בדיוק לפני 6 שנים, כשההלם מקריסת בנק ההשקעות ליהמן ברדרס פינה את מקומו לפאניקה חוצת שווקים בדרך לשינוי הכלכלה העולמית, עשה ד"ר ארי ברגמן את הכסף הגדול שלו. זה לא, חלילה, שהוא זיהה הזדמנות בפיגוע הכלכלי הגדול של המאה ה-21 - זו פשוט הייתה העבודה שלו: לשמור על הכסף, ובעיקר על האמון, שנתנו לו המשקיעים בקרן הגידור פנסו שבראשה הוא עומד.
ברגמן הכין את עצמו לקריסה הגדולה באמצעות שורה של מכשירים פיננסיים, ובראשם המכשיר המכונה "עסקת חידלון אשראי" (CDS - Credit Default Swap). מבלי להיכנס יותר מדי להגדרות, מדובר במכשיר פיננסי שיוצר מעין עסקת ביטוח למקרה של זעזועים בשוקי ההון. ברגמן רכש את ה-CDS מגולדמן זאקס, מענקית הביטוח AIG ומאחרים, בגין השקעות בליהמן, בנק אוף אמריקה ונוספים.
"קנינו ב-2007 הגנה לשבע שנים, כי חשבנו שיש לנו שנתיים עד הקריסה, ואז חמש שנים שבהן ה-CDS יעבוד", הוא מספר בראיון ל-G. "אני זוכר שזה עלה מ-24 נקודות ל-600 - השקעה בלתי רגילה". ובמילים אחרות: פנסו קיבלה פי 25 על גידור ההשקעות שלה.
- איך ראיתם את זה בא? אף אחד אחר לא ראה - למעט, אולי, נוריאל רוביני, שקצת נתפס בזמנו ככלכלן הזוי.
"אני אפתיע אותך: אנחנו הרגשנו שמשהו כזה יכול לקרות כבר בסוף 2006. זה היה אוסף של דברים שהצביעו לכיוון הזה, אבל הרמז הכי גדול היה העובדה שהמינוף של השוק בתקופה ההיא היה מאוד-מאוד גבוה. אני לא מדבר איתך רק על ניירות הערך מגובי המשכנתאות (MBS, ניירות ערך שהתבססו על משכנתאות הסאבפריים שבסיכון גבוה. ש' ס'), אלא גם בתחומים אחרים. יותר מזה, דווקא העובדה שאף אחד אחר לא רואה את זה גרמה לנו לחשוד עוד יותר. פשוט ראית שהשוק היה אדיש לסיכונים".
הנקודה שבה החליט ברגמן לצאת מעמדת המתבונן ולנקוט צעדים, כמו למשל רכישת ה-CDS, הגיעה עם קריסתו בן לילה של בנק ההשקעות בר סטרנס ב-2007: "כשבר סטרנס פתחו את קרן המשכנתאות שלהם ב-2005 או ב-2006 הלכתי לבקר אצלם, והם הראו לי שיש להם מינוף של פי עשרה! במקרה כזה אין לך מרווח טעות. הם הראו לי את מפת הסיכונים שלהם, והמנהל שישבתי איתו אמר לי שפשוט אין להם סיכונים. אמרתי לו, 'השתגעת?! ההשקעה שלך יכולה ליפול לאפס! כשאנשים לא רוצים לראות את הסיכונים הם פשוט לא מסתכלים".
וזה לא היה רק בר סטרנס: פנסו של ברגמן הייתה מהקרנות המעטות שלא התפתו להשקיע אצל ברני מיידוף, בעל התשואה הפנטסטית שהתבררה לאחר מכן כפנטזיה במלוא מובן המילה.
- ההיסטוריה יכולה לחזור על עצמה?
"בהחלט. אני רואה הרבה נקודות משותפות למצב הנוכחי ולמה שקרה ב-2008. הרבה אנשים אומרים את זה בזמן האחרון, אבל כשאתה צועק 'זאב! זאב! וזה לא קורה, אנשים מתייחסים לזה בתור בדיחה. אני רואה את העננים מתאספים. אין שום שאלה לגבי זה שזה קורה, אבל אי-אפשר לדעת באיזה מרחק אנחנו נמצאים מהם כעת, כי השוק עדיין במגמת עלייה וכי הוא עוד ימשיך לעלות".
- אז איך אתה יודע שזה יקרה?
"קודם כול, באופן טבעי, הנפילות הן מחזוריות. כל הבנקים המרכזיים, כולל הפדרל ריזרב ובנק ישראל, מכניסים נזילות גדולה מאוד לשווקים, ובשלב כלשהו הם יצטרכו לעצור את זה ולמשוך את הכסף חזרה. ובמצב כזה אתה לא יכול לדעת מה יקרה. הפדרל ריזרב יתחיל מתישהו להעלות ריביות - אי-אפשר לדעת מתי, אבל נראה לי שזה יהיה בשנה הבאה - וצריך להיות מוכנים ליום הזה. מעבר לכך ישנו כמובן העניין הגיאו-פוליטי (רוסיה ואוקראינה, דאע"ש, הסכסוך הישראלי-פלסטיני וכו'). הוא מאוד נזיל ומסוכן, ואני חושב שהשוק לא ערוך לזה".
- דאע"ש? באמת?
"הארגון הזה מאוד מטריד אותי, ואני חושב שהוא לא ייעלם בשקט".
- ופנסו? אתם ערוכים לזה?
"אנחנו עובדים על הגנות מתוחכמות, כן".
ברגמן מדגיש שהאסטרטגיות שבהן הוא משתמש עבור לקוחותיו אינן תמיד רלבנטיות עבור תיק של משקיע פרטי. איזה טיפ הוא בכל זאת מוכן לתת להגנה על התיק? לקנות אופציות על הדולר, שלדבריו ימשיך לעלות. "כדאי למשקיעים שתהיה להם חשיפה לדולר, משום שבכל פעם שישנה קריסה, המטבע שעולה הוא הדולר, כיוון שהוא הכי נזיל והכי בטוח. כמובן, צריך לדעת איך לעשות את זה, אבל זה נראה לי כמו עצה כללית טובה".
אחד לכיס, אחד לנפש
ברגמן נולד בסאו פאולו לפני 55 שנים לניצולי שואה שהגיעו לברזיל לאחר מלחמת העולם השנייה. "לאבא שלי הזהות היהודית הייתה מאוד חשובה", הוא מספר על החיים בצל הטראומה, ועל ההתקרבות שלו לדת בגיל 15. "בהתחלה לא היה לו פשוט שהתחלתי להיות דתי, אבל עם הזמן ההורים הצטרפו אליי וכל המשפחה התקרבה לדת".
הוא למד ראיית חשבון בארצות הברית, ולתקופה מסויימת הגיע לארץ ללמוד בישיבת חברון בירושלים. מאוחר יותר יעשה גם דוקטורט בחוג לדתות באוניברסיטת קולומביה, ויהפוך למרצה בתחום (במשרה חלקית מאוד, כמובן). אחרי הלימודים בישיבה הוא חזר לניו יורק, מתוך מחשבה שיבלה שם רק את שנות ההתמחות בראיית חשבון - אולם נשאר שם עד היום.
הוא החל את ההתמחות שלו באחד ממשרדי רואי החשבון הגדולים בעולם פרייס וואטרהוס קופרס (המוכר יותר כ-PwC שסניפו הישראלי הוא קסלמן וקסלמן) והמשיך לעבוד שם במשך כשנה, שלאחריה עבר לחברת הסחר דרקסלר. הוא התקדם בסולם הדרגות עד שהגיע לתפקיד סגן נשיא, ואז עבר לבנק Bankers Trust. ב-93' מונה למנהל הבנק, ושימש בתפקיד עד 97', אז יצא לדרך עצמאית והקים את פנסו.
מאחר שברגמן הוא המנכ"ל והמייסד, החברה מתגאה בניסיון שצבר עוד לפני הקמתה. וכך, בפרופיל העסקי שלה, נכתב שיש לה "ניסיון במשברי הון סיכון, בהם התרסקות שוק המניות ב-1987, הזעזוע הכלכלי של 1994, המשבר הכלכלי ברוסיה ב-1998, התרסקות בועת הדוט.קום ב-2000, משבר פיחות ערך הפזו בארגנטינה ב-2001", וכמובן, "משבר האשראי האמריקאי ב-2008".
לפי נתוני רשות ניירות הערך האמריקאית פנסו מנהלת כיום כשלושה מיליארד דולר בעיקר עבור אוניברסיטאות אמריקאיות, קרנות פנסיה וחברות ביטוח. ברגמן מסביר כי הקרן מתמחה באופטומיזציית RAROC, ראשי תיבות של risk adjusted return on capital - מודל שמנתח את שיעור התשואה על ההון בהתאם לסיכון, ומאפשר ללקוח לבחור את האפיק הרצוי לו. בגדול, לפי ברגמן, כספי המשקיעים בפנסו מתחלקים בין שני אפיקי השקעה עיקריים - קרנות שמתמחות בהגנה וכוללות נגזרי ביטוח מסוגים שונים, גידור מטבעות וכו'; האפיק השני הן השקעות מאקרו, שבמקרה של קריסה פיננסית אמורות לספק יציבות - סחורות, מט"ח, ריביות וכו'.
העניין שלו בישראל קשור פחות לעסקים ויותר לרוח: קצת לפני פרוס השנה החדשה הוא הגיע לארץ כדי לקדם את "שנת ה-7", עמותה שהקים ושמטרתה היא להשתמש ברעיונות הסוציאליים של שנת השמיטה כדי להפוך את ישראל למקום קצת טוב יותר.
- איך רעיון מלפני אלפי שנים יכול להיות רלבנטי במאה ה-21? כל-כך הרבה השתנה מאז.
"זה נכון שבעבר הכלכלה הייתה מבוססת על חקלאות ושהיום היא אמנם מגזר קטן מאוד, אבל את תוצרת האדמה כולם אוכלים. זה משהו שמשותף לכולם. הרעיון הוא שבשנת השמיטה התוצרת של אותה שנה היא שיתופית, דהיינו החקלאי מפקיר את שדותיו למען החברה שמנהלת את השדות. זה בעצם המודל היהודי המקורי שאומר 6 שנים של קפיטליזם ושנה אחת של סוציאליזם".
פתרון כלכלי-רוחני
לצדו של ברגמן, מאחורי עמותת שנת השבע עומדת קבוצה מגוונת: אפשר למצוא ביניהם את ד"ר דן אריאלי, את יאיר טבול (שותף בחברת אחזקות ומנכ"ל יקב נטופה) ואת נתן אמיד, מנכ"ל המיזם, איש קבע בחיל האוויר שלקח שנת שבתון מהצבא רק כדי לעבוד בעמותה.
על-פי ברגמן, היישום הפרקטי אמור להיות פשוט למדי: חקלאים שיפסיקו לעבוד בשנת שמיטה יקבלו סכומים צנועים מהעמותה, סכומים שלדברי ברגמן יגיעו מתרומות ממגזרים שונים - דתיים ואחרים. בשדות תטפל העמותה, ואת התוצרת מהם היא תמכור במחירי עלות: "תחשוב על זה, אנשים ייקנו קילוגרם דובדבנים ב-5 שקלים", הוא מתגאה. "כבר השנה יהיו לנו משאיות בכל הארץ שיחלקו תוצרת חקלאית יהודית-ישראלית באופן שיתופי. סל פירות וירקות יעלה לך רבע מאשר בשנה רגילה!".
כדי להרגיש את העסק "מלמטה", ברגמן אף הגדיל לעשות ורכש את לפני שלוש שנים את יקב נטופה: "רציתי לקנות כרמים בארץ כדי שאוכל לחוות את העניין בעצמי כחקלאי, שהרי אני עוסק כל החיים שלי בניירות ערך ובמספרים", הוא מסביר. "אלה דברים שאנחנו המצאנו בעצמנו ואלה עסקי אוויר. האדמה זה משהו מאוד בסיסי. אם אנשים יבינו שמה שהם אוכלים במחיר זול יותר זה בגלל שהם שותפים בארץ הזו, זה ישנה את כל המפה. אנשים שעושים כסף ירגישו שהם צריכים להחזיר גם לחברה".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
