סחיטה או פשרה?

שר האוצר יאיר לפיד יכול להגיד שהקרן הקיימת לישראל נכנעה, ויו"ר קק"ל אפי שטנצלר והמנכ"ל מאיר שפיגלר יכולים להגיד שמעמדה של קק"ל ניצל בנזיד עדשים. לא נוגעים בינתיים במעמד המיוחד של קק"ל, וזאת תמורת מיליארד שקל בתקציב 2015 לתשתיות ופיתוח קרקע, כפי שיוחלט בוועדת מנכ"לים מיוחדת.

היה ברור שבסופו של דבר תתגבש פשרה כלשהי ביחסים בין קק"ל לבין הממשלה. זה התחיל בדרישה של לפיד ל"תרומה" קבועה של קק"ל לתקציב בהיקף חצי מיליארד שקל לשנה, תוך איום בביטול הטבות מיסוי הנדל"ן שלה והפטור שלה מחוק חובת מכרזים, ודרישתה של שרת המשפטים ציפי לבני לבטל את הפטור של קק"ל מביקורת מבקר המדינה.

זה נמשך ב"דיל" שהציע שר השיכון אורי אריאל, לקבל מקק"ל 2.5 מיליארד שקל שאותם הוא יחלק כראות עיניו, כנגד שימור מעמדה העצמאי של קק"ל, ובעיקר תוך שמירת העיקרון שאין למכור קרקעות קק"ל לערבים.

חשיפת קופת קק"ל, שבה כ-4 מיליארד שקל, והכנסותיה השנתיות לאחרונה ממכירת קרקעותיה בהיקף של מיליארד ורבע שקל, דבר שהופך אותה לבעלת עניין בעליית מחירי הקרקע למגורים, בצירוף הביקורת הציבורית על היעדר השקיפות והספקות לגבי הנחיצות בעצם קיומה של קק"ל - הכריעו את הכף. בין אם תקראו לזה הסכמה שהיא כניעה לסחיטה או פשרה מפא"יניקית.

השאלה היא האם מדובר בעניין חד-פעמי, כמו שגורסים בקק"ל, או שזהו תקדים גם לשנים הבאות, כמו שחושבים באוצר, אם כי לא בטוח שבאותו היקף.

המבחן יהיה ביוני 2015, המועד שבו יפוג תוקף האמנה מ-1961 בין קק"ל לבין המדינה ויתחיל התכנון של תקציב 2016, כשהאיום של האוצר מנגד הוא: 'אם לא תסכימו להמשיך "לתרום", נגבה מכם מיסי נדל"ן בגובה 65% מהכנסותיכם ממכירת קרקעות'.