות מלוקק מהמוצרים שלנו, שנראו ונחוו ממש כמו משחק מחשב משוכלל. המוצר שלנו יועד לרופאים, והיום אפשר ללמוד את כל התואר ברפואה, רק מהאינטרנט".

- יש שפע של מידע, לפעמים סותר או מבלבל, וחולים לפעמים מאמינים ל"ד"ר גוגל" יותר מלכל רופא אנושי.

"אני תמיד מייעצת לחברי ללמוד מאתרים מוסמכים - אתר כמו מדסקייפ (Medscape) או אתרים של עמותות חולים. אני מייעצת לא ללמוד פורומים. כשמידע מגיע מחולים אחרים, ללא בקרה, קשה מאוד לדעת עד כמה הוא מוסמך".

"יותר טוב מכולם"

רשת האינטרנט סגרה את הדלת עבור מגידו, אבל פתחה לה חלון לעיסוק חדש. "בשנת 97' האינטרנט פרח והחלו לקום בארץ קרנות הון סיכון. הקרנות התמקדו במה שהיזמים שלהן הכירו - תקשורת ותוכנה - אבל החלו להגיע אליהן גם פרויקטים רפואיים. אני הייתי אז בעלת תואר ברפואה ועדיין עורכת של הג'רנל קלאב, כך שנחשפתי לספרות רפואית עדכנית בהרבה תחומים, והיה לי גם ניסיון עסקי כיזמית של חברה שנמכרה בעסקה בינלאומית. בזמנו היו מעט מאוד אנשים בפרופיל כזה בארץ, והקרנות החלו לבוא אלי להתייעצות, ברמה של טובה אישית. אם אמרתי 'לא יודעת', הם אמרו לי 'את יודעת יותר טוב מכולם'".

ההיכרות עם תעשיית ההון סיכון הובילה את מגידו למספר תובנות. "הבנתי שיש לנו יזמים מדהימים, אבל שאין להם מושג לגבי ההבדל בין טכנולוגיה ומוצר. היום אנחנו כבר בדור אחר, אבל אז לא היה ליזמים מושג מהן הדרישות ממכשיר רפואי".

- למשל?

"הייתה חברה עם סטנט מפלסטיק שמאוד הייתה מרוצה מכך שהסטנט פועל בחזירים. לא היה להם מושג שהפלסטיק מכיל המון רכיבים וה-FDA ידרוש מהם אישור עבור כל חומר בנפרד. הבנתי שצריך לתת לגורמים כאלה לא רק כסף, אלא גם הדרכה".

בשנת 1999 גייסה מגידו - יחד עם שלמה קליש מ-Jerualem Global Ventures - קרן קטנה בשם Innomed שהשקיעה 36 מיליון דולר בתחום הרפואי, סכום שהיום הוא כמעט זניח.

- איך רופאת משפחה לשעבר הופכת למנהלת קרן הון סיכון?

"עשיתי אז תואר שני במנהל עסקים (במסלול למנהלים של אוניברסיטת תל אביב ובי"ס למנהע"ס קלוג) וזה הסיר לי סופית את הכובע של הרופאה מן הראש וחיבר אותי לעולם העסקים".

אינומד השקיעה בשורה של חברות מוכרות יחסית בהן כיאזמה, אנג'יוסקור ואימפליינט (ראו מסגרת) ובהמשך הדרך ניהלה את הקרן health7 של רות ורטהיימר-פיק, בתו של סטף ורטהיימר, שהשקיעה באינומד והציעה למגידו להקים קרן נפרדת עבור המשפחה. "הם בדיוק מכרו את ישקר", אומרת מגידו.

המיתון העולמי של 2008 פגע באופן חריף בתעשיית ההון סיכון. המשקיעים נכנסו לבונקר והעדיפו לצמצם את הסיכונים. "כשהסתיים שלב ההשקעה האקטיבי ב-7health, ב-2009-2010, פעלנו יחד עם הקרן האמריקנית Bay City להקים קרן שתקבל מימון של קרנות ביומד ממשלתיות. Bay City עשו סיבוב אצל המשקיעים שלהם לראות אם הם יסכימו להשקיע בקרן מדעי חיים ישראלית ייעודית לתחום הרפואי, והם חזרו עם תשובה - לא ישראלית, ולא לא-ישראלית. קיבלנו הוראה להקפיא את ההשקעות שלנו במדעי החיים".

השינוי לא היה נקודתי, אלא גורף. "הקרנות הללו לא עשו כסף טוב. כשהקמנו את אינומד, נדרשו 7 מיליון דולר להקים חברת מכשור רפואי עם מוצר שנועד לאישור במסלול רגולטורי קצר, 20 מיליון דולר למוצר ממש מסובך ו-20 מיליון לתרופה". ההשקעה הנדרשת במסלולים השונים זינקה מאז בשיעור דרמטי, אך האקזיטים לא צמחו באותו קנה מידה.

"עם אקזיטים קבועים וגידול של סדר גודל בהיקף ההשקעה הדרוש, הלך כל ה-IRR (החזר ההשקעה) וזה מה שקרה לתחום ההון סיכון במדעי החיים. התשואה הממוצעת בתחום ההון סיכון ברפואה היא 7% בלבד, כמעט כמו התשואה של אג"ח אמריקני לעשר שנים, שנחשב לנכס כמעט חסר סיכון".

"נשים משתכרות בקלות"

השינוי באקלים העסקי, יכולתם כבר לשער, לא ריפה את ידיה של מגידו אלא שיכנע אותה שוב, לחשב מסלול מחדש. היא הקימה שתי חברות סטארט-אפ, ביובלאסט ואלקוברה. "את הטכנולוגיה של חברת אלקוברה המציא בכלל הבן שלי, כשהיה בן 12", היא מספרת בחיוך, "הוא שאל אותי מדוע אני לא שותה הרבה, והסברתי לו שנשים משתכרות יותר בקלות אך מתקשות להתפכח מהר, כי חסר להן אנזים שמפנה אלכוהול מהדם.

"הוא אמר 'למה שלא נפתח תרופה שהיא בעצם האנזים הזה?'. הרעיון ישב לי בראש הרבה זמן, וחיפשתי דרך שבה ניתן להכניס את החלבון הזה לתוך הגוף, בלי שיתפרק או יסולק. ב-2007 הייתי בין שתי קרנות הון סיכון, והחלטתי שזה הזמן. מצאתי מולקולה שמגבירה את הפעילות של האנזים שמפרק את האלכוהול. הרעיון היה שאם מישהו שותה יותר מדי, הוא יכול ליטול את התרופה ולתפקד כרגיל".

הניסוי במוצר נערך בבית החולים הדסה. "מתנדבים לא חסרו לנו", היא אומרת. "ראינו שהמוצר אכן מוריד את רמת האלכוהול בדם, אבל כיוון שלא רצינו רק לרמות את ה'ינשוף' (מכשיר של המשטרה לבדיקת רמות אלכוהול בדם אצל נהגים), אלא באמת להעלות את התפקוד, עשינו כמה בדיקות לקוגניציה של המטופלים, בין היתר את מבחן TOVA לאבחון הפרעות קשב, שנהוג לבצע אותו גם לפני ואחרי נטילת תרופות כמו ריטלין, כדי לאמוד את השיפור בקשב אחרי נטילת התרופה.

"הבדיקה הראתה שהקוגניציה בשכרות נראית מאוד דומה לדפוס המוחי של הפרעת קשב, אבל המעניין היה שאצל חלק מהמתנדבים בניסוי, התרופה הובילה לשיפור גם ביחס לתפקוד הבסיסי, ללא תרופה וללא אלכוהול".

הגילוי המקרי הזה פתח בפני אלקוברה את הדלת לשוק הפרעות הקשב שמגלגל כ-10 מיליארד דולר בשנה. החברה פיתחה מוצר להפרעת קשב ותוך זמן קצר חתמה על הסכם עם טבע. ענקית הגנריקה שינתה מאז את האסטרטגיה והזכויות הוחזרו לאלקוברה. ניסיון נוסף לשיתוף פעולה, הפעם עם חברת שייר הבריטית, לא הבשיל.

אלקוברה נמצאת כיום על פרשת דרכים מהותית. עד לסוף החודש הנוכחי החברה צפויה לפרסם תוצאות של ניסוי קליני מתקדם (שלב III). אם הניסוי יצליח, יידרש כנראה עוד ניסוי גדול אחד (אבל קצר, שכן כל נבדק עובר דרך הניסוי תוך ימים ספורים). אם גם השלב הזה יעבור בשלום, החברה תוכל למכור את התרופה שלה כבר ב-2016 או ב-2017.

- מה יקרה אם אלקוברה לא תצליח בניסוי?

"אלקוברה תצליח בניסוי. יותר נכון לומר - אני ישנה טוב מאוד בלילה. עשינו ניסוי שלב II, והניסוי הנוכחי הוא זהה. ראינו את התוצאות, אז אני לא דואגת. אני לא מאמינה בחרדות, אני מאמינה במספרים".

מגידו היא לא היחידה שמאמינה במספרים של אלקוברה. החברה זכתה לקבלת פנים חמה גם בנאסד"ק, שם הונפקה במאי אשתקד אחרי שגייסה 25 מיליון דולר. המניה הציגה תשואה של 118% מאז ההנפקה. אתמול זינקה אחרי המסחר, 16.8% והחברה ניצלה זאת כדי לגייס סכום נוסף של 38 מיליון דולר. השווי הנוכחי של אלקוברה הוא 276 מיליון דולר.

מי שהוביל את הצד הפיננסי של אלקוברה הוא אודי גלבוע, סמנכ"ל הכספים בחברה. "יצרתי איתו קשר ב-2007, אחרי שהוא גייס לי קודם לכן המון כסף לחברה בשם גלוקון שבה השקעתי עם אחת הקרנות שלי. מהרגע הראשון הוא אמר לי - את אל תדאגי לכסף, תדאגי לניהול החברה, וכך היה".

"כל הרעיון של וול סטריט היה נטו שלו. הוא אדם יצירתי ביותר בתחום הפיננסים, כמו שאני במדע. הוא עשה ניסים ונפלאות. הוא יודע לטפל במשקיעים ולראות איך הם עושים כסף. זה תענוג להיות מנכ"ל שלא צריך לדאוג לכסף".

- למרות הזינוק במחיר המניה, יש עדיין סקפטיות לגבי המודל שלכם שמבוסס כמעט לחלוטין על מיקור חוץ.

"אלקוברה התקדמה מהר משום שבנינו אותה במודל של אאוטסורסינג שהיום הופך להיות מקובל יותר בתחום פיתוח התרופות. רק הניהול של החברה הוא בישראל והיתר - הייצור, המעבדות, מינהלת הניסוי הקליני - הכל בחוץ. לכן אלקוברה הגיעה לשוק צעירה מאוד ועם שלושה עובדים בלבד. בישראל שאלו על זה שאלות - גם אתן - ואפילו ניסו להציג את העניין כמגוחך אולי.

"לטעמי זו דוגמא לכך שהמילייה שלנו בארץ קטן ונמצא בפיגור אחרי וול סטריט, שם מודל האאוטסורסינג מאוד מקובל ואפילו מועדף. עד היום יש סקפטיות כאן לגבי אלקוברה ואומרים שזה 'נס', אבל מי שאומר את זה לא מספיק מחובר לתעשייה הבינלאומית. אנליסט כאן שמדבר עם שלושה אנשים בחו"ל, כבר נחשב למומחה בפארמה העולמית. הם צריכים לדבר יותר עם הגורמים שבאמת מניעים את וול סטריט, עם קרנות הענק שבאמת שמות את הכסף הגדול".

- למה השוק מחשיב את האאוטסורסינג ליתרון?

"בפיתוח תרופות מהזן הישן, מעסיקים בבית עשרות עובדים וכך הופכים להפסדיים עוד לפי שפותחים את האור. זה מודל שהתאים לשנות ה-90, אבל היום לא הכרחי. יש הרבה אאוטסורסינג מצוין אפילו במזרח הרחוק. החברות שרוכשות בסופו של דבר את הזכויות על התרופה ומשווקות אותה, מה הן קונות? את הפטנט, את תהליך הייצור ואת הנתונים הקליניים שתומכים בכך שהתרופה היא יעילה. ממש לא מעניין אותן איך הגעת לזה".

- זה לא מסוכן להעביר את החלקים החשובים בתהליך שלך לגורם חיצוני, ועוד בתחום כה רגיש כמו תרופות?

"המנהלים שלנו גויסו כי הם מומחים בניהול של אאוטסורסינג ושליטה בתהליך, מקנדה ועד סין".

- למה אין לחברה הסכם מסחור? אם המוצר יצליח יש לו פוטנציאל ענק.

"היו לה בעבר כאמור הסכמים שונים ושיחות, אבל שבועיים לפני פרסום התוצאות (מועד הראיון), זה לא זמן לעשות הסכם. הגיוני הרבה יותר לעשות אותו שבועיים אחרי התוצאות".

הצמד מגידו וגלבוע הוביל גם את ביובלאסט לנאסד"ק והפך אותה, לפחות "על הנייר", למולטי מיליונרית. באלקוברה, שבה היא מכהנת רק כדירקטורית, יש למגידו 21% (שווי החזקה של 50 מיליון דולר), ואילו בביובלאסט, בה היא מכהנת כמנכ"לית ודירקטורית, יש לה 23.1% (שווי של 29 מיליון דולר). בשורה התחתונה, עם עזרה בלתי מבוטלת של הגאות בתחום הביומד, מגידו שווה לפחות 79 מיליון דולר, כמעט 300 מיליון שקל, אבל בניגוד לבעלי הון אחרים היא לא מתרגשת מזה. אפילו להיפך.

- את מיליונרית "על הנייר". איך את מתייחסת להגדרה הזו?

"כשטויות במיץ עגבניות. בואו נראה שזה יקרה. מייסדים לא מוכרים מניות בחברות נסחרות. הכסף מגיע רק באקזיט, אבל איפה אנחנו ואיפה האקזיט".

- זה מעצבן אותך שנכנסים לך לכיס?

"אני לא מתעצבנת מהעיתונים שכותבים כמה אני שווה. זה אפילו משעשע אותי. גם כשמתקשרים אליי יזמי נדל"ן ומציעים לי דירות להשקעה בניו-יורק, אני צוחקת. אני חיה על המשכורת שלי כמו כולם".

"יש לאלקוברה הנהלה מדהימה"

מגידו מנהלת כיום את ביובלאסט שעליה היא אומרת "אנחנו רוצים להות ה'טבע' של מחלות היתום". היא מספרת כי "רציתי לעסוק בפארמה אבל ידעתי שזה תחום מטורף. ההוצאות הן עצומות והסיכון גדול מאוד. התחלתי לחפש תחומים בתוך עולם הפארמה שבהם השקעה סבירה תביא החזר רצוי".

מגידו החלה לפעול בתחום מחלות היתום - מחלות נדירות שאין להן תרופות מוצלחות. הרגולטורים בעולם מאפשרים לפעילים בתחום לפתח תרופות במסלול מקוצר ומוזל. הליך הפיתוח של תרופה כזו מוערך ב-15-20 מיליון דולר, למרות שבחלק מהמקרים התרופה מתאימה לעשרות או מאות חולים בלבד בעולם כולו.

למרות שמדובר בשוק נישתי, ההחזר על ההשקעה עשויות להיות משתלם, מאחר שהתרופות יקרות מאוד - מחירן יכול להגיע למאות אלפי דולרים בשנה, לחולה בודד. "אנחנו פועלים במודל של חברת ג'נזיים, שמטפלת במחלות שיש בהן כ-7,000 חולים ומפיקה מכל שוק כזה הכנסות של מעל מיליארד דולר בשנה".

לביובלאסט יש שלוש פלטפורמות לפיתוח תרופות. האחת היא מערכת לייצוב חלבונים בלתי יציבים בגוף, ממנה הופקו תרופות טיפול במחלות שרירים יתומות כמו מחלת OPMD, המופיעה בחלק מן ההיספאנים בארה"ב, או SCA3 ששכיחה בקרב תימנים. בכל אחד מהמקרים מדובר על עשרות או מאות חולים בלבד. פלטפורמה שניה מסוגלת להחדיר חלבונים לאיברון בתוך התא הנקרא המיטוכונדריה. התרופות שפותחו על גבי הפלטפורמה הזו מיועדות לטיפות במחלות כמו Freidrich's ataxia המובילה לעיוורון וניוון שרירים בילדים ומוות עד גיל 40, ואף מחלה בשםOTC Deficiency, שמובילה לנזק עצבי ואובדן הכרה אצל תינוקות.

פלטפורמה שלישית קשורה למחלות בהן משתרבב לקוד הגנטי בטעות רכיב שמפריע בקידוד חלבונים חיוניים. למחלות הללו קיימת כבר תרופה, אך היא רעילה מאוד. ביובלאסט מציעה חלופה פחות רעילה, לטיפול במחלות מוכרות יחסית כמו SMA, או תסמונת רט ("מלאכיות הדממה").

- מעבר לביזנס, הטיפול במחלות יתום טוב גם לנפש?

"בהחלט. כנסים מדעיים בתחום הזה הם היחידים שמגיעים אליהם חולים. הילדים באים עם ההורים, עושים חראקות עם כיסאות הגלגלים בלובי של המלון. אני רופאה במקור ומרגש אותי לראות תחום שבו חולים הם חלק מן הזירה. אם ארגון חולים משום מה לא אוהב את התרופה שלך וממליץ לא ליטול אותה - אתה בבעיה. הקשר שלנו עם עמותות החולים במחלות המובילות שלנו הוא טוב מאוד. מנהלת עמותת החולים של מחלת פרידריך אטקסיה, אפילו ביקשה שניקח אותה איתנו ל-FDA, כדי שהיא תסביר להם כמה חשוב לאשר את התרופה".

- חברות תרופות רבות, כולל הגדולות שביניהן, גילו את תחום מחלות היתום. את מאמינה שתרופות היתום ימשיכו להיות כל כך יקרות?

"כולם אומרים - אוטוטו יהיה לחץ על מחירי תרופות היתום, אבל כולם אומרים את זה כבר 20 שנה. אנחנו, כשחשבנו איך מקימים חברה, לקחנו בחשבון גם אפשרות של לחץ מחירים כלפי מטה, ובנינו מודל שבו גם אם מחירי תרופות היתום ירדו לרבע ממחירן היום, עדיין תהיה זכות קיום לחברה. אנחנו כמובן לא רוצים שזה יקרה ולא חושבים שיש לכך הצדקה, אבל מוכנים גם לתרחיש כזה".

היום מגידו מנהלת את ביובלאסט ואינה מעורבת באלקוברה. "ביום שביובלאסט יצאה להנפקה ויתרתי על כל תפקידי באלקוברה, אם כי אני עדיין בעלת המניות הגדולה בה. יש לאלקוברה הנהלה מדהימה. אין לי מה ללמד אותם, וכעת אני בעצמי מנכ"ל של חברה נסחרת וזה לא נראה טוב שאקדיש אפילו דקה מזמני למשהו אחר".

בביובלאסט השימוש באאוטסורסינג הפך לחלק אינטגרלי, אפילו בהשוואה למודל של אלקוברה. "כשמפתחים תרופות יתום, צריך להיעזר במעט האנשים בעולם שיש להם ידע ספציפי מאוד בתחום המחלה הזו. למשל, בניסויי החיות צריך להשיג עכברי מודל החולים במחלה, ולא תמיד ניתן לרכוש אותם. אם אפשר לרכוש אותם דרושה מומחיות לגדל אותם - יש זן עכברים שצריך לשייף לו את השיניים, אחרת הן גדלות מדי והם מתים מרעב, בחיי! יש זן אחר של עכברים שאם מחממים אותם בחצי מעלה יותר מדי, הם מתים. אז למה שלא נשלח את התרופה שלנו, שאמורה להיות מוצר יותר עמיד, אל המקום בו התפתחה המומחיות הזו במקום שהם ישלחו את העכבר אלינו?".

- הקריירה שלך בעשורים האחרונים היא לחלוטין לא שגרתית. איך את רואה את זה?

"אני נורא מרוצה ותמיד כיף לי. אני אופטימית שוטה. לפעמים גם נכשלתי. היום אני מבינה שצריך להיות מוכן להיכשל, אחרת אי אפשר להתקדם. דרוש ביטחון עצמי לצאת לדרך ולומר - חלק מזה יידפק, וזה בסדר".

"אני שמחה להיות אישה אבל מפריע לי כשעושים מזה ביג דיל"

מגידו גדלה בשיכון פועלים ברמת גן. אמה היא אחות, ואביה יבואן של כלי בית. "הבית היה צנוע, אבל ההורים שלנו גידלו אותנו כאילו השמים הם לא הגבול, כאילו אנחנו נסיכים בגלות. אף פעם לא חשנו לחוצים כלכלית, או שחסר לנו משהו.

"היינו ממשפחת ס"ט שבה מסתכלים על הייחוס וההשכלה וההתנהגות, ולא מתרשמים מחליפות. עד היום, אגב, עושר פחות מרשים אותי מאשר תכונות והצלחות אחרות".

- ההורים התגאו בכך שהלכת ללמוד רפואה?

"כן. בזמנו לא היו נשים בעולם הרפואי, וזה עורר גאווה".

- העובדה שאת אישה רלוונטית להצלחה שלך?

"אני שמחה להיות אישה ואין לי שום בעיה שמציינים שאני אישה, אבל מפריע לי כשעושים מזה ביג דיל. ככל שמציגים אישה מצליחה כתופעה יותר חריגה, כך זה יראה לנשים צעירות יותר קשה, ולגברים יותר משונה. בדרך שלי עד היום, לא ראיתי שום דבר שגבר יכול לעשות ואישה לא". מגידו מציינת כי היא רואה בפמיניזם גם את חופש הבחירה של כל אישה (ואיש), לפעול לטובת קריירה מצליחה או שלא להחזיק קריירה בכלל. "כל אחד עושה מה שטוב לו ושהוא יכול".

- מצער אותך שאין יותר נשים בצמרת בתחום שלך? בעבר קרנות ההון סיכון בתחום הרפואי נשלטו על ידי נשים.

"אני אוהבת שיש נשים בזירות שאני מסתובבת בהן. נשים רבות נעצרות בגלל שיקולי ילדים ומשפחה, אבל אני מאמינה שעבור דור הילדים שלי והלאה, יש לנשים רבות יותר הזדמנות, כי גברים נוטלים חלק יותר פעיל בגידול הילדים. בדור של הילדים שלי וחבריהם, גדל דור של נשים שלא לוקח שבויים".

למגידו שלושה ילדים, תמר שלומדת לדוקטורט בניו יורק במשפט בין לאומי וגור, יזם אינטרנט עם רקע במשפטים. הצעיר, רני, הוא מוזיקאי.

- חלק מהקולגות שלך כבר בפנסיה. מאיפה הדרייב להתחיל עוד קריירה בשלב הזה?

"מהרפתקנות. כל הרעיון של פנסיה הוא לעשות דברים שכיף לי לעשות, ואני עושה. אכן, לא היה אכפת לי שיהיה לי יותר זמן פרטי. אני אוהבת לקרוא, לעבוד בגינה וגם מנגנת בפסנתר. הוא הפסיכיאטר שלי".

האקזיט של אנג'יוסקור, המשבר של כיאזמה

בשנים שבהן ניהלה את קרנות ההון סיכון אינומד ו-7health הובילה מגידו השקעות, בין השאר, בחברות הסטארט-אפ כיאזמה, אנג'יוסקור. האחרונה, שפעלה בתחום הקרדיולוגיה, 'עשתה מכה' ונמכרה השנה, 11 שנים לאחר שהוקמה. באנג'יוסקור הושקעו 112 מיליון דולר וחברת ?? שילמה עבורה 230 מיליון דולר, לא החזר יוצא דופן בהתחשב בפרק הזמן שחלף מאז הקמת החברה מאז האקזיט. ככל הנראה, אינומד לא זכתה ליהנות מהאקזיט משום שהשקיעה באנג'יוסקור בתחילת הדרך ודוללה כמעט לחלוטין. ל-7health נותרה אחזקה לא מהותית בחברה.

החברה המסקרנת השנייה שמגידו השקיעה בה היא כיאזמה, שספגה באחרונה טלטלה חריפה. חברת אלי לילי, אשר חתמה על הסכם לרכישת המוצר המוביל של כיאזמה תמורת מאות מיליוני דולרים, החליטה לסגת מהעסקה. כיאזמה קיבלה בחזרה את המותר שלה לטיפול במחלת הענקות (אקרומיאלגיה, מחלה המאופיינת בעודף הורמון גדילה ובצמיחה מוגזמת ולא בריאה).

על פניו ההחלטה של אלי לילי פוגעת בכיאזמה, אבל מגידו מציגה עמדה אחרת. "כיאזמה היא החברה הכי מבטיחה בפורטפוליו שנותר ל-7health", היא אומרת, "לא 'למרות' ביטול ההסכם עם לילי, אלא דווקא בגללו. כעת מדובר בחברה שמפתחת לבדה מוצר שכבר עבר בהצלחה ניסוי שלב III. כבר התכוננו ליום שאחרי המימוש המלא של ההסכם עם לילי, להפוך את החברה לישות משפטית בלבד ולהוציא כספין אוף חלק מן הטכנולוגיה, אבל עכשיו קיבלנו את המוצר בשנית ולא יהיה צורך בכך".

"נלחמתי כמו אריה על החברה הזו", מספרת מגידו, "פעם הייתי נלחמת עבור כל החברות שלי אך זה לא נכון. יש פרויקטים שמנהל של קרן צריך לסגור. הפקתי לקחים. סגרתי פרויקט אחד בביובלאסט במהירות שסובבה לאנשים כאן את הראש, אבל לסגור פרויקט פחות מבטיח כדי להשקיע במבטיחים יותר, זה הדבר הנכון לעשות".

"בועה? זו עסקה בין שני בגירים בהסכמה"

הרזומה של מגידו מעניק לה נקודת מבט ייחודית על תחום הביומד המקומית. לדעתה, החסם העיקרי הוא כסף. "מימון הוא החוליה החסרה", היא אומרת, "אם הממשלה רוצה לעזור, היא צריכה לתת מאצ'ינג (סכום זהה לסכום שגויס מקרן פרטית) לצד קרנות הון הסיכון או המשקיעים הפרטיים, או ישירות לחברות.

- מאיפה יגיע המימון?

"שאלה טובה. אני מאוד דואגת ממה שקורה בארץ מבחינת המימון של חברות סטארט-אפ בתחום הרפואי. בימי השיא פעלו כאן 12 קרנות הון סיכון ייעודיות, וכבר כמעט 4 שנים אין כאן כסף. למרות זאת, אני לא דואגת ליזמים בישראל, הם יודעים לשרוד. כמו חתול שזורקים אותו מהדלת וחוזר מהחלון. גם אני כזו".

- מה את מייעצת ליזמים ולמנהלים צעירים?

"העצה ליזם - להסתכל קודם כל על השוק. כשמתחילים פיתוח של מוצר, כדאי לשאול קודם כל כמה כסף תוכל לקבל על זה, האם זה כלכלי, מי בעלי הדעה בתחום, ולכתוב תוכנית עסקית אפילו לפני שיש מוצר. ברוב המוחלט של המקרים התהליך קורה הפוך. באלקוברה היה לנו קודם כל מוצר, אבל נכון יותר לבנות את החברה כמו במקרה של ביובלאסט, שקודם כל השוק זוהה".

- יש היום בועת הנפקות בנאסד"ק?

"לא אומר בועה, אבל אין ספק שחלון ההנפקות הזה הוא נדיר. חברות ביוטק ללא הכנסות וללא מוצר מאושר, לא יכלו להגיע לשוק כפי שהן יכולות בשנה וחצי האחרונות. היה חלון כזה גם עבור חברות מכשור רפואי, ב-2004-2006. החלון הזה דחף את התעשייה קדימה, אבל נסגר.

"לא פלא שהחברות הישראליות מגיעות לנאסד"ק בקצב הזה, כי אין מקורות אחרים. כך קרה גם באלקוברה - ראינו שזה האפיק היחיד שיכול באמת לאפשר לנו לרוץ קדימה".

- כדאי למשקיעים להיכנס לחברות כה צעירות?

"במיוחד בוול סטריט, מדובר באנשים בוגרים ומנוסים שמחפשים סיכון. זו עסקה בין שני בגירים בהסכמה. כמובן אנחנו מחויבים לדאוג לרווחתם ולעשות את המקסימום כדי שהם ירוויחו".

- איך יצרת קשרים חזקים כל כך בחו"ל?

"'חוצפה ישראלית'. הייתי עולה על מטוס ומתחילה לדבר עם אנשים, בלי למצמץ. תפסתי את המיליארדר אלפרד מאן במסדרון באיזה כנס. מדוע שהוא לא ירצה לשמוע על טכנולוגיה ישראלית חדשה ומלהיבה? אני לא נעצרת ליד דלת סגורה. בסוף כולם בני אדם".

- מה סגנון הניהול שלך?

"כמו יחידת קומנדו. אנחנו 4-5 אנשים שכולם דבוקים לאתגר. הם עובדים בלוחות זמנים פסיכיים שאני כל הזמן עוד מקצרת להם אותם, אבל אלה אנשים שהדברים האלה מדליקים אותם. יש אנשים שיגידו 'אני לא אעבוד אצל המשוגעת הזו', אבל אם הבנאדם קם בבוקר עם סכין בין השיניים ויוצא לכבוש את העולם, אנחנו מתאימים".

- מה דעתך על פרשת אנדרומדה ועל הטענה שהעובדים בחברה זייפו לכאורה תוצאות של ניסוי קליני)?

"אני מאוד מצטערת על זה, כי כולנו, כל חברות הביומד הישראליות, ברצוננו או שלא ברצוננו נצבעים באותו הצבע, בין אם זה מוצדק ובין אם לא. אני מצטערת גם בשביל הייפריון (הרוכשת של אנדרומדה שמאשימה את העובדים בהטיית התוצאות). הם אנשים מקסימים.

"היינו איתם בקשר כי גם להם יש תרופות לשווקים קטנים והם הסכימו להדריך אותנו. הם עזרו לי במקום לבעוט אותי היום והיו מאוד נחמדים".