ביוני 2011 נחתתי בברלין, שמח וטוב לבב, עם מלאי מצומצם של בגדים בתיק וכ-100 אירו בארנק. לעיר הבירה החזקה באירופה הגעתי אחרי חודשים ארוכים של טיול במזרח הרחוק. מכיוון שנותרו לי כמה ג'ובות בארנק (ואפס בחשבון הבנק), החלטתי "לסחוט" את הטיול ולבלות עוד מספר ימים בחו"ל. אחרי הכול, כמה זמן כבר אפשר להעביר בברלין עם 100 אירו בלבד?
התשובה, מסתבר, היא הרבה. מעל לחודש שהיתי באירופה, וחלק נכבד בברלין עצמה. אמנם בתודעה של תרמילאי, אבל בכל מקום שאני מגיע אליו עיניי פקוחות, והבנתי מהר מאוד שמה שאפשר לעשות עם כ-50 אירו (חזרתי לארץ עם כמעט חצי מהסכום, בסופו של דבר) בברלין - אי-אפשר לעשות בישראל, גם אם אשב סגור בבית לאור נרות.
חייתי טוב, לא היה חסר לי דבר. במרכולים בדקתי מה המוצר הזול ביותר, ואותו קניתי. והו, גם הזול ביותר טעים ואיכותי בהרבה מהמוצרים הבסיסיים בישראל. אם זה לחם, ממרח או בירה בחצי אירו.
כשרציתי ממש להתפנק אכלתי לאפה ב-2 אירו. אחרי זה הרגשתי רע. בכל זאת, 2 אירו זה הרבה כסף. למרבה המזל, בשלב כלשהו מצאתי 2 אירו על הרצפה. אני וחבר שטייל איתי חלקנו את הסכום הגרנדיוזי, אירו לכל אחד. והנה עוד יציאה, עוד בילוי.
הסתבר שאני יכול להעביר תקופה משמעותית באירופה, לעשות את מה שאני עושה בחיים (לכתוב), לחיות טוב ולראות נופים משגעים, תוך שאני מוציא סכום שבארץ מספיק לי ללא יותר מיום-יומיים.
ההתניידות באירופה בכלל ובברלין בפרט הייתה קלה ביותר: אגודל למעלה, מכונית עוצרת. כשרציתי להשקיע, הייתי מחפש טרמפ מראש באתר יעודי שמשדך בין בעלי מכונית לטרמפיסטים שרוצים להגיע לאותו יעד.
הלינה הייתה לא יותר מסובכת: פה אצל מכר, שם בהוסטל במטבעות בודדים ללילה וארוחת בוקר (לא נעים להודות, אבל כמה ריבות ולחמניות מצאו את דרכן לתיק שלי, והנה עוד כמה ארוחות חינם). וכמובן, אינספור אטרקציות ואתרי תיירות ותרבות בחינם אין-כסף.
חלק מהזמן העברתי בכפר בפרברי ברלין, בחווה של משפחה גרמנית חביבה. בתמורה לסיוע בשיפוץ אחד המבנים בשטח, קיבלתי לינה ואוכל בשפע ובחינם ושיחות על כלכלה אלטרנטיבית, אנרגיה חלופית ותרבות-נגד שמשפיעות עליי עד היום.
עד לליכטנשטיין הגעתי עם השטרות הבודדים שהיו עליי. נסיכות זעירה בגודל של מרכז תל-אביב, אבל השלישית בעולם במדד התמ"ג לנפש, ולבטח הראשונה בעולם במדד ה"וואו, איזה נוף מדהים". בארץ האגמים, ההרים והדשא האינסופי לנתי מספר ימים אצל מכר, וכששאלו אותי איך אחזור לשדה התעופה בברלין בלי כסף, הרמתי את האגודל.
מעבר ליתרונות הברורים שבחופשה ארוכה וכמעט חינמית, יש משהו משחרר ומלמד גם יחד בהחלטה לא להוציא כסף. זה מלמד עד כמה אפשר לחיות טוב וליהנות יותר מהבחירות שלנו. כמובן שלי הייתה הפריבילגיה לעשות זאת בכוונה תחילה, ובמעמד הסוציו-אקונומי הנמוך יותר זה מן הסתם נראה אחרת.
אבל בכל זאת, אולי כדאי גם למי שמקנא במילקי ב-80 סנט וגם למי ש"חי כמו מלך" בברלין, לעשות ניסוי: חודש אחד, 50 אירו. כי קצת פרופורציות לא יזיקו.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
