אורנשטיין: חשש לקבלת טובת הנאה ע"י מפרק חברת נדל"ן

במשך 30 שנה מטפל מפרק שמונה מטעם בית המשפט בנאמנות ראויה בהשלמת בניית פרויקטים של חברת נדל"ן שקרסה, במסירת יחידות מגורים לרוכשיהן וברישומים של היחידות בפנקס רישום המקרקעין של החברה בפירוק.

רגע לפני השלמת הליך הפירוק, ממש בשוליו, מודיע אותו מפרק לבית המשפט, כמעט כדרך-אגב, כי אחת הדירות בבניין - שנבנה על-ידי החברה שהוא משמש כמפרקה - נמכרת לבתו על-ידי בעלי קרקע. האם זה כשר?

בהחלטה תקדימית, המשרטטת את גבולות פעילותם של המפרקים ואת מידת התערבותו של בית המשפט בשיקול-דעתם, קובע בית המשפט באופן חד-משמעי כי המכירה לבתו של המפרק אסורה, נגועה בחשש לניגוד עניינים וקבלת טובת הנאה מטעם המפרק, וכן פוגעת במראית פני הצדק.

שופט המחוזי בתל-אביב, איתן אורנשטיין, ביטל את עסקת המכר לבתו של המפרק, תוך שהוא קובע כי "יש לראות את רכישת הדירה על-ידי בתו של המפרק כרכישה על-ידי המפרק עצמו".

לדבריו, "עסקינן במעגל קרבה משפחתית מדרגה הראשונה, הורה וילדו, ומשכך יהיה זה מלאכותי להפריד בין בתו של המפרק לבין המפרק עצמו. לא כל שכן שהמפרק מאשר כי הוא זה שמסר לבת את המידע, עמד מאחורי העסקה וגם היה שותף לניסוח הסכם המכר, להגשת דיווחים לרשויות המס לגבי הסכם המכר וביצוע הרישומים המתחייבים".

דירה במחיר "מציאה"

ההחלטה דנה בעסקה שנערכה במסגרת הליך הפירוק של חברת "חיים שכטר חברה לבניין והשקעות בע"מ", שעסקה בבנייה למגורים, בעיקר בראשון-לציון והסביבה, אך ב-1984 נקלעה החברה לקשיים, ומונה לה כונס נכסים, לבקשת בנק לאומי. בהמשך ניתן צו לפירוק החברה, ועו"ד זהר גרינברג מונה למפרק שלה.

בעת קריסתה הייתה החברה מעורבת בכ-49 פרויקטים לבנייה, מרביתם פרויקטים למגורים המיועדים ל-1,215 יחידות דיור. במהלך 30 השנים שחלפו מאז צו הפירוק, פעל המפרק נאמנה להשלמת בניית הפרויקטים, למסירת היחידות לרוכשיהן ולרישומים של היחידות בפנקס רישום המקרקעין.

אחד מהפרויקטים של החברה היה בניית בניין מגורים ברחוב רש"י 5 בראשון-לציון, שבו מצויה גם הדירה שנמכרה לבתו של המפרק. ב-1982 התקשרה החברה בהסכם קומבינציה עם בעל הקרקע, שלפיו יהיה זכאי הבעלים לקבל 4 מתוך 8 הדירות שייבנו על הקרקע, וב-1989 הושלמה בנייתו של הבניין במסגרת הליך הפירוק.

הבעלים מכר שתי דירות בראשית שנות ה-90, ונותר בעלים של שתי דירות. לאחר פטירתו עברו הדירות לחמשת ילדיו, שניהלו משא-ומתן למכירת הדירות ופנו למפרק כדי לקבל את אישורו למכירה.

בהמשך לכך הגיש המפרק הודעה לבית המשפט, ממנה עלה כי במהלך שיחת מסדרון התברר לו כי היורשים מעוניינים למכור את הדירה השנייה במחיר נמוך יחסית של 900 אלף שקל, כדי לעמוד בהתחייבויותיהם כלפי בנק לאומי. עוד הודיע המפרק כי הוא הביא את המידע האמור לידיעת בתו הבגירה, ענת גרינברג, שחתמה עם היורשים על הסכם לרכישת הדירה.

המפרק גם הודיע לבית המשפט כי לאור הסכם המכר, הוא הפך לבעל עניין ברישום הבית המשותף, הגם שהאינטרס של בתו תואם את מדיניותו של רישומי כל הפרויקטים של החברה. עם זאת, ונוכח הנגיעה האישית, הבהיר המפרק כי הוא מצא לנכון לדווח על נגיעה זו, בנוסף לדיווח שהעביר לכנ"ר סמוך לעסקה.

בשולי ההודעה ביקש המפרק מבית המשפט לרשום הודעה זו לפניו.

"מספר עננות מרחפות"

השופט אורנשטיין סבר כי "יש בעייתיות בתוכנה של ההודעה, המחייבת בירור במעמד הצדדים", קבע דיונים בבקשה, ולבסוף החליט מיוזמתו לתת את ההחלטה המבטלת את הסכם המכר לבתו של המפרק.

בפסק דין נדיר קובע השופט אורנשטיין כי הגם שלא מונחת בפני בית המשפט בקשה לביטול הסכם המכר, ולהיפך - אין התנגדות של אף אחד מן הצדדים לעסקה, והם אף אינם בעלי דין בתיק הפירוק (בתו של המפרק והיורשים-המוכרים) - אין לבית המשפט ברירה אלא להתערב מיוזמתו בעסקה, וזו אף חובתו.

"סבורני כי אחד המקרים שבהם על בית המשפט להתערב הוא זה שלפניי, שבהם נודע לבית המשפט על התנהלות לא תקינה בהליך חדלות פירעון, שאין בית המשפט יכול להתעלם ממנה... אין בית המשפט מחויב בהליכים מעין אלה להמתין להגשת בקשה בעניין על-ידי צד ג', שיש בסיס להניח שלא תוגש", קבע אורנשטיין.

עוד הוסיף השופט כי "אין מנוס אלא להורות על ביטולה של העסקה מיוזמת בית המשפט, וכי מחובתו של בית המשפט לעשות כן", כאשר "לעניין זה יש להביא בחשבון את עוצמת הפגמים שכרוכים בעסקה שנגועה בחשש למתן טובת הנאה ובהיותו של המפרק מצוי בניגוד עניינים. עסקינן בכשלים מן החמורים, שיש בכל אחד מהם כדי לאיין את הסכם המכר".

אורנשטיין אף ביקר את המפרק על התנהלותו מול בית המשפט, כאשר קבע כי אין בעובדה שהמפרק הגיש את הודעתו בנוגע לעסקה כדי להקהות את הבעייתיות שבעסקה ולהכשירה, ואף תהה מדוע המפרק בחר "להודיע" לבית המשפט על העסקה ולא לבקש את אישורו של בית המשפט מראש כנדרש. "לא מצאתי כל טעם בהודעת המפרק שניתנה בדיעבד, אזי אילו הייתה מוגשת לאישורי - כזה לא היה ניתן לה", קבע.

לגופו של עניין קבע אורנשטיין כי "מספר עננות מרחף על התנהלות המפרק, ומשכך יש להסתייג מהנעשה על-ידו", ובין היתר, העובדה כי על פני הדברים קיימת למפרק טובת הנאה בהתקשרות עם היורשים, המפרק נהנה מרכישת דירה במחיר מוזל ממחיר השוק, וזאת על יסוד ידיעתו המפורשת שהיורשים נתונים בלחץ כספי.

"המפרק ניצל את המצוקה שבה היו שרויים היורשים על מנת לרכוש את הדירה לבתו במחיר מופחת ממחיר השוק כגרסתו, ואין נפקא מינה באשר לשיעור ההפחתה", קבע אורנשטיין.

העדפת אינטרס אישי

תהייה נוספת המעלה חשש של טובת הנאה למפרק, ציין השופט, היא הנסיגה המפתיעה של היורשים מבקשתם התקיפה לביטול דרישת המפרק שהתנה את הסכמתו להעברת הזכויות בדירותיהם לאחרים, בהפקדה כספית בסך של 50 אלף שקל.

"מכלול הנסיבות מצביע בבירור על פגיעה במראית פני הצדק, ובהינתן בין היתר טובת ההנאה באשר לרכישה של הדירה במחיר מופחת, כמו גם ויתור של המפרק על חיוב היורשים בהפקדה כספית, על מחיקת בקשתם נגדו ועוד", קבע אורנשטיין.

אורנשטיין אף שירטט במסגרת ההחלטה את גבולות הגזרה לעבודתו של המפרק, וציין כי "ככלל, על בעל תפקיד להימנע מעשיית שימוש במידע שהגיע לידיעתו במסגרת תפקידו לענייניו הפרטיים. כל המידע שמגיע לידיעת בעל התפקיד אינו שלו אלא של הנושים, ומשכך הוא מנוע מלנצלו לצרכיו. ניתן להקיש לעניין זה מהוראות דומות החלות על נושא משרה בחברה, שגם עליו נאסר עליו להפיק טובת הנאה ממידע שהגיע לידיעתו מעצם היותו נושא משרה".

עוד נקבע בפסק הדין כי שימוש במידע מהסוג האמור לטובת ענייניו הפרטים של בעל התפקיד, מהווה העדפת האינטרס האישי שלו על פני זה של הנושים, וגם בכך טעם לאסור עליו כל שימוש.

מעבר לכך, אורנשטיין הוסיף כי "אין ספק שעשיית עסקה כאמור עלולה להטות את שיקול-הדעת של בעל התפקיד, שיעדיף לרצות את הגורם המתקשר על חשבון האינטרס של הנושים, גם ללא כוונת מכוון; זאת ועוד, לא ניתן לשלול שעסקה שמקורה במידע שנמסר לבעל התפקיד במסגרת תפקידו נגועה בטובת הנאה, שכן אחרת לשם מה בחר בעל התפקיד לעשותה".

לסיכום, השופט הבהיר כי בכל מקרה, ככל שבעל תפקיד מעוניין לעשות שימוש במידע שהגיע לאוזנו במהלך תפקידו לצרכיו האישיים, הוא חייב לפנות מראש לבית המשפט, לפרוש לפניו את מלוא העובדות הרלוונטיות ולקבל את אישורו. זאת, כתנאי למתן תוקף לכל עסקה שהמידע משמש בסיס לה.

"ללא קבלת אישור בית המשפט לעסקה, תהא זו נעדרת תוקף, שכן מעמדה הוא כמעמד כל הסכם שיש להביאו לאישור בית המשפט או לשכת ההוצאה לפועל", נקבע.