ההנהלה המתנחמדת

שנים מנסה הוט מובייל לסכל כל ניסיון של עובדיה להתאגד, וכעת קיבלה על כך קנס של לא פחות ממיליון שקל. הוט מובייל לא היחידה. הנהלות משקיעות המון בניסיונות לאתר כל ניסיון התאגדות מצד עובדיהן, כדי לסכלו בכל דרך אפשרית, עקלקלה, מתוחכמת ואף אלימה.

שפת שגרה, שפת מלחמה

בימי השגרה הנהלות מנחות את עובדיהן המנהלים לשווק את עצמם, ולחזור על מסרים שמציגים באור מחמיא את החברה בכלל ואת פועלם בפרט, עד כדי שטיפת מוחם של העובדים. גם מיתוס המשפחה השחוק נועד לשם כך - לא רק כדי לייצר שייכות, אלא גם כדי לצייר תמונה יומיומית של אידיליה: חברה משפחתית, חמה, אכפתית וקשובה, שכביכול אין שום היגיון בביקורת כלפיה.

אז, בעת התאגדות הן יכולות להשתמש במיתוס המשפחה והאידיליה שכבר נצרב בתודעת העובדים, ולהדגיש שהארגון - הוא המשפחה האמיתית, ואילו המתאגדים - פולשים חיצוניים שאינם שייכים ל"משפחה".

כך למשל, עם הסימן הראשון להתאגדות זוכים כל עובדי החברה להודעה המציגה שוב את ה"משפחה" באור אידילי, וזאת בניגוד מוחלט לעובדיה המתאגדים, שמתוארים כחותרים תחתיה וכבעלי אינטרסים צרים שפוגעים בכלל ומפרים את שלוותו.

אלה כמובן גם מאוימים באיבוד משרתם (לעתים הנהלות אף מפטרות מנהלים שנראים כמצדדים במאבק המתאגדים, כדי להוכיח לעובדים שלא כדאי להם לשתף עמם פעולה), ולא אחת נעשה גם ניסיון ליצור סכסוכים ומחנות בקרבם, ולהחליש אף יותר את כוחם.

לזרוק אבנים על השביל

המתאגדים אמנם פותחים ראשונים במערכה, אבל במלחמה כמו במלחמה - ההנהלות מעדיפות להשתייך לצד הזריז, החזק והאקטיבי. לכן, מיד לאחר הפגנת הצעד הראשון מצד העובדים, ההנהלה עושה שריר חזק יותר, ומתחילה להפציץ את עובדיה בביקורת - על פועלם במסגרת המאבק, על תפקודם הירוד כעובדים, על כל מה שרק אפשר - העיקר שיישארו באזור המותקף, ושיאבדו את המומנט. במקום שישקיעו את מרצם וזמנם בתכנון מאבקם, הם נאלצים להתגונן ולהוכיח את צדקתם, ודורכים במקום.

כדי לעכב ולהתיש, ההנהלה יכולה לשתף עמם פעולה באיטיות מכוונת. למשל, לספק מידע חסר בתגובה לבקשותיהם למידע (כמסירת פרטי הקשר של העובדים באופן חלקי), למתוח עוד ועוד את הדיונים המשפטיים (כבקשת דחיות חוזרות למועדיהם), וכיו"ב.

שניים רבים, השלישי מנצח

כדי לשבור את רוחם של המתאגדים, ארגונים רבים נעזרים בשירותי יועצים ועורכי דין המתמחים בהבסת מתאגדים. מה שאבסורד בכך הוא שההנהלות מוציאות הון על שכירת הטובים שביועצים, מפרקי האיגודים, במקום להשקיע את הכסף בהעלאות השכר, בהטבות ובתנאים שהעובדים נאבקים למענם.

עוד אבסורד הוא בעובדה שפעמים רבות המתאגדים עצמם שוכרים את שירותיהם של אותם יועצים בדיוק, שיסייעו להם במאבק כנגד ההנהלה. ההנהלות כמובן חוששות מזה, כפי שכתבה בעבר החברה הקמעונאית וול-מארט, שהצהירה בגלוי שאמנם אינה מתנגדת להתאחדות העובדים, אך מוחה בכל תוקף כנגד הסתייעותם בייצוג של גורם שלישי בתהליך: "אנו מכבדים את זכויות הפרט של עובדינו ומעודדים תקשורת פתוחה, אך לא מאמינים בייצוג של ספקים חיצוניים. כל עובד יכול לדבר בשם עצמו, ויקשיבו לו, בלי שיצטרך לשלם כדי לפתור בעיות".

בהיסטוריית המאבקים כנגד התאגדויות עובדים נרשמו גם מהלכים לא חוקיים החודרים למרחב הפרטי של העובדים: ניהול שיחות טלפון מטרידות שזורעות פחד, עמם ועם קרוביהם; מעקבים בשעות הפנאי ואף מכשירי ציתות; ניסיונות להפליל או להשיג מידע שלילי על העובדים במטרה לסחוט אותם.

סליחה, טעינו, וכמה שאנחנו נחמדים

ויש הנהלות שמוחלות על כבודן, ומיד עם זיהוי הסימן הראשון להתאגדות בוחרות להתנצל ולהעביר את המסר: "תודה שהארתם את עינינו, הכל פתיר, בואו נעצור כאן".

הנהלות אחרת מגדילות לעשות בתהליך ה"התנחמדות": הן דואגות שכל זמן שהמאבק עומד בעינו, בדיונים אודותיו ישתתפו רק המנהלים החביבים והאהודים, ואילו ה"שוטרים הרעים" יורידו פרופיל וייעלמו מן העין. לעתים לפתע מפציע בחברה המנכ"ל, שיתכן שלא נראה לעין מעולם, לביקור חברותי ומחויך, כדי לגרום לעובדים בעקיפין לחשוב שוב על רצונם להילחם בכל הכוח.

ההנהלות שוחרות השלום דואגות גם לחזק את הקשר עם עובדיהן, להחמיא להם על עבודתם, ליצור עמם דיאלוג שוטף שבאמצעותו יוכלו להתעדכן בתכניות המאבק של המתאגדים, ולהציג להם שוב ושוב את ההשלכות השליליות של המרד בארגון, שפוגעות בכולם, ולא רק בהנהלה.

מכל הדרכים המתוחכמות, זו דווקא דרך שחביבה עליי, ולו מפני שהיא היחידה שבאמת מכבה את האש, ולא מלבה אותה יותר. היא בוודאי עדיפה פי כמה מהצטדקות או מתקיפת-נגד והאשמת האחרים. יש לה כוח רב בהעברת מסרים ניהוליים חשובים: כולנו טועים, מנהלים ועובדים כאחד. לכולנו מגיעה הזדמנות שנייה. אנחנו לוקחים אחריות על מעשינו, לטוב ולרע. אנחנו לא מוּנעים מאגו וכבוד. במיוחד אם עושים זאת כמו שצריך.

מלחמה מזיקה לארגון. כדאי לפעול כדי למנוע מרד בשגרה, ולנסות לפשר כל ניסיון להתאגד בדרכי שלום. כל ניסיון לתקוף חזרה את העובדים מחדד עוד יותר את הגבולות בין שני המחנות, מגביר את כעסם ותסכולם של העובדים, ומחזק את רצונם ללחום בכל הכוח.

יעל מהודר היא יועצת ארגונית. מאמריה מבוססים על הידע והניסיון שרכשה בתהליכי ייעוץ ופיתוח מנהלים בארגוני הייטק ותעשייה, ולאנשים פרטיים. המאמרים מיועדים להעשרה, אינם תחליף לייעוץ מקצועי ואישי המתאים למידותיו של כל אדם ואדם, ואין להתייחס אליהם ככאלה. פרטי הסיפורים האישיים טושטשו לשמירת פרטיות מושאיהם. פניות ליעל מהודר אפשר לשלוח לדוא"ל yaelmehoudar@gmail.com, ואפשר לפנות אליה גם בפייסבוק.