אינטליגנציה גופנית: מופע מחול חדש של להקת מארי שווינאר

מארי שווינר מאמינה באינטליגנציה גופנית. החומר הראשוני של עבודתה הם השרירים, העצמות, האינסטינקט החיוני של הגוף האנושי. עם זאת, בניגוד לתפיסה שלפיה שפת הגוף גוברת על השפה המדוברת, שווינר סבורה שבכל תרבות ישנה פרשנות ייחודית לתנועה, בכל מקום יש שפה אחרת של היכרות והבנה של הגוף. כך, המחול האוניברסלי מקבל מובן אחר והד שונה בכל מקום שבו הוא מוצג.

להקת מארי שווינאר, שמגיעה מקנדה, תופיע בשבוע הבא במשכן לאמנויות הבמה בתל-אביב, בתוכנית המורכבת משתי יצירות: "פולחן האביב" - עוד גירסה במלאת מאה שנה לקלאסיקה שפתחה את עידן המחול המודרני, ו"תנועות" של שווינר בהשראת אנרי מישו.

שווינאר עבדה עשר שנים כיוצרת ורקדנית סולו וביססה את מעמדה בעולם המחול כאמנית ייחודית. גם במסגרת הלהקה שהקימה בסוף שנות ה-80, היא עובדת בהרכבים לא קונבנציונליים, עם הרבה יצירות סולו ברפרטואר. כך, למשל, בפרשנות שלה ל"פולחן האביב", בניגוד לכוריאוגרפים רבים אחרים, עבודתה של שווינאר מבוססת על סולואים של פולחן, המבקש לעורר בתנועות חזקות וברורות את "התעלומה המסתורית והאינטימית" הטמונה בכל רקדן.

"אין שום סיפור בפולחן שלי", היא מסבירה. "אין פיתוח, זו רק הנוכחות בתוך הפולחן, ההתמודדות איתו ושיתוף של רגע וזמן בחיים. בזמן המופע יש הרגשה של פרץ יוצא דופן של אור, הבזק של ברק". כל אלה מקבלים תנופה מהמוזיקה הדרמטית של סטראווינסקי.

"המקור שלי תמיד היה הגוף עצמו, ובעיקר השתיקה והנשימה, מפני שאלו הם מרכיבים 'בלתי נראים'. בראשיתה של כל יצירה, תמיד יש מה שאני מכנה 'המסתורין', מעין גל שקורא לי ומאתגר אותי באופן כמעט כפייתי. התפקיד שלי הוא ללכוד את הגל המקורי, ולארגן אותו במרחב ובזמן על-פי מבנה וצורה נקיים, לסוג של 'נגינה'", אומרת שווינר.

"אני עושה את זה מתחילת דרכי, ב-1978. אני מקשיבה בתשומת לב לדחף החיוני של הגוף ומגבשת אותו לסדר חדש. בכל פעם אני חוזרת מחדש לנקודת האפס. בכל פעם אני מתחילה ממצב נזיל, הדומה לשעווה, ואני מכוונת את האנטנות שלי. אני רוצה ליצור דבר חדש לגמרי, אני עוקבת אחר הגל הזה עד שהכול עומד כמבנה קלאסי המבוסס על האינטראקציה עם הצופים, בתקווה שיחוו התגלות משלהם לתחושת המסתורין".

היצירה "אנרי מישו: תנועות" עלתה לראשונה לפני שלוש שנים בפסטיבל המחול הבינלאומי בווינה. ב-1980, גילתה שווינאר את ספרו של אנרי מישו (1899-1984) "תנועות" ובו 64 עמודים של ציורי דיו הודיים, פואמה ב-15 עמודים ואחרית דבר. המופע שיצרה בהשראתו מעביר את הספר למחול בימתי, כשהיא מאפשרת לצופים אינטרפרטציה חופשית. הרקדנים בשחור והבמה הלבנה יוצרים תמונת עולם סוריאליסטית, ובמרכזו תנועות ההדפסה וחגיגת כתמי הדיו, רישומיו המקוריים של מישו מתוך הספר המוקרנים כתפאורה.