החלילן מווינה: קרל-היינץ שוץ יגיע לסדרת קונצרטים בישראל

בשבועיים הקרובים יופיע בארץ החלילן האוסטרי קרל-היינץ שוץ, המכהן באחד התפקידים היוקרתיים ביותר בתחומו בעולם: חלילן ראשון בתזמורת הפילהרמונית של וינה. שוץ יופיע כאן כסולן עם התזמורת הקאמרית נתניה - הקאמרית הקיבוצית, וינגן איתה, בביצוע בכורה, עיבוד לחליל שעשה לקונצ'רטו המפורסם של בטהובן לכינור.

שיץ, 39, מנגן בפילהרמונית של וינה מזה שלוש שנים. תזמורת זו נחשבת לאחת הטובות בעולם, אך במקביל הייתה ידועה לשמצה בתור התזמורת האחרונה באירופה שהדירה נשים משורותיה. התזמורת הייתה על טהרת הגברים עד שנות ה-90 המאוחרות, ושינתה את מדיניותה רק לאחר מאבק חברתי ומשפטי ארוך. "למרבה השמחה, כיום התזמורת פתוחה לגמרי", מספר שיץ. "יש בה 147 נגנים, מתוכם קרוב ל-20 נשים. רוב הנגנים החדשים שמתקבלים בשנים האחרונות הם נשים, במיוחד בכינור. יש עדיין בתזמורת נגנים מבוגרים ושמרנים שלא מרוצים מהשינוי הזה, אבל ככל שחולפות השנים הם פורשים ומתמעטים.

"בכל תזמורת תוכל למצוא אנשים שלא אוהבים להכניס לשורות התזמורת זרים ונשים, וזה נכון גם אצלנו", הוא אומר. "אבל הרוח השתנתה. בשנת 1997, התפטר מנכ"ל התזמורת כיוון שלא היה מוכן לשמוע על הכנסת נשים לתזמורת, ומי שהחליף אותו קידם בהתלהבות מהלך להפוך את התזמורת לצעירה יותר ועם שילוב מלא של נשים. בשנים האחרונות זה כבר הפך לדבר מובן מאליו".

לצאת מהזווית של הקונפליקט"

זו תהיה הפעם השנייה שבה מופיע שוץ בארץ כסולן עם תזמורת נתניה - הקאמרית הקיבוצית. בשנה שעברה ניגן עם התזמורת גירסה לחליל לקונצ'רטו המפורסם לכינור של מנדלסון, והשנה יעשה דבר דומה עם הקונצ'רטו לכינור של בטהובן. "זה מעין תחביב שלי, לקחת יצירות יפות לכלים אחרים ולעשות להם עיבודים לחליל", הוא צוחק. "לקונצ'רטו לכינור של בטהובן יש כבר גירסה לחליל שעשה ויליאם בנט, אבל אני אנגן גירסה אחרת שהכנתי בעצמי".

שיץ מספר שהחליל שבו הוא מנגן עשוי זהב צהוב 24 קראט. הכלי יוצר לפני 6 שנים, ונעשה במיוחד עבורו. "יש 20 כלים כאלה בעולם", הוא מספר. "היתרון הגדול של הזהב הוא שהוא מעביר צלילים בצורה מעולה, ונותן מניפה עשירה של צבעים וטווח רחב של צלילים".

- כמה כלי כזה שווה?

"אולי עדיף שלא אספר זאת", הוא צוחק. "הוא עולה 75,000 יורו".

- זו השנה השנייה ברציפות שבה אתה מופיע בישראל. יש לזה סיבה?

"הגעתי לישראל לראשונה בשנה שעברה, והחוויה הייתה מדהימה. באירופה מכירים את ישראל בעיקר מהזווית של הקונפליקט, ומקבלים תדמית מאוד מסוימת שלה. אבל אז מגיעים, ומגלים כמה האנשים פה תומכים ומקבלי פנים. הכול פה מאוד פתוח ומאוד חברי. הכי ריגשה אותי פגישה עם ניצולת שואה, שבאה לדבר איתי אחרי אחד הקונצרטים. אני דור שלישי אחרי המלחמה ואנחנו חונכנו כבר בצורה אחרת, אבל זו הייתה עבורי חוויה חזקה מאוד לפגוש מישהי שסבלה מהמשטר הנורא אז וכיום באה להודות לי על המוזיקה שביצעתי".