דירה על הנהר בסנט פטרסבורג
כשלמדתי רוסית בסנט פטרסבורג בתחילת שנות ה-90, בעלת הבית שלי הציעה לי לקנות דירה מתפוררת על תעלה ליד תיאטרון מרינסקי בסך של 30 אלף ליש"ט. אני לא בטוח איך הייתי מצליח לממן אז את הרכישה, אבל אני מבכה את העדר הדמיון הפיננסי שלי מאז. הדירה הזו שווה כיום, אני מניח, לפחות פי עשרה.
עם מתנה של מיליון ליש"ט הייתי מתקן את הטעות ההיא וחי ברמת יוקרתית יותר. דירה עם אווירה שמשקיפה על נהר פונטנקה הייתה עושה לי את זה. סנט פטרסבורג נשארה אחת הערים האהובות עלי, גדושה בהיסטוריה, תרבות וחיים גולמיים, ועדיין צעירה מניו יורק. הבירה הקיסרית הרוסית היא העיר של פושקין, דוסטויבסקי, אחמטובה וצ'ייקובסקי. היא גם הבית של ההרמיטאז' והמוזיאונים הרוסיים ותיאטרון מרינסקי, עם להקות הבלט והאופרה הייחודיות שלו. יש מעט ערים קסומות בהשוואה לסנט פטרסבורג ב"לילות הלבנים" שבהם אין כמעט לילה. כאשר אנחנו רואים את ההיבטים הברוטליים יותר של התוקפנות הרוסית באוקראינה, כדאי להיזכר בתהילה התרבותית שלה.
ג'ון תורנהיל, סגן עורך FT
סנט פטרסבורג / צילום: בלומברג
זיכרונות מאירלנד
עם קירות אבן יבשה, גג קש ורעפים, הבית החדש שלי עומד על מישור של עשב ומשקיף כלפי מטה על הנהר הצר פולאך, שזורם לאיטו אל נהר המוי. אנחנו מדברים על אזור מאיו שבמערב אירלנד, אזור של יופי נטוש, ביצות של כבול, הרים, ערפל וכמובן גשם. התיירים נוהרים לחוף האטלנטי המיופה ובוהים ביאכטות היקרות בנמל ווסטפורט. הידענים נהנים ממאיו כפי שהטבע ברא אותו.
הבית הדמיוני שלי יושב על קצה העיירה קילטימאג, שם נולדה אמי, ושם ביליתי אינספור עונות קיץ נהדרות. בעיני המתוחכמים מדבלין, זה הופך אותי ל"קלצ'י". קילטימאג נתנה לאירלנד את הדימוי של מישהו שמתקשה לנקות את המספוא מהשיער שלו. כבר קראו לי בשמות גרועים יותר.
הבית רחב ידיים. בסלון שרצפתו אבנים עומד תנור ששורף כבול, וסיריו המושחרים הומים מבישול נתחים של נקניק ותפוחי אדמה. יש נגיעות אקראיות של לוקסוס: השירותים הם בתוך הבית, ויש חימום מרכזי בקומה העליונה. הבית כמובן לא יעלה מיליון ליש"ט, אבל אשתמש בעודף כדי לקנות ולחדש את קולנוע סאבוי בעיירה, מקום של זיכרונות מתוקים.
פיליפ סטיבנס, פרשן פוליטי ראשי
אירלנד / צילום: רויטרס
טוקיו או בואנוס איירס
יש לי בית באקטון, פרבר לונדוני לא מרשים, שנקנה ב-1997 ב-200 אלף ליש"ט. המחירים עלו מאז עד כדי כך שהיום לא הייתי מקבל עליו הרבה עודף ממיליון ליש"ט לו קניתי אותו שוב. חלופה אחת לבית הזה היא דירה חדשה לגמרי בטוקיו, שבה המחירים מתחילים לטפס לראשונה ב-20 שנה. הייתי בוחר את קגורזאקה, רובע מרוחק עם מסעדות צרפתיות ויפניות מיוחדות. הדירה תשקיף על גן של מקדש ותהיה לה אמבטיה יפנית עם אמבט עמוק ואסלה היי-טקית.
במידת הצורך אנטוש את קגורזאקה לטובת סן טלמו, רובע הטנגו של בואנוס איירס שבו חייתי פעם. היו לדירה שלושה חדרי שינה עם תקרות שסולם לא הגיע אליהן. דלתות המעלית היו מברזל מפורזל. הסלון הגדול, שהיה מחובר עם דלתות צרפתיות לרחבת אכילה גדולה באותה מידה, התגאה ברצפת עץ מבהיקה. צמח טרופי השתרג סביב חוט שהשתלשל מהתקרה. הפרחים שלו היו כה גדולים, שנדמה היה שהוא טורף אצבעות. הדירה השקיפה על פארק, בחוץ היו ברים של טנגו ובתי קפה. אני מניח שאוכל לקנות שתי דירות כאלה במיליון ליש"ט. בזיכרוני זה עדיף בהרבה על אקטון.
דייויד פילינג, כתב ראשי באסיה
סן טלמו / צילום: בלומברג
על החוף בברבדוס
את הכסף שלי הייתי משקיעה בכרם במולדובה, בבניין דירות באתר סקי חדש בגיאורגיה או בדירה באזור מובחר בבואנוס איירס. כן, כמו תמיד צריך לחשב סיכונים. למולדובה וגיאורגיה יש חשיפה לרוסיה, ואילו בואנוס איירס זולה. אני משווה כל דבר לנכס של ארבעה חדרי שינה על שפת הים שיכולתי להרשות לעצמי בברבדוס. הזכרתי שיש לו בריכה וגישה למי ים כחולים צלולים? האי הזה הוא אחד המפותחים בקריביים. הוא מציע סצנה תרבותית, מסחרית וקולינרית משגשגת, וקשרי תעופה מצוינים לארה"ב ולאירופה. מחירי הנכסים בספרד ומיאמי כבר נגעו ברצפה לפני זמן מה, ואילו האיים הקריביים עוד לא עברו נסיגה דומה. עם הכלכלה האמריקנית בתיקון, ברבדוס היא במצב מצוין ליהנות מהמיליונרים של הרשתות החברתיות שמחפשים בתי נופש וחופשות מנוחה. העובדה שברבדוס נחשבת לאחד המקומות המחווטים בעולם לא תזיק. יזמי הההיי-טק מתעבי המסים יעריכו בוודאי גם את יעילות המס באי הזה. בשבילי, זה יהיה מקום לכתוב בו ספרים. אם זה ייכשל, האי הזה יהיה מועמד מוביל ליהנות ממהפכת הנופשונים העולמית.
איזבלה קמינסקה, הכתבת לנושאים מקומיים
על החוף בברבדוס / צילום: רויטרס
מחסנים באנגליה
הייתי מוציא את כל הסכום הזה על מחסנים. לפני כמה שנים הוצג בפני אדם שנקרא הרבוטל (וכינויו "מלך הגרז'ים הנעולים של לונדון") שהסביר את היתרונות של הנדל"ן הזה, שתכופות לא מקדישים לו תשומת לב. ממה שאני זוכר, הנקודות העיקריות היו פטור מתשלום מס רישום, כמעט פטור מלא מאחריות כבעל בית, הסכמי השכרה פשוטים וכמובן תשואה של 10%.
היופי של המבנים הללו, ששטחם 6 על 3 מטרים, נכנס אט אט לאופנה. לפי הרבוטל, החיסרון היחיד של המחסנים היה שאתה עלול להשכיר אותם בטעות לשודדי בנק שהיו ממלאים את המקום בתקבולים מהשודים שלהם. אבל אפילו כאן יש צד חיובי: סביר מאד להניח שהם היו משלמים את דמי השכירות במועד. ותמיד תוכל להגביל את החבות המשפטית שלך על ידי הוספת "ללא רכוש גנוב" בהסכם השכירות.
היופי שבמחסנים הללו הוא, כמובן, שלא צריך להתעניין בבתי ספר טובים וכיוצא באלו. תשואה דו ספרתית תהיה מובטחת תמיד, בין אם מדובר על קנסינגטון, פיבלס או דנג'נס (שתי שכונות מצוקה בלונדון). כדי לעזור לאזן מחדש את שוק הנדל"ן, אני אשקיע את המיליון שלי מחוץ לכביש הטבעת 25M.
ג'ונתן פורד, כותב מאמרי המערכת הראשי
מחסנים להשכרה/ צילום: רויטרס
מרסיי: גם דירה וגם סירה
בית שני בבנין ישן שמשקיף על הנמל הישן של מארסיי, לגיחות של סופי שבוע. אני מתה על השילוב של שמש ים תיכונית ונמל של מעמד העובדים.
הייתי מקדישה את הזמן לשוטטות ברחובות התלולים של רובע הפיראטים הישן, בלגימת רוזה פרובנסאל ובריקודים עד עלות השחר בברים ובמועדונים המחוספסים של העיר. הייתי מקדישה זמן גם להערצת פרויקט הדיור הקלאסי סיטה רדיוס של לה קורבוזיה, שהוא השראה לברוטליות.
דירת לופט של חדר שינה אחד עם תקרה גבוהה שמשקיפה על הנמל הישן עולה כיום כ-700 אלף אירו (560 אלף ליש"ט). בשאר הכסף הייתי קונה סירת מפרש ומקום עגינה. כך אוכל לבקר בעיירות שטופות השמש ובכרמים שפזורים לאורך החוף כמה שיתחשק לי.
קייט אלן, כתבת הנדל"ן
מרסיי / צילום: בלומברג
בלקפול: קידוחי נפט ותשואות גבוהות
בלקפול בצפון-מערב אנגליה מציעה כמה מהמחירים הנמוכים ביותר במדינה, ואת תשואות ההשכרה הגבוהות ביותר. בקרוב תקבלו אולי עוד יותר. חברת האנרגיה קואדרילה הגישה בקשות לקידוחי פצלים ליד העיר הזו שעל החוף. זה יכול להביא לאזור יועצים, מהנדסים, לוביסטים, מנהלים בדרג ביניים וראשי קהילות.
לכן הייתי משקיע את מיליון הליש"ט שלי בבית ששוכר שחברת אנרגיה תשכור עבור מנהל בכיר שלה. הייתי אפילו מארגן עוד 250 אלף ליש"ט לקנות את דלווד, בית מהודר עם משטח נחיתה למסוקים. אנשי אנרגיה אוהבים את זה. כחלופה הייתי מתפתה לקנות את סטרטון הוטל על הטיילת, תמורת 800 אלף ליש"ט, סכום שהייתי מחזיר לעצמי בשישה חודשים, עם קצת שיפוצים ובתנאי שהאורחים היו משלמים בכרטיסי אמקס של החברה.
מרין סומרסט ווב, עורך מוסף מאניוויק
הטיילת בבלקפול / צילום: רויטרס
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
