ישראל צריכה מסי ירושה

1. נזכרנו בציטוט הזה של באפט לאחר שקראנו את הראיונות שהעניקו מורי ארקין ואלי יונס ל"גלובס". ארקין הוא איש עסקים, שפיתח יפה את חברת התרופות אגיס ומכר אותה לפריגו, עשה סיבוב נאה בבזק עם קבוצת סבן-אייפקס, וכעת הוא יושב על הון נזיל המוערך במיליארדי שקלים. אלי יונס הוא מנכ"ל שכיר לשעבר - תקופה קצרה יחסית בבנק הפועלים ותקופה ארוכה כמנכ"ל מזרחי-טפחות - שצבר הון מוערך של כמה מאות מיליוני שקלים, בעיקר כתוצאה מהקצאה נדיבה של אופציות בעיתוי הנכון.

התפיסה של באפט ברורה וידועה: מיליארדרים צריכים לתרום חלק גדל מהונם לצדקה בעודם בחיים. לתפיסתו, לא הגיוני להפקיד עושר, כוח והשפעה כה רבים בידי אנשים רק מפני שהיה להם המזל לצאת מהרחם הנכון. באפט גם נוהג לבקר את מערכת המס האמריקאית, שנדיבה לאמריקאים, ואמר בעבר שהוא משלם הרבה פחות מסים מאנשי הצוות שלו, כולל מזכירתו.

במשפחת ארקין, כנראה, לא יישמו את רעיונותיו של באפט. ארקין אומר זאת באופן שאינו משתמע למאה פנים: "זה מאוד נאצל אבל זה לא קיים אצלי. אני אוריש את הכול לילדים שלי, הגנים שלי משתיקים את השכל שלי בעניין הזה".

יונס לא הזכיר את הגנים שלו, אבל בהחלט התייחס לשכרו כמנכ"ל מזרחי טפחות ולטענה שמנכ"לים ישראלים יסתפקו בשכר הרבה יותר נמוך כיוון שאיש לא יחכה להם בזרועות פתוחות בחו"ל. "אני מוכן לעשות טיול מודרך לכל החכמים שאומרים שאין אלטרנטיבות בחו"ל", אמר יונס, "תלכו לבנקים, לחברות פיננסיות וגם לחברות תעשייתיות ואוניברסיטאות באירופה ובארה"ב, ואתם תצאו משם עם מצב רוח רע. מספר הישראלים שיושבים שם בעמדות בכירות הוא יותר מכל קבוצת מיעוט אחרת מהעולם. מדובר בישראלים מוכשרים שעושים תפקידים בכירים וכבר לא יחזרו לכאן. הפסדנו אותם כיוון שהשכר בדרך אל הצמרת לא מספיק מתגמל". המוטו של יונס ברור: הבאתי ערך, ייצרתי ערך רב כמנהל, אז מגיע לי (עובדתית זה נכון: יונס ניער את הבנק המנומנם בתקופתו, ייצר ערך רב לבעלי מניותיו, בין היתר גם לבעלי המניות מקרב הציבור. השאלה היא על חשבון מי, אם בכלל).

2. אנשי עסקים, חלקם או רובם, טוענים שהאווירה הציבורית בישראל מבריחה אותם החוצה; ששנאת עשירים או שנאת מצליחנים הופכת את כולם, ללא הבחנה ובהכללה גורפת, לחשודים, לעבריינים, לאויבי העם ולמיעוט נרדף. העוינות לעשירים איננה חדשה ואיננה אופיינית רק לישראל, יש לה סיבות מוצדקות ויש לה גם סיבות לא ממש מוצדקות; יש אנשי עסקים שהרוויחו אותה ממש ביושר ויש אנשי עסקים שהביקורת עליהם איננה הוגנת. הכללות מעצם טבען אינן הוגנות, אבל בכל זאת אפשר לומר את הדבר הבא: כשמעט מאוד אנשים צוברים הון בלתי נתפס בשעה שהרבה מאוד אנשים תקועים במלחמת הישרדות יומיומית, נוצר איזשהו מתח, נוצרת איזו עוינות, תחושה שהשיטה הכלכלית יוצרת פערים חברתיים לא מידתיים.

מסי ירושה (מעל רף מסוים, כמובן, לא באופן גורף), למשל, הם חלק מהמתח הזה. העשירים והמצליחנים טוענים שמדובר בכפל מס. אם הרווחנו את לחמנו ביושר, אם הקמנו עסקים ששגשגו ושילמנו מס כחוק, מדוע אנחנו צריכים להיענש? כלומר, זה סוג של מיסוי כפול שפוגע בסופו של דבר בכלכלה ובצמיחתה וממילא מייצר סביבו תעשייה של תכנוני מס. המצדדים במס מצטיידים בטיעונים הגיוניים: יש במסי ירושה משהו צודק, כיוון שכך העשירים מחזירים כספים לחברה שתומכת בקפיטליזם, שאפשר מלכתחילה את צבירת הונם.

מורי ארקין הוא דוגמה לכאורה למצליחן מ"הסוג הטוב". הוא לא עשה תספורת, הוא הביא את אגיס למכירה לחברה בינלאומית, הוא ייצר מקומות עבודה, הוא לא חלב צרכנים, הוא משלם מסים כחוק (כך זה נראה, אף שרשות המסים פשטה על ביתו בעבר), אז מה לעזאזל רוצים מעשירים ומצליחנים כמותו? שיתרמו חלק מהונם לצדקה, בין אם מרצון ובין אם בכפייה (מסי ירושה)?

הסיפור האמיתי קצת שונה. הנה תזכורת לסיבוב שעשו בזמנו בבזק ארקין ושותפיו הבכירים, חיים סבן וקרן אייפקס: רווח של קרוב ל-5 מיליארד שקל ברוטו, תשואה של 300% על ההון העצמי, בתוך כארבע שנים בלבד. בתקופת השליטה של סבן-אייפקס-ארקין נהנתה בזק מרגולציה ידידותית במיוחד. הקרטל הסלולרי ייצר רווחים של מיליארדים מדי שנה ושיעורי הרווחיות של החטיבה הקווית של בזק, יחד עם האינטרנט שלה, הגיעו לרמה של חברת היי-טק (במקרה של החטיבה הקווית והאינטרנט, שיעורי הרווחיות נותרו חלומיים עד עצם היום הזה). במקביל, בשקט-בשקט, פוטרו והופרשו מאות עובדים לפחות, בהסכמה שקטה של ועד העובדים בחברה, בשם ההתייעלות. ארקין אמנם היה שותף מינורי (סבן ואייפקס היו צריכים שותף ישראלי), אבל המינוריות הניבה לו רווח של קרוב לחצי מיליארד שקל ברוטו (!). ארקין אמר בראיון שהלקח שלו מההשקעה בבזק הוא שאם אתה משקיע במשהו שאתה לא מבין, תיצמד לאנשים שמבינים. הוא הוסיף שהוא לא מצא את ידיו ואת רגליו בתחום הזה, כי הוא מקובע על תחום הרפואה. למתבונן מהצד נראה כאילו ארקין נקלע "בטעות" לעסקה הזאת והרוויח "בטעות" כמה מאות מיליוני שקלים, רק כי נצמד לאנשים הנכונים. למרבה הפליאה, ארקין דווקא הפגין בראיון עמו בקיאות רבה בהשקעות פיננסיות - למשל, בתשואה על ההון בבנקים - והסביר מדוע החליט לצמצם את ההשקעה במניותיהם אחרי שהגיע להחזקה די מהותית של כ-3% במניות בנק הפועלים. לדעתו של ארקין, העליהום על הבנקים מוגזם, והוא אף הסביר מדוע. שימו לב להסבר: "ההשוואה לחברות הסלולר שגויה מהסיבה הפשוטה שאפשר היה לראות גם בעין בלתי מזוינת שלחברות הסלולר היו רווחים מופרזים...".

ארקין רק שכח להזכיר שאחת מחברות הסלולר שאפשר היה לראות בעין בלתי מזוינת שיש לה רווחים מופרזים היא לא אחרת מפלאפון, בבעלות בזק - אותה בזק שארקין עצמו הפיק ממנה רווח עצום. השורה התחתונה היא שארקין, שהיה חלק מגרעין השליטה בבזק, מודה בעצמו שחלק גדול מרווחיו בבזק הופקו מרווחים "מופרזים", וזה אומר דבר מאוד פשוט: בזק ופלאפון עשקו צרכנים במחירים מנופחים וכתוצאה מכך נוצרה העברת עושר מהרבה מאוד צרכנים למעט מאוד אנשי עסקים שקוראים להם חיים סבן, קרן אייפקס וגם מורי ארקין. אם כן, זו לא הייתה "טעות", זה לא היה כישרון יזמי או עסקי, לא חדשנות, אלא ניצול מרבי של תנאי שוק קרטליסטיים שסחטו צרכנים. ארקין וחבריו להשקעה יטענו ודאי שאם נותנים אז לוקחים, ואם הממשלה והרגולציה אפשרה זאת, אל תצפו מאיתנו להיות אלטרואיסטים, אבל זו גישה קצת מעוותת, במיוחד ממי שאומר שהגנים שלו הרבה יותר חזקים מהשכל שלו, והוא יוריש הכול, אבל הכול, לילדיו.

אמירתו של ארקין על הסלולר לא הייתה היחידה שהסגירה מה הוא חושב על מקור העושר שלו, לפחות בחלקו. כך, למשל, אמר על שוק התרופות: "אחד הדברים שאבי הנחיל לי הוא שתרופות זה בשביל למכור, לא בשביל לקחת וזה היה נר לרגלנו הרבה שנים". בכך הוא בעצם רמז שקיימת תופעה של "דחיפת" תרופות, לעתים לשווא, ע"י חברות התרופות (אגיס התמחתה בתרופות עור ולא בתרופות מצילות או מאריכות חיים). ובכן, ארקין יודע בהחלט על מה הוא מדבר. מצורפים כאן כמה נתונים על צמיחת שוק תרופות המרשם בארה"ב לאורך 30 השנים האחרונות, והם מדברים בעד עצמם. כמובן, חלק הארי של התרופות הוא אכן נחוץ ותורם באופן דרמטי לבריאות האזרחים ולהארכת תוחלת החיים הממוצעת. אבל יש גם "תופעות לוואי", ואחת מהן היא צריכת-דחיפת יתר של תרופות. צרכני התרופות בארה"ב מוציאים מדי שנה מיליארדי דולרים על תרופות אנטי-דיכאוניות, תרופות להפרעות קשב (ריטלין למשל) וכדורי שינה. יש גם עלייה חדה באבחון ובטיפול בתרופות במחלות נפש (יש יאמרו לכאורה) של ילדים. 7.5% מהילדים בארה"ב בגילאים 6 עד 17 לוקחים תרופות בגלל "קשיים נפשיים או התנהגותיים". ואנחנו מניחים שגם בארץ ניתן לראות את המגמות האלה. יש בהחלט תחו שה שהיד קלה מדי על המרשם, מה גם שאין הוכחות חד-משמעיות שהתרופות הללו נחוצות. מאחורי צריכת היתר הזאת, עומדים מערכי שיווק אגרסיביים של חברות התרופות, כי הרי תרופות זה בעיקר בשביל למכור, לא בשביל לקחת, ואת זה אמר ארקין, בן למשפחת רוקחים שיודעת דבר אחד או שניים על תעשיית התרופות.

גם ההנחה שהעשירים משלמים מס אמת היא הנחה די נדיבה ואף מופרכת. השומות הפרטיות שלהם חסויות כמובן, עד שזה מגיע לבית המשפט (ראו הוויכוח בין משפחת ריכטר לרשות מסים על תשלום מס של מאות מיליונים), אבל אפילו ארקין יודע את האמת הגלויה: גדודים של מתכנני מסים ומתחמניהם הולכים על חבל דק מאוד כדי לארגן לקליינטים העשירים מאוד חיסכון של תשלומי מס בסדרי גודל עצומים, שרק החיסיון והפרטיות לא מאפשרים לדעת אותם. הם מסתייעים בפקודת מס גמישה מדי וברשות מסים סלחנית מדי, וזה כולל, בין היתר, יזמי היי-טק, הנחשבים אנשי עסקים מ"הסוג הטוב" שנהנה מאהדת הציבור. מייסדי אמדוקס, למשל, הסתייעו בתכנון מס אגרסיבי מאוד ובמקלטי מס בחו"ל כדי לחסוך לעצמם תשלום מס של מאות מיליוני דולרים לפחות.

בהתייחס לתפיסה שעשירים הם אלה שיוצרים מקומות עבודה, אנחנו מעדיפים לצטט מה שאמר ל"גלובס" ניק הנאואר, מיליארדר שתומך בקפיטליזם אבל לא בתוצאות הלוואי שלו ויוצא נגד חבריו העשירים: "אי שוויון מסוים הוא הכרחי, חיוני, מצוין ומעולה כי הוא זה שמתמרץ אנשים ליצור פתרונות לבעיות, להיות יצרנים ולעודד חדשנות ויזמות, אבל מעבר לרף מסוים, חוסר השוויון הוא הרסני וייגמר במהפכה... הקפיטליזם נתן לי את הקרדיט ואת התמריץ שלי קיבלתי, אבל מי שיצר את מקומות העבודה הוא מעמד הביניים שהאמין ברעיונות של קנייה ברשת... רוב האנשים מאמינים שעשירים הם אלה שיוצרים מקומות עבודה ובכך שאם נעשה את העשירים עשירים יותר העושר יחלחל למטה. הם באמת משוכנעים שכל מה שאמרו להם על זה שהטבות מס לעשירים טובות להם ולעולם זו אמת צרופה. אנשים צריכים להבין שזה פשוט בולשיט..."

3. אלי יונס הוא לא מורי ארקין. הוא מנכ"ל שכיר מוכשר מאוד שהביא את הבנק בניהולו, מזרחי-טפחות, לביצועים הטובים ביותר במערכת. הוא חושב שמגיע לו ומגיע למנהלים מסוגו כל טוב, כי אחרת הם יברחו למקום שיתגמל אותם באופן טוב יותר. הוא מציע לארגן לכל החכמים סיור בתעשיית הפיננסים העולמית כדי לראות איך הישראלים מתברגים בעמדות מפתח ועד כמה המשק הישראלי מפספס אותם.

אז ככה, גם במקרה של יונס, האמת קצת יותר מורכבת. יונס אכן ניער את מזרחי טפחות, הוא אכן הבנק הטוב ביותר במערכת מבחינת ביצועים, אבל מזרחי טפחות הוא למעשה בנק קמעונאי די קטן (מזרחי) שהתחבר עם בנק המשכנתאות הכי גדול בישראל (טפחות). מזרחי טפחות שולט בכשליש משוק המשכנתאות. כ-60% מתיק האשראי שלו נובע ממשכנתאות, שבהן השכיל לייצר תשואה הרבה יותר גבוהה ממתחריו. כלומר, מזרחי-טפחות הוא בנק לא ממש מאוזן, שבועת הנדל"ן, שיונס מתעקש לא לקרוא לה כך, עשתה איתו ועם הבנק חסד. יהיה מעניין לבחון את הבנק בעת משבר דיור ופשיטות רגל חריגות של לווים, אם וכאשר.

שנית, אנחנו מתקשים להיזכר בישראלים בולטים במערכת הפיננסית העולמית (לבד מאורית פרידמן בגולדמן זאקס), וגם יונס יודע היטב שהיא לא בדיוק מדד להשוואה לעסק מופלא והוגן. נהפוך הוא, העסקים הפיננסיים הללו הובילו את המשבר העולמי ב-2008, מוסדות פיננסיים ענקיים פשטו את הרגל ונזקקו לעזרה מאסיבית מאמא-ארה"ב כדי לשרוד. המנהלים, שהובילו את העסקים שלהם להימורים מסוכנים ולעברי פי פחת, נהנו מתגמול של מאות מיליוני דולרים ויצאו בזול מכל הבלגן הזה (מקסימום שימוע לא נעים בסנאט).

שלישית, העושר שצבר יונס נבע בעיקר מתוכנית האופציות הנדיבה שהוענקה לו בעיתוי מאוד-מאוד נוח, כשמניית מזרחי-טפחות הגיעה לשפל, מה שממחיש שאופציות הן עניין של מזל ועיתוי. הוא גם יודע שרוב המנהלים שמתעשרים מאופציות בוחרים במסלול ההוני שמאפשר להם לשלם מס של 25% בלבד ולא על-פי שיעור המס השולי שלהם, אף שהרווח מהאופציות הן הכנסת עבודה לכל עניין ודבר (במקרה של יונס, הרווח שלו נחשב "הכנסת עבודה"). הוא גם יודע היטב שאי-אפשר לקיים חברה בריאה עם אי-שוויון גדול כל-כך, חברה שבה מנהלים גורפים את רוב השמנת ומשאירים פירורים לעובדים. הוא אפילו דיבר בראיון על איכות התעסוקה שיורדת כל הזמן.

ודבר אחרון: יונס מכיר היטב את המילייה העסקי, הוא מכיר היטב וגם הסתכסך עם יו"ר בנק לשעבר שצבר פי כמה וכמה הון ממנו וסגר שומה נוחה עם מס הכנסה. יונס יודע שהוא יכול להוביל את כל ה"חכמים" לסיור מודרך לא רק בחו"ל אלא גם פה קרוב, בארץ ישראל. הוא יכול לספר לכל החכמים בסיור המודרך שמנהלים רבים ונושאי משרה רבים, לא הגיעו לכיסאם הרם בזכות הכישורים שלהם אלא בזכות הקישורים שלהם. בזכות הקישוריות החברתית, בזכות הקישוריות הפוליטית, בזכות הקישוריות המשפחתית אבל לאו דווקא בזכות הכישורים המקצועיים שלהם. אולי אז הוא יבין למה יש תחושה קשה כלפי מנהלים שחושבים שלא מתגמלים אותם מספיק ומאיימים לברוח מכאן.

eli@globes.co.il

 מורי ארקין ואלי יונס / איור: גיל ג'יבלי

 אומת הכדורים