פיצוץ בצינור

הרבה שנים פועלת מקורות בשקט, מתחת לפני המים. תשומת הלב וסערות המים הציבוריות דילגו בשנים האחרונות על חברת המים הלאומית והופנו לענייני מים אחרים, התפלה, שפכים, מי קולחין, שפד"ן, הקמת רשות מים, איגודי ערים לביוב, ובשנים האחרונות ביקורת גוברת והולכת על תאגידי המים.

ועדות שונות מתמנות ויושבות, כמעט דרך קבע, על ענייני מים. הנושאים מורכבים, רחבים וכבדים, האינטרסים והאינטרסנטים מרובים וחזקים. הוועדה להסדרת רגולציה כלכלית ארוכת טווח למשק המים, היא ועדת בלינקוב, כבר הגישה בשנה שעברה דוח בעניין תאגידי המים, ועל פי מה שהוועדה כותבת "כבר הביא להתייעלות תאגידים והפחתת תעריפי המים".

אחרי כן הופק דוח ביניים בעניין היטלי ההפקה, שסיומו מצטרף לדוח הנוכחי בן 150 העמודים, הנוגע רובו במקורות. אגב, ועדה בינמשרדית חדשה, כמובן בענייני מים, כבר פועלת בחסות שר המים סילבן שלום ושר האוצר יאיר לפיד.

מסע לחצים אינטנסיבי

משק המים והביוב כולל מאות ספקים, שונים ונבדלים. עם זאת, עיקר אספקת המים במערכת הארצית מתבצעת על ידי חברת מקורות המספקת מים לספקי המשנה המוניציפליים. מקורות היא מונופול היסטורי שנוסד ב-1937 ומספק כיום כ-80% ממי השתייה בישראל וכ-70% מצריכת המים.

מונופול "טבעי" כמו חברת החשמל. אין לטעות, הכוח שהנהלת מקורות ועובדיה - המתברגים היטב בקצה העליון של טבלאות השכר בשירות הציבורי - יכולים להפעיל, כשהם רוצים, דומה לזה של רשות שדות התעופה וחברת החשמל. במקורות, אגב, מאוד לא אוהבים את ההשוואה הזו.

אם כי יש לציין שמקורות, בניגוד לחברת החשמל, כן הפעילה הליכי התייעלות במשך השנים - גם צמצמה את מצבת כוח האדם שהייתה מנופחת במיוחד עד לפני כעשור, וזאת בניגוד לחברת החשמל שנשארה תקועה עם כמה אלפי עובדים יקרים ונעדרי תעסוקה. אבל עדיין, במים כמו בחשמל, כמו בנמלי הים והאוויר, הלחץ הוא תמיד לייקר את התעריפים, והסיבות תמיד נשמעות כלכליות-הגיוניות-פיננסיות.

הנהלת מקורות ועובדי מקורות מאוד לא אוהבים את הדוח הזה ולא את המלצותיו.

כבר לפני כמה שבועות הם הבינו לאן נושבת הרוח ופתחו במסע לחצים אינטנסיבי. לעמדתם, מקורות יעילה, חסכנית, ואם רוצים להוריד את התעריפים - הם בהחלט תומכים בזה והם גם יודעים איך לעשות את זה, אבל - וזה העיקר, צריך, לעמדתם, למצוא את אי-היעילות, הבזבזנות וההתנפחות במוקדי המים האחרים, ובטח שלא במחוזות מקורות.