להדק? לשחרר!

ועדת אייל, שמונתה על-ידי שר התקשורת גלעד ארדן במטרה לבחון את היחסים בין שוק ההפקה לגופי השידור המסחריים, פרסמה השבוע דוח ביניים. מסקנות על דרכי פעולה לא היו, אבל היה שאט-נפש בולט מהתנהלות זכיינית הטלוויזיה המסחרית. רשת וקשת, נראה, איומות בעיני חברי הוועדה. הן מרמות את הרשות השנייה, גוזלות את המפיקים, מזלזלות בצופיהן ומהלכות אימים על השוק.

חברי הוועדה המזועזעים, ובהם משפטנים, אנשי אקדמיה ואפילו מי שעבדה בעבר בקשת בעצמה (ובקרוב תהיה יו"ר הרשות השנייה), אווה מדז'יבוז', גוללו שורה ארוכה של חטאים, ובבסיסם הטענה כי הזכייניות בעצם לא ממלאות את הוראות החוק אשר דורש כי 65% מהיצירה המקורית שהן משדרות, יופקו מחוץ לביתן. הן מתערבות בהפקות, "משפיעות" עליהן (באמת חוצפה להשפיע על תוכנית שאתה עומד לשדר) ואפילו מספקות למפיקים החיצוניים משרדים וחדרי עריכה, לא עלינו.

חברי הוועדה גם מעלים מספר אפשרויות לפעולה. לדרוש מהרשות השנייה להגביר את הפיקוח, לעמוד על כך שראשי הערוצים יחתמו על הצהרות אישיות, למנוע מהזכייניות להפיק בכלל ולשלוט על החוזים בינם ובין המפיקים.

אם אפשר לסכם את הפתרון ב-3 מילים - להדק, להדק, להדק. הדבר היחיד שחברי הוועדה התלושים לא שקלו, זה דווקא "לשחרר".

לא בכדי הופץ דוח הביניים הזה דווקא עכשיו. ועדות במשרד התקשורת (שעד כה עשו עבודה מרשימה מאוד - כמו לנדס ושכטר) ממלאות את משימתן, במיוחד כלפי חוץ, בתיאום עם השר שמינה אותן.

היום כשמדברים על פיצול ערוץ 2, זה נהדר להראות איזה כוח מקולל הוא יצר בידי הזכייניות שמרכיבות אותו.

אלא שהאמת היא שהיכולת של קשת ורשת להיות הצד החזק בכל עסקה עם מפיק לא תישלל מהן גם אחרי סגירת האפיק המעצים. כי זה לא הן - זה מבנה השוק.

כל עוד יהיו שני שחקנים מסחריים בלבד, בכל אפיק שהוא, בשוק משונה ומסורס רגולטורית - השוק הזה יהיה ריכוזי. אם יהיו בו יותר משניים ואפילו יותר מ-3 שחקנים - אולי הכוח יוחלש, אבל גם רמת ההפקה והצלחתה יצנחו דרמטית. ואז גם המפיקים יסבלו מזה משמעותית.

הבעיה של שלשום

מצוקת המפיקים והמפיצים בעולם היא אמיתית, ויש חובה לפתור אותה. אלא שהזכייניות הן לא "הרעות" בסיפור הזה. אם בכלל יש הפקה טלוויזיונית בישראל, זה לרוב בזכותן.

כעת, כשכוחות חדשים נכנסים לישראל, כמו אנדמול ברשת למשל, הזכייניות הופכות להיות הבעיה של שלשום. כל הכוח היצירתי הישראלי יזרום בצינורות הישר לחו"ל, ועמו הכסף הגדול והזכויות ליצירה. פה יישארו רק ידיים עובדות ועובדים טכניים, ואנחנו נודה שזורקים לנו עבודה מהולנד ומארה"ב.

חברי הוועדה תלושים, משום שהם מביטים ביחסי הזכייניות והמפיקים, מבלי להביט על כל האגפים האחרים של השוק. רוצים לשנות את מאזן הכוחות? הקימו חממות תוכן שיאפשרו הזנקה של רעיונות, והמליצו שהמדינה תתמוך ביצואני התוכן שאינם קשורים בגופי שידור. צרו קרנות שיאפשרו הפקת פיילוטים על-ידי הגופים המפיקים, בלי תלות במשדר. קדמו במהירות את הקמתו של ערוץ 1 כגוף תחרותי שיחזק שחקנים עצמאיים, בעיקר בתחום הדרמה והתעודה. סייעו ביצירת קשרים ישירים בין השוק הישראלי לגופים בחו"ל, ללא צורך במעבר בטלוויזיה הישראלית.

לצד כל אלה, יש בהחלט צורך בקביעת קווי מתאר לחלוקת זכויות היוצרים בין המפיקים לזכייניות, אך לא בנפרד מתהליך דה-רגולציה משמעותי שיכלול הקלות בתנועת גופי השידור וביכולתן להיות גמישות בשוק.

שוק התוכן הישראלי הוא כה מיקרוסקופי, עד שמי שנדמית כחיית טרף אכזרית, היא לא יותר מחיפושית שמנסה את מזלה. אין פה גוף חזק באמת, אלא רק גוף חזק יותר שחכם על חלשים ממנו.

חשוב וצריך לחזק את המפיקים ואת המפיצים העצמאיים - אבל אסור שזה יהיה במחיר של החלשת הזכייניות.