האמנות של מיכאל גולן

קשר ישיר נמתח בין העובדה שגולן טלקום היא החברה המגייסת הכי גדולה בסלולר (במונחי נטו - גיוסים חדשים מינוס נטישות) לבין העובדה שקיבלה הקלות מהמדינה לקראת התמודדותה במכרז הדור הרביעי. רוצה לומר: שר התקשורת גלעד ארדן רוצה בהצלחתה של גולן טלקום ומוכן לפרוש שטיח אדום על מנת שתמשיך את מומנט התחרות בשוק הסלולרי. פוליטיקאים הם פוליטיקאים באשר הם.

המשוואה פשוטה: המשך ההקלות לגולן שווה המשך תחרות בשוק. אם זו לא התערבות ממשית מצד המדינה בכללי התחרות החופשית, אז כנראה שצריך לנסח מחדש את ספרי הכלכלה.

כולם רוצים לראות את התחרות המבורכת בענף הסלולר נמשכת. אבל התחרות הזו מלאכותית ונשענת בכל כוחה על רצונה של המדינה לכופף את החברות הוותיקות ופשוט לגרום להחלשתם. כל עוד הן יציגו רווח מבחינת המדינה, זה בסדר להמשיך ולהחלישן. מדינת ישראל אוהבת חברות שמרוויחות בקושי או מפסידות קצת, ולכן יקלו על תהליכי מיזוג רק כאשר אחת החברות תקרוס.

הרווחיות של חברות הסלולר היא אשליה אופטית. התזרים הטוב שהן מציגות לא יספיק, כאשר בשנה הבאה ייחלש התזרים כתוצאה מהפסקת תשלומים בעבור מכשירים שנרכשו ב-2011. תוסיפו לזה את החוב הגדול (בפרטנר ובסלקום), את המשך ההשקעות בדור הרביעי, את הכניסה הבעייתית לטלוויזיה - ונקבל חברות שמבחינת אטרקטיביות השקעה כבר לא מעניינות.

מצד שני, החברות הוותיקות במלכוד: הן חייבות להמשיך ולהחזיק מערכי שירות יקרים, סניפים, רשת - וזה לא הולך ביחד כאשר המתחרה רץ בלי כלום, ואתה רץ עם ג'ריקן על הגב.

זה יכול לקרות עוד שנה, עוד שנתיים - אבל אז יקרה המפץ הגדול, והשוק יתכווץ לגודלו המקורי. גולן והוט מובייל ימשיכו להקיז את דמן של החברות הוותיקות עד שיקנו אותן, או ההיפך.

מיכאל גולן ופטריק דרהי גאונים. היכולת שלהם לזהות את האינטרס של המדינה שרוצה תחרות ולתת לו מענה מהיר, ובתמורה לסחוט את המדינה לקבלת הקלות בתמורה פנומנלית.

במילים פשוטות, בסוף התהליך נגלה שמדינת ישראל מימנה לגולן ולדרהי את העסקה לרכישת חברות ישראליות. בסדר או לא, בקדנציה ממוצעת של שר תקשורת שנמשכת שנה וחצי, למי זה אכפת.