מדוע אין יותר נשים עשירות?

באחרונה פרסם מגזין פורבס את הדירוג השנתי של 400 האנשים העשירים בעולם. בצמרת הרשימה, כבר 21 שנים, ניצב ביל גייטס עם הון של 81 מיליארדי דולרים. אחריו דורגו וורן באפט עם 67 מיליארד דולר ולארי אריסון, מנכ"ל אורקל היוצא, עם 50 מיליארד דולר.

גם מספר ישראלים הצליחו להכנס השנה לרשימה, ובהם לן בלווטניק עם 21.6 מיליארד וחיים סבן עם 3.4 מיליארד. אך לצד כל אלה, בולט מספרן הנמוך של הנשים ברשימה. 47 נשים בלבד דורגו על-ידי פורבס, חלקן נכנסו לרשימה ביחד עם בני הזוג שלהן, אשר תרמו חלק ניכר מההון המשפחתי. בולטת ברשימה - כמו תמיד - אופרה וינפרי, שדורגה במקום ה-190 עם 3 מיליארדי דולרים.

מדוע ישנן כל-כך מעט נשים ברשימה? התשובה ברורה: חרף ההישגים הגדולים במאבק למען שוויון, נשים עודן מדורגות הרבה מאחורי גברים במרבית המדדים העוסקים בשכר, הכנסות ומעמד כלכלי-חברתי. זה נכון במקומות העבודה, שם נשים עדיין משתכרות פחות מגברים המבצעים עבודה זהה, וזה נכון ברשימת העשירים של פורבס, שם ניכרת הדומיננטיות המוחלטת של הגברים במוקדי הכח העסקיים והכלכליים בארה"ב.

מיעוט הנשים ברשימה בולט במיוחד לנוכח העובדה ש-276 מהמדורגים הרוויחו את הונם בעצמם לעומת 124, שקיבלו את כולו או את חלקו בירושה. ניתן ללמוד מכך, כי השליטה בהון איננה רק תוצאה של השתייכות לשושלת משפחתית ה"נכונה" אלא שגברים נהנים מהזדמנויות להצליח ולהתעשר בהיקף הגדול לאין-שיעור מנשים. מי שחשב ולו לרגע, כי רשימת העשירים אינה עניין לפמיניזם וכי המאבק לזכויות נשים צריך להתמקד בחזיתות אחרות - כדאי אפוא שיחשוב מחדש. רשימת העשירים היא סממן חשוב בדיוק כמו כל סממן אחר בחברה ובכלכלה להמשך האפליה נגד נשים ולמיעוט ההזדמנויות שהן מקבלות גם בשנת 2014 בהשוואה לגברים.

ובכל זאת, יש נקודת אור. אם יש מסלול קריירה, המסתמן כמנוף למוביליות חברתית ולצבירת הון, הרי שזהו המסלול הטכנולוגי. אליזבת' הולמס, למשל, נכנסה לרשימה של פורבס בגיל 30 בלבד אחרי שייסדה את Theranos לבדיקות דם ביתיות. להבדיל - גם יאן קום, יהודי ממוצא אוקראיני שגדל בעוני, התברג במקום ה-62 ברשימה עם הון של 7.6 מיליארדי דולרים תודות לאפליקציית וואטסאפ שפיתח. המסקנה: יזמות בתחומים כגון היי-טק, ביומד ומחשבים עשויה להניע שינוי ולאפשר לנשים לשדרג את מעמדן המקצועי והכלכלי בצורה דרמטית.

הפתרון למיעוט הנשים בצמרת ההון העולמית עובר אפוא בשילובן בענפי היזמות והטכנולוגיה. זוהי משימה בקנה מידה בינלאומי, אשר ישראל - הנהנית ממעמד של "סטארט-אפ ניישן" - עשויה להרוויח אם תיקח על עצמה להובילה. בין היתר, לחשוף ולעודד תלמידות עוד מגילאי היסודי ללימודי מדעים וטכנולוגיה, יש לתמרץ סטודנטיות ותלמידות לבחור במסלולי לימודים בהנדסה, מחשבים ומדעים מדויקים כבר משלב התיכון, דרך התואר הראשון וכלה בתארים מתקדמים; לתעדף קבלת נשים למקצועות עתירי ידע ליחידות הטכנולוגיות בצה"ל דוגמת 8200 וממר"ם; ליישם תכנית לאומית להגברת שילובן של נשים בענפי ההיי-טק והביומד; ולהשקיע בטיפוח יזמות עסקית וטכנולוגית בקרב נשים בקבוצות גיל ואוכלוסיה שונות.

כדי שכל זה יקרה, נדרש שילוב כוחות מצד הממשלה, המגזר העסקי והפילנתרופיה. תפקידה של הממשלה הוא לתת את תמריצי המס והרגולציה בעוד שהעסקים חייבים "להחליף דיסקט" ולהוביל תכניות בהיקף משמעותי להשמת נשים בתעשייה.

מגזר השלישי, ביחד עם משרד החינוך, נדרשים אף הם להירתם למשימה ולזהות את שילובן של נשים ביזמות טכנולוגית כיעד ראשון במעלה לפרויקטים של מעורבות חברתית. אם שלושת המגזרים הללו ישכילו לפעול ביחד, הדבר עשוי להוביל לשינוי במעמדן של נשים בשטח. ומי יודע, אולי בעוד כמה שנים נראה יותר נשים - ואפילו ישראליות - ברשימת העשירים של פורבס.

הכותבת היא מנכ"לית עמותת מחשבה טובה, הפועלת לצמצום פערים באמצעות טכנולוגיה