לראשונה בישראל: מוזיאון ערבי לאמנות ומורשת ייפתח בסכנין

המבקרים בביאנלה הים-תיכונית לאמנות, שהתקיימה לפני שנה בסכנין, התקשו לנווט בעיר ולמצוא את המוזיאון למורשת ערבית. המקום, שנראה כבית פרטי טיפוסי בן שתי קומות, סביב חצר פנימי מוצלת, נחבא במעלה רחוב צר. היום המשימה כבר קלה יותר. בזכות גל המבקרים שהביאה הביאנלה, זכו רחובות העיר בשמות. וזוהי רק אחת משורה של התפתחויות שהתרחשו כתגובת שרשרת לביאנלה, ששיאן יהיה בדצמבר, עם פתיחתו של AMOCAH - המוזיאון הערבי לאמנות עכשווית ומורשת, הראשון בארץ.

ההודעה על פתיחת המוזיאון בסכנין מגיעה בעיתוי מדהים מבחינה פוליטית, כשהמתח בין יהודים לערבים נראה נפיץ מתמיד. למרות זאת, מסתבר, יש יוזמות שממשיכות לפכות כמו זרם תת-קרקעי, ולא ניתן לעצור אותן גם כשהתותחים רועמים ונאומי שנאה נישאים באו"ם. "הביאנלה משכה לעיר התעניינות ותיירות. 20 אלף מבקרים שהגיעו לעיר גרמו לאנשים לראות שיש מקום לפיתוח עירוני, והניעו יוזמות כלכליות", אומר האמן בלו סמיון פיינרו, שיחד עם בת זוגו אביטל בר-שי יזם ואצר את הביאנלה, ומוביל כעת את הקמת המוזיאון.

"ראינו שיש מקום ליצירה אמנותית אבל אין שום מקום להציג אמנות באופן מסודר. המוזיאון הוא יעד טבעי לכך. בניגוד לטרנד של בנייני ראווה ואדריכלים כוכבים, הוא מוקם על בסיס המוזיאון הקיים, שיש לו אוסף של יותר מ-2,000 פריטים שמייצגים את המורשת הערבית-פלסטינית, ועוד כ-200 יצירות אמנות עכשווית בינלאומית, שעיקרו של אמנים שהציגו בביאנלה הים תיכונית".

"הבעיה של הביאנלה היא שזהו אירוע זמני, וראינו צורך במשהו מתמשך וקבוע", מוסיפה בר-שי. "הביאנלה אמנם נמשכה ארבעה חודשים, אבל תהליכים ויוזמות שהתחילו, צריכים לקבל תחזוקה קבועה, פעילות חינוך ועבודה עם אמנים".

המוזיאון מנוהל על-ידי עמותה משותפת ערבית-יהודית, המורכבת מצוות מוזיאון המורשת ומצוות הביאנלה, וזוכה לתמיכה עירונית, שמוביל ראש העיר מאזן גנאים. כפי שבשנה שעברה הוצגה בו אמנות בינלאומית של אמנים מובילים, גם כעת הוא מיועד להציג אמנות עכשווית אקטואלית, עם דגש על אמנים מהזירה המזרח-תיכונית. אמנים ישראלים ופלסטינים, וכן מטורקיה, מרוקו, מארצות ערב ואגן הים התיכון.

- מה התקציב הנחוץ להקמת המוזיאון?

פיינרו: "יש תמיד פערים בין הרצוי למצוי. בשלב ראשון נוכל לעבוד עם כ-700-800 אלף שקל, מכיוון שאנחנו עובדים עם התשתית הקיימת ולא מקימים בניין".

לשם השוואה, לביאנלה נדרשו כ-1.5 מיליון שקל, שחלקם הגיעו מתמיכת קרן התרבות של מפעל הפיס - בסך כ-400 אלף שקל וחלקם מתרומות ותמיכות בינלאומיות.

- מאין מגיעים התקציבים להקמת מוזיאון?

"אנחנו פונים לגופים תומכים, ביקשנו סיוע ממשרד התרבות וממפעל הפיס. בינתיים יש תקציב עירוני אך זה לא פשוט. זו לא עירייה עשירה אבל היא מאוד מסורה לרעיון. אנחנו מקווים שנזכה גם לתמיכה מגורמים מחו"ל, שראו את הצלחת הביאנלה. אפשר לעבוד גם במסגרת לא ברורה לגמרי".

"תקווה לתמימים"

בין היתר, ביקרו בביאנלה אוצרים ואספנים ממדינות אירופה, כמו גם מישראל, והתגובות היו משתאות. במפגש עם אמנות אצל הקצב ואצל מוכר הדגים, במספרה ובעמותה להעצמת נשים. אחד המוקדים המוצלחים ביותר שבהם הוצגה תערוכה היה בניין איגוד ערים לאקולוגיה וסביבה, בפאתי סכנין. גם כעת מתוכנן שיתוף-פעולה עם האיגוד, כחלק מתוכניות החינוך והקהילה המתקיימות במקום.

"מבחינה מוזיאולוגית, המחשבה היא לעבוד בצורה חכמה ויצירתית, אמנות שעובדת עם אנשים ובשביל אנשים. יצרנו שיתוף-פעולה עם מכללת סכנין ועם מועצת משגב ועילבון השכנות. עילבון היא נוצרית, סכנין מוסלמית ומשגב יהודית. בכל נושא אחר יש באזור יריבויות ומאבקי כוח וכלכלה, אבל סביב נושא האמנות ניתן לשתף פעולה", אומר פיינרו.

בתצוגה ישתלבו המוצגים של אמנות עכשווית בין הפריטים מאוסף המוזיאון, והיא כוללת כלי בית מתקופות שונות בהיסטוריה המקומית, רהיטים, קרמיקה ורקמות, לצד תיעוד מצולם נדיר של החיים בקהילה הערבית. בביאנלה היה עניין מיוחד בתערוכה ששילבה צילומים ומיצבים של אמנים, שעבדו עם פריטים מהמוזיאון. "אנחנו מנסים לעבוד בקנה מידה אנושי, בתוך הקהילה ובלי פשרה על איכות אמנותית".

- באום אל פאחם מנסים להקים מוזיאון כבר יותר מ-20 שנה. אתם באים ועוקפים בסיבוב.

בר-שי: "אין תחרות בין השניים. כמה שיותר גורמי תרבות שיפעלו בפריפריה, כך ייטב. אנחנו עובדים על היוזמה הזו מתוך המצב הקיים, ורואים בשטח את ההשפעה של יוזמות האמנות".

ומוסיף פיינרו: "לתערוכה של אמן ערבי בביאנלה הגיעו גם מבית המלוכה הירדני. בשקט, בלי פרסום. לסכנין יש אינטרס בקשרים עם העולם הערבי וזה מוכיח את עצמו. יש התעניינות גם מצד נסיכויות המפרץ - אם זו התעניינות באמנים שהצגנו, ופתאום קיבלו את הבמה הראויה להם, ואם ביוזמה עצמה".

- אולי כמו איצטדיון דוחה בסכנין, יהיה מוזיאון "אבו דאבי" או "עמאן"?

"יש סיכוי. כמובן שיש אמביוולנטיות אבל יש גם אינטרס משותף וקשרים בינלאומיים. אנחנו צריכים להיות רגישים לכל הצדדים ולא הכול יכול להיות גלוי", הוא אומר.

בתערוכת הפתיחה, שתיקרא "חיוואר" - "דו-שיח", יוצגו עבודות מהאוסף שנוצר בעקבות שתי הביאנלות הים-תיכוניות (הראשונה התקיימה בחיפה והשנייה בסכנין). ניתן יהיה לקבל טעימה מהכיוון האמנותי המציג כאן, כמו אמנים מאפגניסטן למשל, לצד אמנות מערבית.

עוד קודם לכן, ישתתף המוזיאון החדש ביריד האמנות "צבע טרי", שיתקיים בנובמבר, ובו יתקיימו מפגשים עם גורמים ממובילים מעולם האמנות המקומי והבינלאומי.

בהודעה על הקמת המוזיאון נכתב: "באמצעות פעילויות אמנות, בניית אמון הדדי בין שכנים וחיזוק שיתוף-הפעולה ביניהם על בסיס של שוויון והדדיות, בתקווה ליצור תשתית לדיאלוג אנושי ודו-קיום בין קהילות הנתונות בסכסוך. באמצעות האמנות אנו מקווים לגשר על מחלוקות באזור, תוך שימת דגש על רב-תרבותיות, יצירה אמנותית, כבוד-האדם, חזון ותקווה לדו-קיום בשלום ולעתיד טוב יותר".

- כשניים שהם כל-כך למודי ניסיון, איך אם נשארים אופטימיים, כמעט תמימים?

"באנו תמימים. זה שהצלחנו להיכנס לסכנין ולסחוף כזו תמיכה והתלהבות של אנשי העיר וגם של הממסד העירוני, זה לא מובן מאליו. זה נותן תקווה לתמימים".